תבליט מנורת המקדש. בשער טיטוס ברומא / צילום: Shutterstock
כאשר אליעזר בן יהודה עלה על נתיב הלאומיות החילונית הרדיקלית, אולי בהשראת הרפובליקה השלישית של צרפת, הוא חידש שיטת ספירה שרווחה בין יהודים עד אמצע ימי הביניים. במקום למנות את הימים על פי בריאת העולם, או אפילו על פי הלוח הגרגוריאני, הוא מנה אותם מחורבן בית שני, בשנת 70. הגיליון האחרון של עיתוניו ('האור', במקרה הזה) הופיע ב"אתתמ"ו לחורבן", נובמבר 1914, תרע"ד. התיארוך הזה מספק סיוט קבוע למעלעלים בעיתוני בן יהודה.
● יואב קרני, פרשנות | פרשת ג'וש שפירו: האם האריס לא מינתה את מושל פנסילבניה לסגנה מפני שהוא יהודי ותומך בישראל?
● יואב קרני, פרשנות | נתניהו יקצור את הפירות אם טראמפ ינצח, אבל האם יש לו הרשות להמר על עתידה של ישראל באמריקה?
אכן, עול כבד רבץ על המהפכן הנועז הזה. ראש השנה בלוח בן יהודה היה יום של קריעה ושל התפלשות בעפר. הצהרת בלפור ב-1917 התירה את אזיקיו. מאותו היום ואילך השנים בבית בן יהודה נמנו מיום ההצהרה.
העדות הראשונה לשימוש בתאריכי החורבן נמצאה, אם אינני טועה, בבית הקברות היהודי העתיק של צוער, מזרחה מים המלח, בשטח ירדן של ימינו. שם נמצאו מצבות מן המאה השלישית עד המאה השישית, שעליהן נחרתו תאריכי החורבן. זו הייתה נקודת מוצא וסיום לפחות בשביל חלק מיהודי העולם. החישוב הזה הוסיף להופיע עד המאה ה-12, והשימוש לא פסק כליל גם אחר כך.
מה מעניין שבן יהודה החילוני הוא שהחזיר אותו לשימוש, ומה מעניין שאחדים ממבקריו הציונים של בן יהודה ביקרו גם את לוח החורבן שלו. הם חשבו שאין לו מקום בזמן של אופטימיות יצירתית.
"דעתו השקולה של הרוב"
בן יהודה התעניין בייחוד בשני מועדים, שייצגו את ההפכים הגדולים של ההיסטוריה היהודית: חנוכה ותשעה באב. מאמר לכבוד חנוכה (שכתב חותנו) שלח אותו אל הכלא הטורקי ב-1893.
היחסים בין חנוכה לתשעה באב אינם המצאה של בן יהודה. אפשר לטעון במידה ניכרת של סבירות שחנוכה הוא הסיבה לתשעה באב, שניצחון המכבים על היוונים הוא שנטע בלב היהודים של אמצע המאה הראשונה את תקוות־השווא שהם יוכלו לגבור על הרומאים.
יוספוס פלביוס, הלוא הוא יוסף בן מתתיהו, כתב ב'מלחמות היהודים' כי הכוהנים הגדולים שמו עפר על ראשיהם, קרעו את בגדיהם, והפגיעו בהמוני ירושלים שלא להניח למרירותם על שלטון הדיכוי הרומאי "להסגיר את ארצם למבקשים להחריבה". יוספוס הניח, כמובן בחוכמה שלאחר מעשה, כי המסיתים נגד רומא היו מיעוט בטל בשישים. היה על ההמונים "לאלץ את המסיתים להסכים לדעתו השקולה של הרוב", הוא כתב.
בירושלים של שנת 66 שיקול דעת לא היה מטבע עובר לסוחר. אבל זו לא הייתה רק תוצאה של הסתה. דעתם של היהודים נטרפה עליהם מפני שהנציב הרומאי פלורוס יצא מגדרו להמאיס את עצמו ואת שלטונו על היהודים. כאשר הלגיון ה-12 נשלח לדכא את המרד, היהודים ארבו לו בדרך בית חורון, והנחילו לו שם תבוסה איומה.
"בריונים וליסטים"
המאורע הזה מזכיר במידה מסוימת את תבוסת שני הלגיונות הרומיים לשבטים הגרמניים בשנת 9 לספירה. התבוסה ההיא האטה את התפשטות רומא מזרחה, ואולי שינתה את מהלך ההיסטוריה (בהחלט לרעתנו). הרושם שעוררה תבוסת הלגיונות ברחבי האימפריה אינו ידוע לנו, אבל אין קושי לשער שהיא עוררה התעניינות ותקווה אצל מדוכאי האימפריה.
הקשר בין חלקי האימפריה היה הדוק, בזכות הדרכים שהיו מתוחות לאורכה ולרוחבה. רוטציה של לגיונרים הביאה את ותיקי מלחמות אירופה אל המזרח התיכון. אצל היהודים היו גם רבבות עולי רגל, שנהרו לירושלים מספרד במערב עד טורקיה של ימינו, מן הים הצפוני עד חופי צפון אפריקה. אנחנו יודעים שבכירים יהודים ביקרו ברומא, בהם ראשי קהילות ורבנים, היסטוריונים ופילוסופים. הערות בספרות החכמים מלמדות על ידיעה ניכרת של העולם החיצון.
מדוע יהודי ירושלים והגליל לא הסיקו את המסקנות ה"שקולות", שעליהן כתב יוספוס? תשובה אפשרית אחת: "בריונים וליסטים" השתלטו על רחובות ירושלים, והילכו אימים על תושביה. "איש לא העז להביע את מחשבותיו בגלוי, מנהיגים עריצים רדו בכול, ומכאן ואילך נזרע בעיר זרע החורבן העתיד לבוא".
אילו לקחים צריכים להתדפק על דלתנו ערב תשעה באב, אולי העגום ביותר בתולדות מדינת ישראל? שנאת חינם? בוודאי. אבל מוטב להגדיר את "חינם". האם המרד היה מניב תוצאות שונות אילו הייתה קמה בירושלים ממשלת אחדות לאומית? מובן מאליו שלא. הבעיה בשנת 66 לא הייתה היעדר אחדות אלא היעדר פיכחון.
ירושלים של הסיקריקין, של הבריונים, של שמעון בר גיורא ושל יוחנן מגוש חלב נתקפה בהזיה משיחית. הנהיגו אותה אנשים שהאמינו כי הייסורים שהם ממיטים על סביבתם הם חבלי משיח. העולם החיצון לא עניין אותם במידה שעניין את המכבים. יהודה המכבי ויונתן אחיו חיפשו בעלי ברית ברומא ובספרטה כדי להילחם בסורים/יוונים. כמובן, הדיפלומטיה לא הייתה הסיבה לניצחונם, אבל היא ביטאה את חוכמתם המדינית.
למה דומה ירושלים של 2024, תתקנ"ה לחורבן? נראה שהיא אינה דומה למודיעין של מתתיהו ובניו. "דעת הרוב השקולה", שאליה ערג יוספוס, כמו נמחתה מן הצופן הגנטי. ההזיה תפסה את מקומה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.