נעים בסופ''ש, תחבורה ציבורית בסופי שבוע בגוש דן / צילום: באדיבות עיריית תל אביב - יפו
באוגוסט 2019, בדיוק לפני חמש שנים, השיקה עיריית רמת גן את ה"סבבוס", תחבורה ציבורית שנוסעת בשבתות וחגים. 900 נוסעים עלו על האוטובוסים בשבת הראשונה, 11 אלף עולים עליהם מדי שבת כעת. התקציב העירוני שאושר לאחרונה לסבבוס לשנת 2024 עומד על 5 מיליון שקל - 50 אוטובוסים בכל סופ"ש, 3,000 שקל לאוטובוס.
● כך מצאו את עצמם כוכב יאיר ועומר מחוץ לרשימת היישובים העשירים ביותר בישראל
● ראיון | הישראלי שעומד מאחורי התנועה השמרנית שצוברת תאוצה יוצאת דופן בעולם
חודשיים אחרי האחות הקטנה רמת גן, באוקטובר 2019 הודיעה תל אביב על אישור מהלך גדול פי כמה - שירות "נעים בסופ"ש", שיתוף פעולה עם הערים גבעתיים, רמת השרון וקרית אונו. החודש הצטרפה למיזם העיר ה-15, רעננה, אחרי הוד השרון, מודיעין, שהם, יהוד-מונוסון, כפר סבא, מבשרת ציון, נס ציונה והרצליה (שגם הצטרפה השנה).
10,000 נוסעים השתמשו בשירות נעים בסופ"ש בשבת הראשונה להפעלתו, לעומת כ-40 אלף בממוצע כיום. התקציב השנתי שאישרה עיריית תל אביב רק לאחרונה (עדיין ללא התייחסות לרעננה) כלל מימון של 21.4 מיליון שקל עבור המיזם.
הרשויות "רוכבות" על התקציב של תל אביב
הרשויות האחרות בעיקר "רוכבות" על התקציב של תל אביב העשירה. סך התקציב שהן מעבירות לתל אביב עומד על 4 מיליון שקל בלבד, שמצידה מסבסדת את מרבית הקווים. גם בגלל אמונה בצדקת הדרך (תרתי משמע), גם בגלל שרוב הנוסעים מגיעים אליה ולא יוצאים ממנה, מה שאומר שהנוסעים מעשירים מדי שבת את הקופה העירונית (בקניות, בילויים וכיוצא בזה), וגם בגלל שתל אביב תמיד נהנתה להכניס לקברניטי המדינה.
בשולי הדברים, גם ההתעקשות של רמת גן לפעול לבדה קשורה לענייני אגו ושליטה בינעירוניים. החודש, לאחר עוד טענות מהאופוזיציה, ראש העיר כרמל שאמה הכהן אמר את זה כמעט במפורש: "יודעים מה הסידור? תל אביב מסבסדת אותן (את הרשויות האחרות, ד"מ), כדי לשלוט. אנחנו לא עיר חסות של אף אחד. אנחנו היינו ראשונים גם באומץ הציבורי, ספגנו את כל האש, את הטלטלה הפוליטית ואת הקרע שהיה בתוך העיר. אחד הדברים החברתיים, הסביבתיים, הבטיחותיים והכי שירותיים שאני גאה בו כל סוף שבוע מחדש".
חמש שנים אחרי, ולא שחסרות דוגמאות לחולשתה של המערכת השלטונית, אבל זו ללא ספק אבן דרך משמעותית בהפיכת הממשלה בירושלים לצל חיוור וחסר שיניים. ההצלחה המרשימה של הניסוי היא הוכחה עד כמה השיטה פשטה רגל. בראש ובראשונה, כי מה שמגיע לאזרח אחד מגיע גם לאחר. על אחת כמה וכמה כשרוב תושבי המדינה נוסעים בשבת. האצלת סמכויות לשלטון המקומי היא בשורה חשובה, אבל כאן מדובר באובדן דרך מוחלט מצדה של המדינה. ניהול ושליטה של קנטונים.
מה שיש פה זו בסך הכל הודאה של הממשלה בכך שהיא לא מסוגלת להחליט ולבצע, לכאן או לכאן. עוד דוגמה של עצימת עיניים, "ואל תספרו לנו מה עושים השובבים שם למטה". זו אפילו לא הדאגה המפורסמת לרווחה ולתקציבים של אנשי שלומם בלבד. אם זה היה הסיפור, עדיף היה להסדיר את הנסיעות הללו בחוק, להפסיק עם הישראבלוף שגם מאפשר תחבורה ציבורית בשבת וגם אוסר אותה, כדי שלכל הפחות הציבור הרחב ישתתף בעלות הנסיעה או בחלקה. במקום זה, בגלל האיסור בחוק לגבות כסף על נסיעות בשבת, השירות חינמי לגמרי. אם תרצו, הדתיים בעצם מסבסדים את הנסיעות לאחיהם שאינם שומרים שבת.
העברת מקל לשלטון המקומי, שאין דרך לתרץ
אבל נסו לנטרל לרגע את השאלה הדתית. הרי בעיר חיפה, ללא ספק עדיין חלק ממדינת ישראל, הסטטוס קוו הישן איפשר מאז ומעולם לאוטובוסים לנסוע בשבת, ואיכשהו עולם כמנהגו נהג. יתרה מכך, אם האינטרס העליון היה לצמצם עד כמה שניתן חילול שבת בפרהסיה, מוטב היה להפעיל למשל את קו הרכבת הקלה, האוטונומית כמעט לגמרי, עם הרבה פחות נראות ברחובות עצמם. מה גם שאמנה חברתית שהציגו כבר לפני יותר מ-20 שנה פרופ' רות גביזון והרב יעקב מדן הציעה פשרות בנושא השבת - יותר תחבורה ציבורית ופחות מסחר פתוח, למשל.
מה שיש לנו בפועל, זו העברת מקל לשלטון המקומי, שאין שום דרך חברתית לתרץ אותה. שירות אלמנטרי לכמה מאות אלפי תושבים חילוניים, רק בתנאי שהם גרים בעיר הנכונה. ומה עם החילוני שלא גר באחת מאותן 15 ערים? למה חילוני מראש העין, ראשון לציון או פתח תקווה - שמשלם מסים כמו כולם - לא יכול לנסוע בתחב"צ לים, אם המדינה החליטה דה פקטו שזה כן יכול לקרות כאן?
כוכבי השבוע
מצוין | הפתעה: כללי הכלכלה עובדים
כשהריבית עולה ברחבי העולם, כי צריך לצנן את האינפלציה, אז גם הכלכלה הריאלית עוצרת או נרגעת. הרבה פחות מתחשק לעשות עסקים או לצאת למסע קניות כשמשקולת הריבית נוכחת. על הדרך, יש יותר פיטורים, הדוחות הכספיים פחות מלהיבים וכן הלאה. בדיוק כמו האפקט ההפוך, כשהריבית הייתה אפסית ואפשר היה לקנות וללוות בזיל הזול, וכל מחיר לקח (תראו את המניות או הנדל"ן למשל).
מדובר בשיעור ראשון בכלכלה, אבל תמיד נוח לעצום עין כשהכל פורח ולהיות מופתעים כשהגלגל חוזר. כמו ביום שני השבוע - אחרי שהתברר שבארה"ב ובגרמניה האבטלה עולה, או שביפן עליית ריבית גורמת להרבה פחות כסף לזרום לשוק - הבורסות רעדו בעוצמה. בפעם המי יודע כמה, התברר שוב שהכללים הישנים עובדים. לטוב ולרע. זה כמובן לא אומר שהספינה שינתה כיוון, אלא שיש שפיות וסדר בנתיב נסיעתה.
בלתי מספיק | הוועדה התנפחה הרבה יותר מדי
כמה חיכינו לוועדה חיצונית שתבחן, תפקח ותעיר על תקציב משרד הביטחון וצה"ל, שבמשך יותר מדי שנים התנהלו באפלה כמעט מוחלטת. לא בגלל שעינינו צרות בחיילינו הגיבורים, אלא בדיוק להפך. במערכת הביטחון התבלבלו מהכסף הגדול ומחוסר הבקרה. כשהכסף נשפך כמים, גם לבכירי הצבא היה קל לשכוח לא פעם שתפקידם הוא להתכונן למלחמה, לחשוב בעיקר על הציוד והתחמושת שיעזרו לנו לנצח את האויבים בשער - ולא לכלות ימים ולילות כדי להיאבק על הפנסיות, על רכבת שתביא אותם ישירות לבסיס וממנו, ועל התנאים שיקבלו מ"חבר" על עוד מבצע לרכישת דירה.
אלא שמרוב אילוצי מגדר ופוליטיקה, קיבלנו השבוע ועדה בת 12 חברים. הרבה יותר מדי. כעת, יותר מכל דבר אחר, צריך לחשוש מדיוני סרק מפרכים ומססמאות עד בלי די, בלי שום ביטחון שגם נגיע מתישהו לשורה תחתונה.