עו"ד מאיר לוין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה / צילום: יוסי זמיר
מאיר לוין לא ידוע כאיש מדון. המשנה ליועצת המשפטית לממשלה לעניינים כלכליים נתפס בשוק כמשפטן זהיר שרואה את תפקיד הייעוץ המשפטי באופן צנוע יחסית: סיוע לממשלה להוציא לפועל את תוכניותיה במגבלות החוק וקידום מדיניות של ממש רק בתחומים שנמסרו בידיו במפורש.
● פרשנות | גם בלי חוק היועמ"שים - הממשלה הסירה את הבלמים
● המשטרה פשטה על משרד החוץ: "חשד להנפקת דרכונים דיפלומטיים למי שלא זכאי להם"
מי שהיה תלמידו של הרב יהודה עמיטל בישיבת הר עציון, צמח בפירמת עריכת דין מסחרית ולימים עבר ממנה לרשות ניירות ערך, מוכר במציאת פתרונות יצירתיים למצבים משפטיים מורכבים. הרמת דגלים שחורים היא לא ספורט הבית שלו, לטוב ולרע. הוא רואה בחוק ההסדרים רע הכרחי ואף אישר חוקי הסדרים רחבים בהיקף שלהם ביחס לעבר (ויש עליו ביקורת בעניין הזה), התיר "קופסאות תקציביות" בתקופת משבר הקורונה, חושב שההסתערות המשפטית נגד חוק מס דירה שלישית הייתה שגויה וגם נכון היה להגמיש לוחות זמנים בשל אילוצי המלחמה.
כשהוא אומר "עד כאן", כנראה שבאמת כלו כל הקצין מבחינתו. ו"העד כאן" הזה מגיע הרבה יותר ממה שהוא דמיין - בבלימת התערבות פוליטית במינויים, בעצירת כספים קואליציוניים, בשמירה על עצמאות ומקצועיות השירות הציבורי, במניעת השתלטות פוליטית על שוק התקשורת וכעת גם בתקציב 2025. ובקרב הזה, דבריו ברורים: הוא לא הולך לוותר.
עיצוב הכללים מחדש? לא במשמרת שלו
"במצב דברים רגיל היינו עכשיו מצויים בעבודה מאומצת על חוק ההסדרים וחוק התקציב לשנת 2025. אנחנו אפילו סברנו שהמלחמה תאיץ את תהליכי העבודה לנוכח הצורך בוודאות תקציבית ובהכנת רפורמות שיהוו מחוללי צמיחה במשק. ואכן, תחילה נמסר לנו שזו כוונת גורמי המדיניות", אומר לוין. השלב הזה בשנה, אוגוסט, הוא ה"מאני טיים" במונחי תקציב, והמאני טיים הזה פשוט לא מגיע. "ישיבת ה־'go, no go' אצל היועצת צריכה הייתה להתקיים בערך בתחילת השבוע הבא, כאשר ב־15 באוגוסט אמורים היו לאשר תקציב בממשלה. זה השלב שהאורות דולקים עד מאוחר ולא הולכים לישון בלילה, וזה לא קורה".
למה?
"אנחנו פשוט לא יודעים. לא קיבלנו עדכון שהדברים מתכנסים. אנחנו נמצאים כרגע באפלה לגבי נושא התקציב ואיך מתקדמים. אני לא יודע מה השיקולים ומה הצרכים, ואני זהיר בעניין הזה, כי גם יכול להיות שישנם שיקולים שאנחנו לא ערים להם. אבל אם הכל נועד לצורך מימוש של צרכים פוליטיים, תהיה בעיה מאוד מאוד חמורה. לא ניתן יהיה לעצב מחדש את הכללים של חוקי היסוד הנוגעים לתקציב רק כדי להתאים אותם לקונסטלציה הפוליטית".
לוין מכוון לפרקטיקה שהפכה בשנים האחרונות לספורט לאומי של ניסיונות לשינוי חקיקת התקציב באופן נקודתי. מאחר שלוחות הזמנים קבועים בחקיקה ובית המשפט העליון כבר הבהיר שלא יאפשר תנודות נוספות בעניין הזה, לוין מזהיר מפני מה שהוא מזהה כצעידה לשם, והוא מבהיר: זה לא יקרה. לא במשמרת שלו. "לצד ההבנה שמדובר בתקציב מאתגר, עדיין צריך להיות ברור שלא ניתן יהיה לעצב את חוקי היסוד שחולשים על התקציב רק כדי לשרת צרכים פוליטיים. לא בהוראה קבועה וגם לא בהוראת שעה. צריך לאפשר לכנסת די זמן לדון בתקציב. נדרש שנציגי הציבור יאשרו את סדרי העדיפויות שהממשלה מציעה בדרך של חקיקה, וצריך לקבל את זה שאי קבלת החלטות על סדרי העדיפויות משמעה כניסה לתקציב המשכי, על כל המשתמע מכך. אלה הם עקרונות חוקתיים שיש לעמוד עליהם".
תכריזו על מניעה משפטית?
"אני לא רוצה להביע עמדה חריפה כזו בלי לראות מה יציגו לנו, ואנחנו חלילה לא אומרים לא לפני שאנחנו רואים מה באמת מציגים ומה יהיו הנסיבות. אבל אם יש למשל מחשבה לדחות את מועד הפיזור של הכנסת ולהגדיל את התקציב בתקופת הביניים מבלי לעשות את זה באמצעות חוק שיאושר בשלוש קריאות כנדרש, זה יהיה מאוד בעייתי". לוין מכוון ל"פשרת האוזר". "אז הגדילו ב־11 מיליארד שקל. עכשיו יצטרכו להגדיל ב־40 מיליארד שקל", הוא מזכיר, ומדגיש: "המציאות מלמדת שגם בתקופת המלחמה אפשר לאשר תקציב. אושרו שני תקציבים נוספים. יש כנסת שיכולה לאשר. יש ממשלה שיכולה וצריכה להביא את התקציב לאישור. אז אם כרגע מחליטים לא לעשות את זה, והשיקול הוא רק פוליטי - יכול להיות שאנחנו בדרך לאירוע". אירוע גדול.
"התפקיד הבסיסי שלנו כמשפטנים בשירות הציבורי הוא לסייע לממשלה לקדם את המדיניות שלה במסגרת החוק", חוזר לוין על משנתו בעניין הזה. "ככל שיש צורך אמיתי, והיו צרכים אמיתיים לאורך התקופה הזו, אנחנו נתכנס ונמצא פתרונות משפטיים, כמו שעשינו למשל ביחס לתקציב הנוסף או בתקופת הקורונה. אבל איפה שיהיה ניסיון להפוך את חוקי היסוד כפלסטלינה לצרכים פוליטיים, אז אנחנו נציב את הגבולות כפי שעשינו בעבר".
לטענות הנשמעות לעתים לפיו התקציב כולו הוא אירוע פוליטי, הוא מקפיד לחדד: "יש הבדל בין התקציב עצמו, שהוא שיקוף של עולם פוליטי ושל סדרי עדיפויות שקובעת הממשלה, לבין הכללים המשטריים שחלים עליו. השינוי של הכללים הבסיסיים תוך כדי משחק לצורך פוליטי נקודתי פוגע בשלטון החוק ובעקרונות דמוקרטיים חשובים, ובמשחק הזה אנחנו בנקודת קיצון".
קיימת כמובן האפשרות שהסיבה לעיכוב בלוחות הזמנים היא הערכה בממשלה שלא ניתן יהיה להעביר תקציב, או שהולכים לבחירות ממילא, אך למשנה ליועצת המשפטית לממשלה בכמעט 8 השנים האחרונות חשוב לשרטט את הקו למקרה שבו התרחיש הוא אחר.
"ריק מגורמי מקצוע בחלק מהשירות הציבורי"
מקום שבו מוצא עצמו הייעוץ המשפטי לממשלה מציב יותר ויותר גבולות הוא עולם המינויים בשירות המדינה, כפי שעלה למשל בניסיון לפטר את יו"ר הדואר, שנבלם בבג"ץ. דבריו של לוין בנושא הזה חריפים לא פחות מאלה שנגעו לתקציב. "אנחנו נמצאים בנקודת חולשה של אופי השירות הציבורי כמקצועי, אובייקטיבי ועצמאי. אני מאוד מאמין בצורך לגוון את השירות הציבורי ולכלול בו את כל גווני האוכלוסייה, וזה נכון בכל מקום, גם בבית המשפט העליון וגם במשרד המשפטים.
"אבל אני חושב שלעתים נעשה שימוש לרעה בטיעון הגיוון, כי אין משמעו שאפשר למנות אנשים חסרי כישורים מתאימים, שהיכולת העיקרית שלהם מתמצה בנאמנות לבוס הממנה; וגם אין משמעו שאפשר לפטר פקיד רק משום שהוא מונה על ידי שר אחר, ולא מובטחת הנאמנות העיוורת שלו לשר החדש. אני כן יכול להגיד, מתוך פרספקטיבה רחבה, שכעניין עובדתי, ישנם היום אזורים בשירות הציבורי שנוצר בהם ריק מגורמי מקצוע אמיתיים".
לוין מפרט מקרים שבהם הוא פונה לקבלת חוות־דעת מקצועיות על מנת שניתן יהיה לגבש עמדה משפטית בעניין כלשהו, ואין מי שייתן אותן. "לעתים מתמנים אנשים נעדרי כישורים וניסיון מתאימים לתפקידים מאוד בכירים. יושבים אנשים שאחראים על תקציבי ענק של מיליארדים או על תחומי אחריות שמשפיעים על חיי היום יום של הציבור שהם לא מוכשרים לתפקיד כזה, ואני לא יודע מה השיקולים שלהם. אנחנו צריכים לחשוב מה עושים: האם להמשיך לאפשר להעביר תקציבים, כשאתה יודע שאין גורמי מקצוע שעומדים מאחורי התקציבים האלה?". הוא מודה כי במבחן התוצאה, הפיקוח מתהדק: "אנחנו הרבה יותר זהירים ומגדילים את המעורבות שלנו בבחינה של פעולות שבשגרה לא היינו בוחנים", ומדגיש: "הראשון לשלם את המחיר של שירות ציבורי חלש ולא ממלכתי הוא הציבור".
דבריו מתחברים לאלה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, מהימים האחרונים, המדגישים את החשיבות בשמירה על מקצועיות של גורמי המקצוע בממשלה ועל קיומם של הליכים מקצועיים ותקינים, על רקע מה שהגדירה כ"הליכים משובשים" בעבודת הממשלה. "היועצת המשפטית לממשלה וכולנו בהתמודדות יומיומית על מניעת פוליטיזציה של השירות הציבורי", הוא אומר. "זה מאבק קריטי לשמירה על הציבור. אנחנו סופגים הרבה אש מכיוון הממשלה בגלל המאבק הזה אבל אסור לוותר פה".
ואכן, לוין ואנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה מוצאים את עצמם הרבה מאוד פעמים עם האצבע בסכר. עוד לפני אירועי חדשות 13, שנרגעו לפני שהחליטו במשרד המשפטים אם להביע עמדה בעניין, מתמודד הייעוץ המשפטי עם שורה של שינויים מוצעים בשוק התקשורת. מועצת השידור הציבורי, הרדיו האזורי, ההטבות לערוץ 14 וחוק השידורים הכולל רפורמה נרחבת בכל הנוגע לפיקוח על התקשורת המסחרית בישראל, הם רק חלק מן הנושאים שיושבים על שולחנו של לוין ואנשי המחלקה שלו.
לתפיסת הייעוץ המשפטי לממשלה יש מערכה כוללת לשינויים משטריים, ופעולות הקואליציה בתחום התקשורת הן חלק מרכזי מהעניין. העמדה היא כי דמוקרטיה לא יכולה לתפקד במצב של שליטה של השלטון בתקשורת, ובהתאם לכך ההגנה על חופש הביטוי ושוק התקשורת היא נדבך מרכזי בעבודת הייעוץ. "בנושא של התקשורת, אנחנו מסתכלים לא רק על כל חקיקה בנפרד, אלא גם על התמונה הכוללת. יש צבר של מהלכים, ואנחנו מנתחים משפטית את משמעות הזיקות ביניהם".
גבול נוסף עשוי להיות מושם אם תקודם הצעת חוק פרטית שנוגעת לרשות החברות הממשלתיות ומבקשת לשנות בה שורה של הסדרי יסוד, מכפיפות של הייעוץ המשפטי ועד לכפיפות של מנהל הרשות למנכ"ל המשרד הממונה על הרשות. "בממשלה מקדמים נושאים רבים בדרך עקיפה של הצעות חוק פרטיות", מאשש לוין את מה שמלמדת מליאת הכנסת. "אם ההצעה הזו תקודם, היא עלולה לשמוט את העצמאות המקצועית של הרשות ואת היעדר הכפיפות המקצועית שלה לדרגים הפוליטיים".
"לכל סכום חייבת להיות חוות־דעת משפטית"
נושא אחר שהעסיק את לוין, כמו גם את הציבור כולו - הוא הכספים הקואליציוניים. "עצרנו כספים קואליציוניים כשזיהינו שיש מימון של פעילות דומה ממשרד אחר, למשל פעילויות כפולות במשרד ירושלים והמסורת ובמשרד משימות לאומיות", הוא אומר. "כשזיהינו שיש בעיית שוויון בהקצאת כספים לסמינרים ומוסדות לימוד טכנולוגיים, פעלנו יחד עם המשרד כדי לשנות את ההקצאה כדי שתעמוד באמות מידה משפטיות. עצרנו הקצאות בתחומי החינוך כגון אופק חדש לרשתות החרדיות כשהבנו שיש בעיות שיש לברר".
מעבר לכך, קודם בתקופתו תיקון להנחיה הנוגעת לאופן שבו ניתן להעביר כספים קואליציוניים, שאת העבודה עליה התחיל קודמו בתפקיד, אבי ליכט. התיקון נגע להגברת השקיפות, הבקרה והפיקוח על הכספים. "יש לפעמים התרעמות של הדרג הנבחר בעניין הזה, אבל ביחס לכל סכום חייבת להיות היום חוות־דעת גם משפטית וגם מקצועית. בכל פעולה אחרת היו מתקבלות חוות־דעת כאלה מראש, וכאן, בהיפוך יוצרות, קודם כל מאשרים את הסכום ואחר כך בודקים אותו משפטית ומקצועית.
"מה שאנחנו אומרים הוא שהעובדה שהדרג הפוליטי מאשר את הסכום לא מייתרת את התהליך שהיית צריך לעשות מלכתחילה. זו לא אמירה בעד או נגד הכספים האלה. יש שיח ציבורי לגבי ההיקף של הכספים האלה ומה מתאים להיכלל במסגרת הכספים האלה, ואני חושב שראוי שהוא יתלבן בשיח ציבורי ולא המשפטי. אבל בוודאי שהם לא יכולים לעקוף כל פעילות מנהלית תקינה, והם לא יכולים לפגוע בעקרונות כמו שוויון או מינהל תקין, ועל כך אנחנו מקפידים היום מאוד".
"אסור שתקציבים ישמשו להנצחת אי שוויון"
שוויון הוא נושא שמעסיק באופן כללי את הייעוץ המשפטי לממשלה, ומגיע גם לשולחנו של לוין. הסיפור העדכני בהיבטים האלה הוא רשתות החינוך החרדיות. השבוע הודיע החשב הכללי במשרד האוצר, יהלי רוטנברג, על שינוי כל שיטת הפיקוח והבקרה של רשתות החרדיות וניתוק שלהן מהברז המדינתי. החשבים המפקחים של הגופים הללו יוכפפו לחשב הכללי, המפקחים יוצאו מחוץ לרשתות, והמיזוג עם תקציב המדינה - ייפסק. לוין ומחלקתו ליוו את המהלך הזה מראשיתו יחד עם אביטל סומפולינסקי, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה לעניינים חוקתיים, ומבחינתו של לוין, הוא היה צריך לקרות מזמן.
"זה נשמע כמו החמרה, אבל אין פה שום החמרה. זה מצב הדברים התקין. זה הבייסיק", הוא אומר, ומצביע על שתי סוגיות משפטיות שהיו פה בלב הדברים: "הראשונה היא שוויון. בעיניי, ילד חרדי צריך לקבל תנאי לימוד של ילד חילוני או ילדה שלומדת בחינוך ממלכתי־דתי. בכך שלא הסדרנו את הפיקוח על הרשתות הללו קודם לכן, אפשרנו לתקציב המדינה להיות כלי לחוסר שוויון, גם בתוך הרשתות עצמן. בהיעדר פיקוח לא ניתן היה להבטיח שתקציבי עתק מתקציב המדינה מגיעים ליעדם - חינוך התלמידים", הוא אומר, ומסביר, בהמשך ישיר, שהסוגיה השנייה כאן היא מינהל תקין. "בסופו של דבר, כאשר גופים מקבלים תקציב משמעותי מהמדינה, עליהם להיות כפופים לפיקוח קפדני כדי להבטיח שכספי משלם המסים מנוצלים כדין ולמטרה שלשמה הם הוקצו.
"המדינה לא יכולה לאפשר מצב שבו תקציבים ישמשו להנצחת אי שוויון, להלנת שכר וכיוצא באלה, והמצב עם הרשתות הוא כזה שעל אף שמדובר בגופים פרטיים לחלוטין, הם ממומנים מכספי אוצר המדינה. אף שעד כה היה בהן חשב מטעם המדינה, לא היו לו כלי פיקוח אפקטיביים על הוצאת הרשתות, וכאשר הרשתות פעלו שלא כדין, הן הפנו אצבע למדינה כמי שנושאת באחריות, בין השאר בשל הימצאותו של החשב עם סטמפת כשרות שאין מאחוריה כשרות".
שוב הייעוץ המשפטי הולך על הראש של החרדים.
"אנחנו נחשפנו לעניין שפשוט אי אפשר היה להמשיך בו. יש איזו תפיסה שהייעוץ המשפטי לממשלה עכשיו מחפש את החרדים. בניגוד להאשמות, ממש לא. לא מדובר במהלכים שנועדו חלילה לפגוע בתלמידי החינוך החרדי. להפך, אלו מהלכים שנועדו להבטיח שהם יקבלו וייהנו מהתקציבים שמיועדים להם, נועדו להבטיח שזכויות המורים יישמרו ולהבטיח שיישמר השוויון בינם לבין כלל ילדי ישראל".
מדבריו של לוין עולה גם שזה לא סוף הסיפור. השלב הבא, הוא מבהיר, הוא התקצוב. "הפיקוח והבקרה הן סוגיות חשובות, אך הן אינן סוף הדרך. נדרש עוד להסדיר גם את מנגנון התקציב שמיועד לרשתות הללו, כדי להבטיח שהן יתוקצבו בצורה שוויונית ביחס לכלל מערכת החינוך, ואני מאמין שגם סוגיה זו תוסדר בקרוב מאוד".
"יש קרבה יתרה בין המפקחים למפוקחים"
הסדרה של שוק, ובמילים אחרות - רגולציה - היא דבר שמעסיק את לוין מתחילת הקדנציה שלו. האם יש נטל רגולטורי עודף, האם הרגולציה אפקטיבית, האם ישראל מיושרת עם העולם ומה עושים עם כל זה - הן כולן שאלות שנשאלו בחדר שלו, וגררו שורה של מהלכים משמעותיים שנעשו בתקופתו. בין השאר, הוקם אשכול ייעודי לנושא וצוות שישתלב בעבודה של הוועדה המקצועית ב־OECD, נחקק חוק עקרונות אסדרה, תוקנה הנחייה שנגעה לחשיפה של רגולטורים לאחריות פלילית בעקבות ההשלכות של פרשת רמדיה, ואף הוקמה רשות אסדרה ייעודית, למרות שלא תמיד ברור כמה הממשלה מתייחסת אליה, כפי שאירע למשל ברפורמה במתן רישיונות לנשק, כפי שחשפנו בגלובס.
המהלכים שנעשו בתחום משמעותיים, אך ישנה עוד הרבה עבודה, ויש גם, ובכך מודה לוין בעצמו, מקרים שבהם קיימת קרבה עודפת בין המפקח למפוקח: "הסיפור הזה של 'שבי רגולטורי' הוא לא רק עניין אקדמי. יש מקומות שבהם יש קרבה יתרה בין המפקחים למפוקחים".
זה נכון גם לגבי הרגולטורים הפיננסיים?
"אני לא חושב. בתחום הפיננסי יש לנו רגולטורים איכותיים. שם השיפור המרכזי שצריך לקרות זו הגברת הפיקוח והאכיפה. לעתים הם לא מספיק אגרסיביים. אלה תחומים של שחקנים מאוד מאוד מתוחכמים. הם צריכים לדעת שבמקרה של הפרה, בטח חמורה, תהיה אכיפה מאוד חזקה ונחרצת, ולדעתי בנושא הזה יש מקום לכל הרגולוטורים הפיננסיים להשתפר. הם צריכים להיות גם שוטרים רעים, וגם הרבה יותר דרוכים. הם עוסקים הרבה שנים בסוגיות חשובות של הקלה בנטל רגולטורי. זה חשוב וזה נכון.
"אני מאמין בכיוונים האלה, אבל בסוף הלחם והחמאה של העבודה שלהם היא לפקח ולהבטיח הגנה על ציבור החוסכים והמשקיעים, והם צריכים להשקיע הרבה מאוד תשומות ומשאבים בנושאים האלה. אם אתה רגולטור חזק מספיק, שחוששים ונזהרים ממנו, אתה יכול להתרחב ולפעול גם בתחומים אחרים, אבל לדעתי לפעמים יש קצת דגש גדול מדי על נושאים שהם לא בליבת האחריות שלהם".
בכל זאת לוין אופטימי לגבי המהלך הרגולטורי כולו. "כמו בכל שינוי תשתיתי, יידרש פה עוד לא מעט זמן ואורך רוח כדי להעריך את התוצאות של המהלך הזה. יש עוד דרך ארוכה של יישום, אבל הכלי כבר קיים. האם אני מרוצה מהקצב שבו הרעיון קורם עור וגידים למציאות? לא. אני חושב שיש עוד דרך ארוכה כמו שאמרתי. יש הרבה הסברים למה הדבר הזה לא קורה בקצב מספק, אבל האם אני מאמין שזה יקרה? אני משוכנע שכן".
הבינה המלאכותית בדרך למגזר הציבורי
רגולציה היא רק נושא אחד שלוין טיפל בו בשנות הכהונה שלו. בתקופתו קודמו שורה של רפורמות דרמטיות, בין היתר בנוגע לאוכלוסיות שנסתרות לא פעם מעיני הציבור, כמו חייבים בהוצאה לפועל. כחלק משורה נרחבת של צעדים בתחום, נחקקה בתקופת לוין רפורמה משמעותית בריביות הפיגורים, שעתידה להביא להפחתה דרמטית בגובה החובות, ותיכנס לתוקף באוקטובר, ושר המשפטים יריב לוין ומנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד מקדמים יחד עם אנשי המחלקה של לוין ורשות האכיפה והגבייה תיקון שיגביל משמעותית את האפשרות להכנס לבתים ולעקל רכוש, וכן הגבלת שכר־טרחה לעורכי דין מייצגים בחובות בסכומים נמוכים, דבר שהתקשו לקדם בעבר בין היתר בשל לובי של עורכי דין.
מעבר לכך, נחקק בתקופתו תיקון משמעותי בחוק חדלות פירעון שנגע להסדרי חוב בתקופת הקורונה, ותיקון קבע שעתיד לעבור גם כן בכנסת הקרובה, קודמה חקיקה למניעת עיקולים של מענקים למפונים, קודמה חקיקה בנושא ממשל תאגידי בחברות ללא גרעין שליטה וגם עבודת מטה נרחבת וחדשנית בענייני בינה מלאכותית, שכוללת בין היתר שיתוף פעולה עם הרגולטורים הפיננסיים לגבי שילוב AI בסקטור הפיננסי, עם שאלות כמו האם ואיך יש ליידע את הלקוחות על שימוש בבינה מלאכותית ומה רמת ההנמקה שתידרש ממנה או באשר להטמעת בינה מלאכותית במגזר הציבורי. בנוסף, התאפשר לראשונה לייבא באמצעות הפנייה דירקטיבות זרות במסגרת הרפורמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" - אבל עם קאץ' במקרים של חקיקה מקומית סותרת.
נושא מעט יותר "ריסקי" שעומד על שולחנו של לוין כעת הוא חוק שמבקש להתיר בישראל עסקאות איגוח לאחר כ־20 שנות דיונים, ונכתב בשיתוף עם צוות מבנק ישראל, מרשות ניירות ערך, מרשות שוק ההון ומרשות המסים. הכוונה לעסקאות שבהן מונפקות אגרות חוב שהפירעון שלהן מבוסס על תזרים מזומנים שוטף של גופים פרטיים כמו הלוואות מסחריות, חובות מעסקאות באשראי, משכנתאות וליסינג.
בצד תועלות כמו פיזור סיכונים ופיתוח השוק, יש גם חשש מהפיל שבחדר - משבר הסאב־פריים, שקרה בדיוק באמצעות עסקאות כאלה. "כשקורה אסון כלכלי כתוצאה מכשל רגולטורי, אתה יכול לומר - 'אני מתרחק ממנו', דואג שלא יהיה שוק כזה בארץ, או שאתה יכול לאחוז את השור בקרניו ולומר: 'יש סיכון? בוא נראה איך אנחנו מתמודדים איתו'. ככה עשו בעולם. יצרו סט שלם של כלים שמתמודד עם הכשלים שהתגלו בשנת 2008, ואנחנו בדיוק עושים את הדבר הזה. הולכים עקב בצד אגודל ומיישמים את הלקחים שנלמדו".
הרגולטורים הפיננסיים יצליחו להתמודד עם המורכבות שעשויה להיות פה באכיפה?
"אני חושב שהכל יתכנס בסוף לאזורים יותר בטוחים, ממוסדים, מפוקחים, ואני מאמין בגופי הרגולציה הפיננסית בישראל, שהם מהגופים הרגולטורים היותר מתוחכמים, שידעו להצמיח את השוק הזה בצורה זהירה אבל יעילה. אני רגוע".
"ראיתי דברים שלא שיערתי שהם ישנם
לוין הוא המשנה האחרון שצפוי להשלים קדנציה בת 8 שנים, שכן אחריו נקצבה הכהונה ל־6 שנים. במקרה שלו, 8 השנים לא נגדעו קודם, בין היתר מאחר שלא מונה ליו"ר רשות ניירות ערך.
התאכזבת?
"כשאתה מתמודד אתה צריך לקחת בחשבון את האפשרות שלא תזכה. אני לא בוחן כליות ולב ולא יודע מה היו השיקולים, אך שמח שנבחר לתפקיד אדם מצוין. זו החלטה של שר האוצר ואני מכבד אותה".
אתה מאיר אחר היום מזה שנכנס למשרד ב־2017?
"הגישה הייעוצית הבסיסית שלי, שלפיה צריך להבין מהי מדיניות הממשלה והשרים ולהגיע לפתרונות משפטיים שיאפשרו אותה כל עוד היא נעשית במסגרת החוק, לא השתנתה. וכך פעלתי בשורה ארוכה של רפורמות, חוקי הסדרים ועוד. אבל אני כן יכול להגיד שראיתי דברים שלא שיערתי שהם ישנם כשהגעתי מבחוץ. אז יש התפכחות מנאיביות מסוימת, אבל הגישה שלי לא השתנתה. יש הרבה מאוד מקרים שבהם כשאתה מציג למשרדים חלופה אחרת שהיא יותר נכונה משפטית, הם יבחרו בה. כשהם רואים שאתה בסך הכל פועל מתוך רצון לקדם את המדיניות שלהם, אז הם יקשיבו לך יותר גם כשזה לא יהיה נוח. זה עניין גם של יצירת יחסי אמון והבנה שאתה מחפש דרכים כדי לסייע להם. והם גם יודעים אז לכבד יותר את הצבת הגבולות. זה לא נכון בכל המקרים, אבל זה נכון ברובם".
יש עתיד למגזר הציבורי?
"המגזר הציבורי בסוף זה המקום שבו אתה יכול להשפיע ובגדול. אתה יכול לקחת אחריות. אני חושב שדווקא המלחמה, רוח ההתגייסות, ההבנה שאין לנו ארץ אחרת, ושלשבת ולקטר לא מוביל אותנו לשום מקום, יביא עוד אנשים טובים להצטרף לשירות הציבורי. המחלקה שלי היא דוגמה כזאת. כל אחד ואחת מהעובדים יכולים למצוא משרה מעולה ומתגמלת בשוק הפרטי, ויחד עם זאת הם לא אומרים 'שלום עלייך נפשי' אלא בוחרים מדי יום מחדש, להיכנס לסלאח א־דין ולשרת את המדינה ואת הציבור, מתוך תחושה של אחריות וערבות הדדית ורצון להשפיע טוב. זה נותן לי הרבה מאוד תקווה וכוח גם בימים לא פשוטים שעוברים על השירות הציבורי".