צעירים בנגלדשים חוגגים את הדחת ראש הממשלה שייח' חסינה / צילום: ap, Fatima Tuj Johora
האדמה רועדת הקיץ בשורת ארצות שאין ביניהן קשר נראה לעין: מהפכה בלתי צפויה בבנגלדש, מהומות רחוב חסרות תקדים בקניה ובניגריה, התנגשויות אלימות בוונצואלה, מהומות גזע בבריטניה. הן מקנות צלילים כמעט אפוקליפטיים לעונה בשנה, המספקת בדרך־כלל רק מלפפונים.
האומנם אפשר לקשר אותן, בנוסח הקלאסי של כותרת בעיתון עברי לפני מאה שנה, "העולם כמרקחה"? ובכן, חוץ מהנחות אסטרולוגיות אין להן מקור משותף. אבל הן מספקות הזהרות נוקבות מפני משברי ציפיות, שאנחנו נוטים להחמיץ, לרעת הדמוקרטיות שלנו, או לרעת הדיקטטורות שלהן.
אני חושב שהמאורע המסעיר ביותר של הקיץ הזה, לפחות לפי שעה, הוא המהפכה בבנגלדש. היא לא סמוכה לראש דאגותינו, אם כי היא הייתה תמיד ראויה להרבה יותר עיון ומעקב. בגלל נסיבות הולדתה, בגלל הגאוגרפיה שלה, בגלל הדמוגרפיה שלה, ומפני שכל־כך הרבה בני אדם, כמעט 170 מיליון, חיים בה על שטח כל־כך קטן. חוץ מן הארצות הזעירות ביותר בעולם אין צפופה ממנה, עם 1,300 בני אדם לקילומטר רבוע.
מותר לשער ששורה ארוכה של שליטים יחידים, בוודאי באסיה ובמזרח התיכון, מתבוננים בדאגה גדולה בבנגלדש. היא מזכירה להם את חולשותיה של כל מערכת דיכוי. מאות אלפי סטודנטים בנגלדשים התייצבו בחזה חשוף מול משטרה מעוטת מעצורים. מאות מהם נהרגו במהלך חודש של מהומות. כל כוחה של המדינה כוון נגדם, אבל הם יכלו לה.
מה אמר שי לחסינה
התבוננו נא בבנגלדש דרך עיניו של נשיא סין, שי ג'ינפינג, העומד בראש מדינת המשטרה הגדולה והאפקטיבית ביותר של זמננו. באמצע יולי סרה אליו אורחת קשישה מתת היבשת ההודית. זו הייתה ראש הממשלה בת ה־77 של בנגלדש, שייח' חסינה (שייח' הוא תואר כבוד בבנגלדש, גם לנשים), מן המנהיגות הוותיקות ביותר של יבשת אסיה. ביום בואה לבייג'ינג היא החזיקה בשלטון 15 שנה ויותר.
סגנון מנהיגותה התיישב בהחלט עם העדפותיו של שי. מעבר לכסות הנומינלית של דמוקרטיה רב־מפלגתית היא החזיקה את ארצה ביד ברזל. שתי נשים נאבקו על השלטון ב־30 השנה האחרונות, והשנייה ישבה בכלא. האופוזיציה לא טרחה להשתתף בבחירות, שבהן חסינה ניצחה בהפרש עצום, בפעם הרביעית ברציפות.
הדיקטטור הסיני מעדיף יציבות. הדיפלומטיה היצירתית שלו כוללת הבעות בוז תקופתיות לחולשתן המוסדית של דמוקרטיות מערביות. חסינה לא הייתה צריכה לחשוש ששי ישאל אותה על זכויות אדם. האמריקאים והאירופים הטרידו אותה בשאלות כאלה מפעם לפעם.
שי וחסינה נפרדו בידידות, והיא הזמינה אותו לבקר. לסין יש יתרון עצום במאזן המסחרי עם בנגלדש, והסינים משקיעים מיליארדים בתשתיתה. אבל חסינה לא תחזור לבייג'ינג. ארבעה שבועות לאחר לחיצות הידיים החמות, מהפכת רחוב מוטטה את שלטונה. היא נמלטה במסוק צבאי להודו זמן קצר לפני שהמון נסער כבש את מעונה ושדד אותו.
לשי זה לא היה קורה. כאשר סטודנטים קראו תיגר על שלטונו בהונג קונג, הוא הטיל משטר טרור, כלא המונים, וחיסל כל שריד של חופש דיבור והתארגנות. בלשונה של תוכנית רדיו מעניינת בבי.בי.סי, הוא "מחק את הונג קונג". ביבשת הסינית איש לא מנסה עוד.
האדונים של בנגלדש
מדוע יש משטרי דיכוי המצליחים לדכא לאורך שנים, ובצידם כאלה הקורסים פתאום תחת כובד משקלו של הדיכוי שיצרו? את תנועת המחאה של הסטודנטים בבנגלדש התחילה התנגדות למכסות שהמשטר הטיל על מקומות עבודה בשירות המדינה - המעסיק המיוחל ביותר בתת היבשת.
שייח' חסינה יצרה את המכסות כדי להיטיב עם תומכיה המובהקים, צאצאיהם של לוחמי מלחמת העצמאות. אביה של חסינה, שייח' מוג'יבור, היה מנהיג תנועת העצמאות. מאבק השחרור מפקיסטן ב־1971 היה הירואי ועקוב מדם, אבל בארץ צעירה כבנגלדש (הגיל הממוצע הוא 27) הסטודנטים לא זכרו, ולא רחשו סנטימנטים. הם דרשו שיטה מריטוקרטית, שתשכור עובדים על יסוד כישוריהם, לא הגנים שלהם.
שייח' חסינה לא הבינה את הדינמיקה. היא הייתה כה משוכנעת שהעם אוהב אותה עד שלא היססה לקרוא לסטודנטים בשמות גנאי ולשסות בהם את שוטריה. לא עלה בדעתה שההתנגדות למכסות תתפתח למהפכה. בסופו של דבר, בימיו האחרונים, המשטר שבנתה התמוסס. הצבא שעל כידוניו ישבה החליט לחזור לקסרקטינים. הגנרלים הואילו להבטיח את מנוסתה בדרכי שלום.
הסטודנטים הם עכשיו אדוניה של בנגלדש. הם הזעיקו מן הגלות את הבנגלדשי המפורסם ביותר של דורנו, פרופ' מוחמד יונוס, בן 84, חתן פרס נובל לשלום על חלקו בחילוץ מיליונים מעוני. הוא עשה כן באמצעות בנק המיקרו־קרדיט שיצר, המעניק הלוואות זעירות לעניים. הוא יהיה הממונה הזמני על בנגלדש, עד הבחירות הבאות. בעייתה של בנגלדש שיש בה יותר מדי פוליטיקאים וגנרלים ופחות מדי יונוסים.
קניה מלמדת את ניגריה
באפריקה, קניה מילאה תפקיד דומה לזה של בנגלדש. צעיריה התקוממו נגד העלאת מסים, שנועדה לפרוע חובות לזרים. חלק ניכר של ההלוואות שזמן פרעונן הגיע לא היו צריכות להילקח מלכתחילה. שחיתות ושימוש לרעה בכוח הנחו אותן. בניגוד לשייח' חסינה, נשיא קניה ויליאם רוטו הבין את הדינמיקה של מהומות הרחוב, הקדים להתנער מן המסים, פיטר כמעט את כל שרי ממשלתו, והזמין אלפי קנייתים להיוועד אתו וירטואלית. משבר קניה רחוק מפתרון. עם גיל ממוצע של 20, היא שוקקת נעורים, אבל לא מציעה עתיד של ממש לצעיריה.
קניה העניקה השראה ניכרת לצעירי ניגריה, שצעדו ברחובות עריה בעשרת הימים האחרונים בדרישות לשינוי סדר העדיפויות. ניגריה, כמו קניה, ניסתה להיחלץ ממצוקה פיננסית במרשמים קלאסיים של פיחות מסיבי ושל ביטול סובסידיות. היא ארץ המשלמת מחיר כבד על התמכרותה לנפט, שהמיט חורבן על רוב כלכלתה.
נשיא ניגריה תלש החודש עמוד מספר ההוראות הקנייתי. בשבוע שעבר הבטיח ל"ניגרים היקרים, בייחוד הצעירים", ששמע את קולם, שהוא מבין את כאביהם ולהוט להאזין להם. לפי שעה אין סימנים שצעירי ניגריה שועים לו. הצבא נקרא לעזור להשליט סדר, וזה תמיד רעיון מסוכן בניגריה, מפני שהצבא המקומי הוא מומחה עולמי להפיכות.
הנה אזהרה הבוקעת מהרבה ארצות: תחושת ייאוש מפעמת בצעירים. היא התוצאה הטבעית של מצוקת עבודה ודיור, האמרה מסחררת של מחירי מזון ודלק ושחיתות. היא מסכנת את יציבות העולם לא פחות, אולי יותר, מטילים וטרור. העולם כמרקחה? הוא עדיין לא התקרב אל מלוא מיצויה.