אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, חומרים: שאטרסטוק
בשבועות האחרונים מדווחים גורמים בענף הליסינג וההשכרה על עלייה ניכרת במספר הניסיונות לגניבת כלי רכב, כולל חשמליים, שחלק לא מבוטל מהם מסתיימים בהצלחה. נציין כי חברות הליסינג, שמפעילות בכל רגע נתון כרבע מיליון כלי רכב על כבישי הארץ, רובם חדישים, נחשבות אינדיקטור די מדויק למגמת גניבות הרכב.
● לקראת עליית מחירים חדה ברכבים חשמליים? האוצר מעכב החלטה
● ניתוח גלובס | מי אחראי למחירי הרכב הגבוהים? הסיבות שוועדת הכלכלה פספסה
● מבחן דרכים | ב־200 אלף שקל, לרכב הזה ממתין קרב לא פשוט
דווקא הנתונים הרשמיים נוטים להיות סותרים. שני מקורות המידע הרשמיים הם משטרת ישראל וחברות האיתור והמיגון, שמפרסמים באופן תקופתי סטטיסטיקות על גניבת כלי רכב.
חברות המיגון והאיתור מחזיקות בעיקר במידע על כלי רכב חדשים ויקרים יחסית. נתוני הרבעון השני של חברת האיתור "פוינטר" למשל, שפורסמו ביולי, מצביעים על גידול של 42% בניסיונות גניבות הרכב ברבעון השני של 2024 ביחס לרבעון הראשון, ועל גידול של פי 2.2% ביחס לרבעון הרביעי של 2023.
על פי נתוני החברה, כלי הרכב החשמליים עדיין מהווים אחוז קטן יחסית, אם כי לא זניח, של כ־7% מסך ניסיונות גניבת הרכב - ללא שינוי לעומת הרבעון הראשון.
לעומת זאת, על פי נתוני המשטרה, שמסתכלת על התמונה הרחבה, מתחילת השנה נרשמה ירידה של כ־25% בהיקף גניבות הרכב בישראל, בין השאר תודות לפעילות משטרתית ממוקדת ונמרצת.
אך על אף הנתונים הסותרים, כל הגורמים מעריכים שכלי הרכב החשמליים עתידים להפוך בחודשים ובשנים הבאות לאחד מיעדים המרכזיים של גנבי הרכב. אינדיקציה ברורה לכך הן דרישות עדכניות של חלק מחברות הביטוח מהיבואנים של רכב חשמלי ו/או מהלקוחות להתקין בכלי הרכב מערכות אבטחה פעילות מלאות ולעתים גם מערכת גיבוי סמויה, ממש כמו ברכבי בנזין יוקרתיים. זאת, כמובן, לצד עלייה משמעותית בתעריפי הביטוח.
פחות או יותר אטרקטיביים?
תאורטית, כלי הרכב החשמליים הם פחות אטרקטיביים לגניבה בהשוואה לרכבי בנזין בשל הביקוש הנמוך שלהם בתור "רכב לשימוש מיידי". ברוב המדינות המתפתחות בעולם, כמו גם בשטחי הרשות הפלסטינית, שנחשבים כיעד מרכזי למכירת כלי רכב גנובים במצב נסיעה, אין עדיין תשתית טעינה ציבורית או פרטית מתאימה. יתר על כן חיבור המטען לסוללת הרכב כרוך בהעברת נתונים ודורש הזדהות של בעל הרכב באמצעות מפתח או אפליקציה - ואלה דברים שלנוהג ברכב חשמלי גנוב קשה להשיג.
אבל בפועל, המוטיבציה לגניבת כלי רכב חשמליים לצורך "שחיטה", כלומר פירוק חלקים ומכירתם בשוק השחור בישראל, גדלה במהירות. האמונה "העממית" היא, שהסיבה המרכזית היא המחיר הגבוה של סוללות הליתיום, שמגיע לעשרות אלפי שקלים. אבל האמת היא שדווקא הביקוש לסוללות לרכב חשמלי הוא פחות דרמטי (למרות שסוללה של רכב, שמניעה משאבה של באר מים בישוב בדואי בהחלט מצטלמת טוב ברשת).
הסיבה האמיתית היא הרבה יותר פשוטה. כמות כלי הרכב החשמליים הנעים על כבישי ישראל גדלה במאות אחוזים בשלוש השנים האחרונות ומתקרבת כיום לכ־150 אלף כלי רכב פעילים, חלקם כבר בני שלוש שנים ועם למעלה מ־100 אלף קילומטר. אומנם כלי רכב חשמליים מתאפיינים בעלויות תחזוקה נמוכות יחסית לרכבי בנזין, אבל עם כזו מאסה של כלי רכב, שניזוקים בתאונות כמו כל רכב אחר, קיים ביקוש מתמיד לחלקים מתכלים: רכיבי הנעה, חלקי פח ובעיקר חלקי אלקטרוניקה.
בנושא זה נצרף טיפ חשוב לכל בעלי הרכב החשמליים באשר הם: תציצו במחירוני החלפים של כלי הרכב החדשים, שגלויים לכל ברשת, כדי שלא תופתעו בעתיד. אומנם רכב חשמלי לא צורך שמנים, פילטרים וכו', אבל המחיר של רכיביו האלקטרוניים, כמו בקרי סוללה, רכיבי מולטימדיה וכו', עולים אלפי עד עשרות אלפי שקלים. ומכיוון שכל ענף יצוא הרכב החשמלי נמצא עדיין בחיתוליו, גם תעשיית החלפים התחליפיים־המוזלים לכלי רכב כאלה רק עושה צעדים ראשונים, במיוחד ברכיבים עתירי חומרה ותוכנה. אם מוסיפים לכך את חומרי הגלם היקרים, שכלי רכב חשמליים מכילים בריכוז די גבוה, מקבלים מוטיבציה לא קטנה לגניבה, וזו רק תגדל בשנים הבאות ככל שהתפוצה של כלי רכב חשמליים תתרחב.
הציוד והידע זמינים משניתן לחשוב
השאלה הגדולה היא האם כלי רכב חשמליים חשופים יותר לגניבה מכלי רכב רגילים בשל היותם מה שמכונה "כלי רכב מוגדרי תוכנה". כלומר, רוב המערכות החיוניות שלהם נגישות באמצעות תקשורת נתונים, פיזית או אלחוטית.
בתחילת הדרך נטו הממגנים וחברות הביטוח להתייחס לכלי רכב חשמליים או חכמים בתור "בלתי ניתנים לגניבה". זאת בשל התחכום האלקטרוני שלהם שכולל פיצ'רים מתקדמים כמו הצפנת נתונים, מצלמות פנימיות וחיצוניות, שמחוברות אלחוטית לטלפון של בעל הרכב (דוגמת ה־SENTRY של טסלה), מעקב מובנה בזמן אמת אחרי מיקום הרכב, שיכול להתחבר בממשק לטלפון של בעל הרכב, קודי אבטחה שמוגדרים על ידי היצרן וכמובן היעדר מנגנוני התנעה ונעילה "פיזיים" דוגמת מנעולי דלתות ומפתח התנעה.
אבל בינתיים גם "תעשיית" גניבות הרכב לא שקטה על השמרים. הגנבים המתוחכמים המירו את הגישה הפיזית והכוחנית לגישה של "האקרים". כלומר איתור נקודות תורפה בתקשורת הנתונים של כלי הרכב החדשים, מציאת "דלתות אחוריות" בדומה לפריצה למחשבים מוגנים והפיכת נקודות החוזק לנקודות תורפה. במילים אחרות, השגת גישה לתוך הרכב ומערכותיו בצורה קלה ושקטה, עם הציוד והידע הנכונים שהם יותר זמינים ממה שניתן לחשוב - למשל ביוטיוב.
בכמה מאות דולרים אפשר למצוא כיום מערכת עם יחידת בסיס ניידת, שקולטת ואוגרת את קודי ההפעלה האלחוטיים של השלט של בעל הרכב, ומעבירה אותה לשלט מאולתר ללא צורך בפתיחה אלימה של הרכב. המשקיענים יוכלו למצוא בכ־2000 דולר גם מזוודה מקצועית עם "טאבלט קסמים", שמתחבר לשקע הנתונים ברכב ובאמצעות תוכנה מאפשר לעקוף או לחקות את המשבית האלקטרוני של המכונית, ולצאת לדרך בתוך דקות.
שיבושי ה־GPS בארץ: פירצה קוראת לגנב
עוד מרכיב ייחודי ואקטואלי, שתורם כיום לאפקטיביות של גניבות הרכב בישראל (ולא רק של חשמליים), הוא שיבושי ה־GPS ברחבי המדינה, שהם נגזרת של הלוחמה האלקטרונית שמופעלת מתחילת המלחמה. ראוי להדגיש, שרוב מערכות האיתור והמיגון המקצועיות לא מסתמכות רק על רכיב GPS כדי לקבל מידע על מיקומו של כלי הרכב ולרובן יש גיבוי של ערוצי תקשורת סלולריים ותקשורת אלחוטית אחרת. אך עדיין "המיסוך" המתמשך של ה־GPS באזורים רבים בארץ הוא בבחינת "פירצה קוראת לגנב". במיוחד במערכות מיגון פחות מתוחכמות.
מה שעשוי לבלום את המגמה המדאיגה, או לפחות לעכב אותה, הם "ההתעוררות" של חלק מיצרני הרכב החשמלי, כולל מותגים סיניים, בפיתוח פתרונות תוכנה מתקדמים, שנועדו להקשות על חייהם של הגנבים. רובם מאמצים את גישת המיגון של טסלה, שלכלי הרכב שלה יש קשר נתונים רצוף בין מערכת האבטחה של הרכב לבין השרתים של היצרן בחו"ל.
הגישה הזו מאפשרת איתור של הרכב בזמן אמת, הצפנה מורכבת וחסימה אלחוטית של ניסיונות "האקינג", ואף יכולת של היצרן להשבית את הרכב מרחוק, לבקשת בעל הרכב. היתרון של השיטה הוא, שניתן להוסיף אותה לדגמים הקיימים באמצעות עדכון תוכנה מרחוק. החיסרון הוא שהיא מגדילה את התלות של בעל הרכב בשירותי היצרן וביכולת שלו "לשאוב" נתונים מכלי הרכב. אבל סביר להניח שבעלי רכב רבים יוותרו על (עוד) חלק מפרטיותם לטובת שינה שקטה בלילה. מה המוטיבציה?