על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
● באיראן חוששים שארה"ב וישראל ינצלו את נקודת התורפה שלה
● שאלות ותשובות | כמה מטוסי F-15 כוללת העסקה הביטחונית בין ישראל לארה"ב?
1האם זה הזמן לתקוף את חיזבאללה? בישראל חלוקים
"בעוד ישראל מתכוננת למתקפה מצד איראן ובעל בריתה חיזבאללה, קיים ויכוח בשאלה האם זה הזמן הנכון עבור המדינה לפתוח במתקפה התקפית נגד המיליציה הלבנונית או לנסות שלא להסלים את המצב כדי להימנע מהפעלת מלחמה אזורית רחבה יותר", נכתב בוול סטריט ג'ורנל. "בתוך המדינה ישנו פיצול. חלק מישראלים, כמו שר הביטחון יואב גלנט, אומרים שזה הזמן להפסקת אש בעזה שתביא לשחרור החטופים ותעזור להרגיע את המתיחות בגבול הצפון כדי שאלפי המפונים יוכלו לחזור לביתם". אבל יש גם "מספר הולך וגדל של גורמי ביטחון בהווה ובעבר, כמו גם פוליטיקאים מהמרכז, הימין והימין הקיצוני, שחושבים שהעיתוי עשוי להיות אידיאלי לנקוט בגישה התקפית מול חיזבאללה, שצבר יותר מ-100 אלף רקטות, טילים, מל"טים וקליעים לאורך גבולה הצפוני של ישראל". נכתב כי "הנהגת פיקוד הצפון של ישראל דוחפת לגישה תוקפנית יותר נגד חיזבאללה ממה שישראל נקטה במהלך המלחמה הנוכחית. גורם ביטחוני בכיר אמר כי תגובה לא מידתית של חיזבאללה עלולה 'להוביל למתקפה ישראלית שתוביל למציאות חדשה בגבול הצפון'".
עוד נכתב כי מלחמה בין ישראל לחיזבאללה "נחשבה מזמן לבלתי נמנעת ולכן זו רק שאלה של תזמון, לפי מומחי ביטחון. עם מתקפת תגמול צפויה מצד איראן וחיזבאללה, לישראל יכולה להיות ההצדקה הדרושה לפגוע בקבוצה בכוח כדי להרתיע התקפות עתידיות לשנים רבות קדימה". בנתיים, "כוחות ישראליים נאספים בגבול. הישראלים ערוכים פסיכולוגית למלחמה, וארה"ב העבירה נכסים לאזור, כולל צוללת טילים מונחים. אולם לאחר 10 חודשי מלחמה בעזה, יש הטוענים שעכשיו זה בדיוק הזמן הלא נכון להיכנס למלחמה נוספת. חיילי מילואים ישראלים מותשים. הכלכלה מתקשה. פיץ' הוריד ביום שני את דירוג האשראי של המדינה, תוך ציטוט של פעולות צבאיות במספר חזיתות. המדינה גם צריכה זמן כדי לחדש את מלאי הנשק שלה".
מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת דב ליבר. לקריאת הכתבה המלאה.
2פרטים חדשים על חיסול מוחמד דף
"חיילי צה"ל המחופשים לקבצנים ומוכרי ירקות היו המפתח למזימה הנועזת של ישראל לחסל את מפקד חמאס הידוע כ'אמן ההסוואה' בחודש שעבר", כך נחשף בג'ואיש כרוניקל (JC). "עד כה לא היו ידועים הפרטים כיצד הישראלים הצליחו להתנקש בחייו של מוחמד דף, המפקד הצבאי הבכיר ביותר של חמאס ואדריכל הטבח ב-7 באוקטובר. אבל מתקפת הטילים שהרגה אותו ואת סגנו, רפא סלמה בחודש שעבר הגיעה רק לאחר מבצע חשאי בתוך עזה של צוות סמוי של צה"ל שמצא את מיקומו", נכתב.
צוין כי "בהתבסס על ראיונות עם מקורות ביטחוניים, ניתן כעת לדווח שאחד התחזה לבעל דוכן שוק שמוכר ירקות מחוץ לבניין שעל פי ההערכה דף נהג לבקר בקביעות. ה-JC יכול גם לחשוף שתוכנית היציאה של הסוכנים הישראלים הייתה צריכה להשתנות ברגע האחרון. התיאור החדש הזה של המשימה הנועזת מגיע על רקע ספקולציות קדחתניות לגבי שיטות ההתנקשות של ישראל, אשר חיסלו לאחרונה שניים מתוך שלושה מבכירי חמאס, דף ואיסמעיל הנייה, כמו גם פואד שוכר, מספר שניים בחיזבאללה".
עוד נכתב כי "הבסיס למבצע היה הגילוי של הישראלים שדף הפסיק לעקוב אחר פרוטוקולי האבטחה הבסיסיים שלו. הם היו מודעים במשך חודשים שהוא הפך למבקר קבוע של עקורים במתחם אוהלי אל-מוואסי בחוף העזתי. הדפוס היה כמעט תמיד זהה: לפני ביקוריו היה דף נכנס לבניין דירות סמוך למתחם בו היה פוגש עמיתים פעילי חמאס כדי לקבל עדכונים על תנועות הצבא הישראלי באזור, וכן על המצב בנושא אספקת מזון ורפואה לעקורים העזתים". צוין כי "לאחר שקיבל מידע ממשתפי פעולה מקומיים ומיחידות מסתערבים ישראליות באזור על עיתוי הביקור הבא האפשרי של דף, החל צה"ל לתכנן את חיסולו. בהערכת המודיעין, הם החלו לזהות שדף, שנקט באמצעי זהירות ביטחוניים מחמירים במשך 30 שנה, החל באופן מסתורי להתעלם מנורמה זו והתחיל להישאר באותו בניין מגורים, ממערב לחאן יונס. לאחר שעובדה זו נבדקה שוב ושוב, מכיוון שהישראלים חששו שדף השתמש בתחפושות שונות במהלך ביקוריו, הם הבינו שזו הזדמנות לנצל את הכישלון חסר התקדים הזה של 'אמן ההסוואה'".
מתוך הג'ואיש כרוניקל, מאת אילון פרי. לקריאת הכתבה המלאה.
3 החרדה הקיומית הופכת את ישראל לאגרסיבית יותר
"אפילו תומכיה של ישראל מעבר לים מתקשים לעתים קרובות להבין את התנהלותה במלחמת ישראל-חמאס", ואת הנכונות שלה להסתכן במלחמה הרסנית עם חיזבאללה ועם איראן, נכתב בפורן פוליסי בכתבה שכותרתה "הפחד הקיומי שדוחף את ישראל לפעולות צבאיות אגרסיביות".
"ישראל נקטה באופן מסורתי עמדה צבאית תוקפנית כלפי אויביה. אבל ב-10 החודשים שחלפו מאז פרוץ המלחמה בעזה היא הפכה קטלנית מתמיד. ההסבר לשינוי הזה מורכב", נכתב. "המטרה של הימין האולטרה-לאומי של ישראל היא למעשה להפוך את החיים לבלתי נסבלים עבור הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית. עם זאת, רק מיעוט קטן מהישראלים מחזיק בדעות קיצוניות שכאלה, ולשרי הימין הקיצוני המייצגים אותן יש מעט או אף השפעה על מדיניות המלחמה. הרצון בעונש ונקמה משותף לכלל הכוחות הישראלים בעזה, כולל הרוב המכריע של אלה שלא מזדהים עם הימין הקיצוני. הזוועות של ה-7 באוקטובר, שנותרו מוחשיות בתודעה הישראלית, הותירו חיילים רבים במקרה הטוב אדישים לסבל הפלסטיני ובמקרה הרע בחיפוש אחר נקמה. כמה משקיפים טוענים שהישראלים הפכו לאלימים יותר, או לפחות סובלניים יותר לאלימות", נכתב, וצוין כי בסך הכל, שיעור הפשיעה האלימה בישראל נמוך בסטנדרטים של מדינות מפותחות ועד לשנה שעברה היה בירידה.
"אך פעולות החיילים בעזה אינן מסבירות במלואן את השינוי הרחב יותר במדיניות ישראל. ההחלטות של המנהיגים המדיניים והצבאיים של ישראל לבצע התנקשויות, להפציץ את נמל חודיידה שבשליטת החות'ים, או להסתכן במלחמה עם איראן, משקפות גישה חדשה. בעקבות ניצחונם המשמעותי במלחמת ששת הימים של 1967, הרגישו הישראלים בהדרגה כי קיומה של ארצם אינו בסכנה עוד. זה היה תהליך הדרגתי שהתפתח כשמדינה ערבית אחת אחרי השנייה הגיעה להסכמי שלום עם ישראל והכירה בקיומה (מצרים, ירדן, איחוד האמירויות הערביות, בחריין ומרוקו) או איבדה את היכולת לצאת למלחמה (סוריה). הנורמליזציה עם סעודיה נראתה באופק. עלייתה של כלכלת ההייטק, השקעות זרות גדלות ושני עשורים של צמיחה כלכלית שוקקת שהפכו את ישראל לכלכלה חזקה ומשגשגת כנראה אישרו זאת.
לכך היו גם השפעות מעשיות. מתחילת שנות ה-90, הוצאות הביטחון כחלק מהתוצר המקומי הגולמי ירדו. מבין שלושת עמודי התווך של אסטרטגיית ההגנה שלה - ניצחון במלחמה, הרתעה ומודיעין - ישראל נטשה את הראשון, אפשרה לשני להישחק, ולכן הפכה להסתמכת יתר על המידה בשלישי. 'הניצחון המוחלט' שנתניהו מבטיח לא סביר שיושג אי פעם נגד חמאס, על אחת כמה וכמה נגד חיזבאללה או איראן. השבת יכולת ההרתעה של ישראל היא מטרה מציאותית יותר. אך הישראלי הפשוט אינו שותף לחישובים שמאחורי החזרת ההרתעה. דעת הקהל בכל זאת תומכת בעמדה התוקפנית החדשה של המדינה מסיבות קיומיות יותר".
מתוך פורן פוליסי, מאת דיויד א. רוזנברג. לקריאת הכתבה המלאה.