הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
קשיש ממוצא רוסי, שעלה לארץ בשנת 1987, נתבע על ידי אישה ובנה בן ה-39, שניהם אזרחי רוסיה ותושביה, בדרישה לביצוע בדיקת אבהות, שתוכיח את קשר ההורות בין הקשיש לבן. האישה טענה כי לאחר גירושיו ברוסיה, הקשיש ניהל עימה קשר רומנטי בן מספר שנים, ממנו נולד הבן. לטענתה הקשיש אמר לה בזמנו, שבכוונתו לעלות לארץ, ואם היה נקבע כי הוא אביו של הבן, השלטונות הרוסיים היו מקשים על הגירתו. לדבריה הקשיש הבטיח לה, כי לאחר עלייתו לארץ הוא יסייע לה כלכלית, אולם בפועל התנער מאחריותו לבן. גם ניסיונו של הבן, כשמלאו לו 22, ליצור קשר עם הקשיש, ולבקש ממנו הכרה באבהותו, לא עלה יפה, והקשיש הודיע לו, כי הוא לא מעוניין בשום קשר עימו.
● בית המשפט הורה להימנע מטיפול מציל חיים עבור חסוי. זו הסיבה
● הסכסוך המשפחתי הגיע לבית המשפט, שקבע: לא כל מריבה פומבית היא לשון הרע
הפסיקה רואה חשיבות רבה בבירור קשרי הורות בכל גיל, עבור בגיר או קטין, למעט מקרים שבהם הבירור עלול לפגוע בטובת הצאצא: "הצורך של צאצא לדעת את המקור הביולוגי שלו מהווה נדבך חיוני בהתחקות אחרי שורשיו של אדם. הכמיהה לקבל תשובה לשאלה "מי אני?" ובאותה נשימה גם "מי אבי?", הוא חלק בלתי נפרד מזהותו של בן אנוש. בירור זהותו של ההורה הגנטי מהווה פעולה למען שמירה על כבודו. הכבוד הוא זכות-יסוד." מסיבה זאת נטל ההוכחה הנדרש, ממי שמבקש לערוך בדיקה גנטית, כדי לברר את זהות אביו, נמוך יותר מאשר הנטל בתביעה אזרחית רגילה (מעל ל-50%), ומספיק שיציג ראיות, שמעלות "סיכוי סביר", בדבר קיומו של קשר ההורות.
דמנטי ואינו כשיר לעדות
כמו כן, ובניגוד לתביעות אזרחיות אחרות, לא מתקבלות טענות סף לדחיית תביעת אבהות על בסיס התיישנות או שיהוי, משום ש"פגיעה בתובע עקב שלילת זכותו לדעת את מוצאו, חמורה בהרבה מן הפגיעה הלכאורית בתכליות של מוסד ההתיישנות". טענות התיישנות ושיהוי הן בעלות תוקף רק בתביעות הפוכות לשלילת אבהות, כאשר אדם ששימש כאב באופן פורמלי או מעשי, תובע לפתע לבצע בדיקת אבהות מול ילדו, כדי לקטוע את קשר ההורות.
המכשול העיקרי בתביעה במקרה שלפנינו, טמון בעובדה שהאב הנטען דמנטי, ואינו כשיר לעדות, כך שאינו יכול להתגונן מפני הטענות בדבר ניהול מערכת היחסים עם התובעת, והולדת בנו. הקשיש יוצג על ידי שני ילדיו מנישואיו הראשונים, אשר מונו על ידו כמיופי כח על בסיס יפוי כוח מתמשך. על פי חוק מידע גנטי, מיופי הכוח לא יכולים לתת הסכמה בשם הקשיש לביצוע בדיקה כזאת, והיא בכל מקרה צריכה לקבל את אישורו של בית המשפט. במקרה זה מיופי הכח התנגדו לביצוע הבדיקה בשמו של הקשיש, והכחישו קיומו של קשר אפשרי בין אביהם לבן התובע.
בית המשפט, שבחן את הראיות שהציגו התובעת ובנה, קיבל את התביעה, ופסק שהם הניחו יסוד סביר לקשר הורות, שמצדיק ביצוע בדיקת אבהות בכפייה, למרות הפגיעה באוטונומיה של הקשיש חסר הישע. בין היתר התובעים הציגו מכתבים, שהקשיש שלח לתובעת ובנה לאחר עלייתו לארץ, וכן תמונות של האם והבן עם אחותו של הקשיש, ששומרת איתם על קשר לאורך השנים.
בית המשפט דחה גם את טענות הילדים לגבי חוסר הלגיטימיות של מניעי הבן, הנמצא לקראת העשור החמישי לחייו, להגיש תביעה דווקא עכשיו. הבן הסביר שהכרה באביו היהודי תקנה לו זכות לעלות לארץ, וכן שהוא רואה בכך הגנה על כבודה של אימו. יש לומר כי המוטיביציה מאחורי הגשת התביעה אינה מעלה או מורידה. זכותו של אדם לדעת מיהו אביו, גוברת על שיקולים אחרים, והתביעה תתקבל, גם אם נובעת מרצון לזכות באזרחות, בירושה או כל אינטרס אחר.
