שניצל בחלה בפודטארק קוליס / צילום: דנה בר-און
אחרי שביקרנו בעוטף בתחילת אוגוסט, החלטנו לחזור שוב. פנינו שמאלה בצומת יד מרדכי לכיוון כביש הדמים, פנייה שלעולם תצמית את הלב. את התחושה הקשה ריפדנו בנחמה למראם של אנשים ועסקים שחזרו לעוטף. אם הם מדברים תקומה, מי אנחנו שנלין. ביקרנו, טעמנו, שתינו וחווינו ארבעה עסקים מתוך רבים שחזרו לאדמתם. להלן סיפורם.
● במושב בשפלה מסתתרת פינה קולינארית ייחודית שלא תרצו לפספס
● המעדנייה הנסתרת על כביש החוף שתמצאו בה פרעצלים ממולאים ויין משובח
10:00 | משהו לראות: פסיעה בין ערוגות של בזיליקום סגול
על הקיר בכניסה למרכז המבקרים של מבוך מרים תמונה של עלם חמודות במדים. "לזכרו של איתי סעדון, מפקד טנק, נפל ברצועת עזה ב־2.11.23", והלב שוב מתקפד לאלפי מחטים. "זה הנכד שלי", מספר אלי שדה, המייסד והמדריך שלנו במבוך התבלינים המבושמים שבמושב ניר משה.
באותה נשימה הוא מוסיף בקול יציב: "קשה, אבל זאת הארץ שלי. מפעל חיי האמיתי הוא לגרום לעם ישראל לדעת שזאת המדינה שלו". אנחנו פוסעות שתוקות בעקבות אלי ואשתו מרים, שעל שמה קרוי המבוך, בין ערוגות בשומות של בזיליקום סגול, זוטא ריחנית ועצי תות שעליהם מסוככים מפני השמש הקופחת. אלי ממטיר עלינו שאלות מעולם הצומח ועונה ברצינות מהולה בבדיחות הדעת.
ידען מופלג הוא שדה, וההליכה בעקבות הסבריו מרתקת. הוא חופן בזיליקום סגול ומטמינו בתוך שקיק בד שקוף. "שימי את זה ברכב, ולא תכעסי על אף נהג", הוא מבטיח בהומור דק וממשיך להסביר לנו על שורשי העץ הבוקעים מהסלע ועל נפלאותיה של זוטא.
ילדים בחופשת הקיץ ייהנו מהשתובבות בפיסת גן העדן של מבוך מרים, והמבוגרים יוכלו להרוות את צמאונם בלימונדה קרה מתובלת בעשבי המבוך בחדר הקריר. יש גם דבש נהדר שרודה שדה מהכוורות, אבוקדו מזן שפיתח שדה ולמי שרק יחפוץ להישאר, מדורה שידליקו בני הזוג, בלילות רקועי כוכבים.
מבוך מרים - בשביל התבלינים והבשמים, ניר משה
12:00 | משהו לעשות: להוריד הילוך ולשקוע במלאכת יד
את מיטל פלק, קרמיקאית חיננית מהמושב שוקדה, אנחנו פוגשות מחוץ לסטודיו שצופה אל מול שדות חיטה קצורים. ויולטה, כמותו כבית ממתקים צבעוני ועליז - רק שבמקום סוכריות, מחלקת מיטל מכחולים, צבעים וכלים עדינים. המשתתפים מוזמנים להוריד הילוך, להתיישב סביב שולחן ולשקוע במלאכת יד, הטובה שבעתיים בימים אלה, להשקטת הראש והנפש.
למיטל, כמו לרוב תושבי העוטף, סיפור 7 באוקטובר משלה. לאחר כמה חודשים בבית מלון עם שאר המפונים, התגעגעה למגע החומר והביאה למלון גוש חימר. "הייתי חייבת ליצור, עבורי ועבור הנפש", היא מספרת. עת חזרה למושב ולסטודיו, פתחה מיטל את שערי ויולטה חינם למשפחות שכולות. כיום היא מנחה ומלווה סדנאות של צביעת כלים על פי דוגמאות פרחים, מלמלות תחרה שקיבלה מסבתא ויולטה, וכמובן כלים צבועים ככלניות אדומות, שיונצחו לעד.
ויולטה - צובעים חלומות, שוקדה
14:00 | משהו לאכול: ביס מלא בטעמים ומרקמים
עת לעמול ועת לאכול. בתחנת הדלק של כפר עזה אכלנו שניצל בחלה, הטוב שטעמנו מזה זמן מה. אולי היה זה הרעב שכרסם, אולי הצטרף לביס הפריך מלא הטעמים והמרקמים גם סיפורם של הדס ואור ברעם - זוג צעיר שזה עתה הפכו להורים, חזרו לביתם בעוטף ופתחו את קוליס, פודטראק משמח חך ולב, הנקרא על שם החיבה של אור.
בשעת צוהריים מאוחרת התגודדו סביב קוליס גדודי חיילות במדים, ותושבי האזור ששמחו בטראק החדש. הדס מסרה את העולל הטרי לאור, והכינה לנו במיומנות אוהבת שניצל לוהט ופריך, גדשה לחמניית חלה שמנמנה במיונז "זהב" (פטנט רשום של הטראק), כרוב סגול, לימון כבוש וסחוג עוקצני שהעניק כתר של חרפרפות למנה. צ'יפס לוהט וזהוב הוגש כבן לוויה מושלם, ואנחנו ישבנו אל מול פיח תחנת הדלק, והרגשנו על גג העוטף.
קוליסטראק, דור אלון כפר עזה
16:00 | משהו לשתות: "התותחים רעמו, אנחנו שתינו יין"
על הגדר ליד שער הקיבוץ של קיבוץ ניר עם, נתלה שלט בכתב יד עגול המברך את התושבים על החזרה לביתם. את סיפור הצלת הקיבוץ בזכות כיתת הכוננות והרבש"צית ענבל ליברמן הכרנו עוד טרם כניסתנו לקיבוץ. מה שלא ידענו היא העובדה שעופר ליברמן, אביה של ענבל, הוא הבעלים של ארגמן, בר יין מענג במיוחד, במיקום מפתיע מאין כמותו.
את ארגמן פתח ליברמן לפני שנתיים מאהבתו ליין ולאנשים. "אני אדם אופטימי מטבעי", מספר ליברמן בעודו מוזג רוזה צונן של יקב מוניץ. האופטימיות היא זאת שדחפה אותו לפתוח את דלתות ארגמן כבר בדצמבר. "התותחים רעמו, אנחנו גירשנו זבובים ושתינו יין", הוא מספר. ליברמן מלקט יינות בוטיק מיקבים קטנים ואיכותיים. "אם את מכירה את היקב, הפסדתי", הוא מחייך ומוזג לנו עוד כוסית של פרנץ' קולמבאר מכרמי יקב ברק. את היינות מלוות גבינות של מחלבת בארי. בימי חמישי בערב דולקים האורות בחצר היפה של ארגמן, הטאבון פולט פיצות לוהטות, היין נמזג לכוסות ומי שמגיע, מגיע.
ארגמן, ניר עם