הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
לפני כ-17 שנה בני זוג חתמו על "הסכם זוגיות", במסגרתו הגיעו להסכמה כי האישה תופרה מתרומת זרע אנונימית, אולם האיש יוכר כאב של התינוק שייוולד. לפני 13 שנה נולד בן כתוצאה מטיפולי ההפריה ונרשם במרשם רשות האוכלוסין כבנו של האיש.
● הסכסוך המשפחתי הגיע לבית המשפט, שקבע: לא כל מריבה פומבית היא לשון הרע
● אב נתן לבתו במתנה קרקע, אך היא לא נרשמה. מה קרה כשהוא נפטר?
שנה מאוחר יותר חל משבר בין בני הזוג, והם החלו לנהל הליכים משפטיים, בין היתר בנושא מזונות הבן והקשר בינו לבין האיש. בפסק הדין האיש חויב לשלם מזונות עבור הבן, למרות העובדה - שאינה מוכחשת - שהוא אינו אביו הביולוגי, וזאת לאור התחייבותו החוזית לכך, על בסיסה הובא הבן לעולם.
בשנת 2022 האיש הלך לעולמו, ולבקשת האישה הוצא צו ירושה, שהכיר בבן כיורש היחיד על-פי דין. כשאחיותיו של האיש גילו זאת, הן עתרו לביטול צו הירושה ולמתן צו לקיומה של צוואה שהותיר אחריו האיש. בצוואה האיש ציווה את כל רכושו לאחיותיו, כשהוא כותב במפורש כי אינו מצווה דבר לבן, מאחר ש"הבן, שרשום על-פי משרד הפנים כבני, אינו בני הביולוגי. אין לי קשר משפחתי או קשר נפשי עמו. לא היה קשר ביננו מיום שנפרדתי מאמו, הוא זר לי ומבחינתי איננו בן שלי".
לפני שבית המשפט החל לדון בשאלת תוקפה של הצוואה, היה עליו לקבוע אם לבן יש בכלל מעמד להתנגד לצוואה, כלומר האם הוא יורש על-פי דין ויזכה בירושה אם הצוואה תבוטל.
חוק הירושה קובע כי בהיעדר צוואה יורשים את המנוח "ילדיו", אולם אינו מבאר מי עומד בקריטריון של ילד. בפסיקה הובהר כבר בעבר כי המשמעות של "ילד" היא ילד ביולוגי בלבד, ובעקבות זאת בשנת 2012 תוקן חוק הירושה, כך שגם ילד שאומץ כדין, יוכר כבנו של המאמץ לצורכי ירושתו על-פי דין.
בית המשפט ציין כי בהמלצות הוועדה הציבורית לבחינת הסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה, וגם בהצעת חוק תרומת זרע משנת 2021, הוצע לקבוע את מעמדו של ילד שנולד כתוצאה מתרומת זרע, כילדו של בן או בת הזוג של הנתרמת לכל דבר ועניין, כולל ירושה; אולם כידוע אנו רחוקים שנות אור מהאפשרות הריאלית שחוק בנושא הפריות יעבור בצורה מוסדרת, וכבר עשרות שנים שנושא קריטי זה מוסדר באמצעות נהלים. עד לתיקון החוק, בית המשפט קבע כי הילד אינו יורש על-פי דין של המנוח.
נופלים בין הכסאות
לפיכך, נכון להיום ילדים שנולדים מתרומת זרע, נופלים בין הכסאות. האיש שנרשם במרשם האוכלוסין כאביו של הילד, ולכן מוכר על-ידי המדינה ככזה, לא טורח, בצדק, לעבור הליך של אימוץ. מקל וחומר שהגבר, שמשתף פעולה עם הפריה של אשתו או בת זוגו מזרע זר, חותם על טופס המהווה חלק מנוהל של משרד הבריאות, זרועה של המדינה, שבו הוא מצהיר במפורש כי "הילד שייוולד ייחשב לכל דבר כאילו הוא ילדו הטבעי, לרבות לעניין מזונות וירושה, ויישא את שם משפחתו".
מדוע שאדם מן היישוב, שבת זוגו או אשתו הופרתה מתרומת זרע בהסכמתו, שנרשם כאב ברשות האוכלוסין, שהמדינה דורשת ממנו לנהוג כאביו של הילד לכל דבר בנושא מזונות והסדרי קשר - יבין שרק ודווקא לצורכי ירושה הילד לא נחשב כבנו ולא יירש אותו, אלא אם יערוך צוואה?
מדובר בעיוות דין בעל השלכות נרחבות. חלק מהזוגות הנשואים, שמביאים ילד לעולם באמצעות תרומת זרע, כלל לא מיידעים בכך את הילד, והוא עלול לגלות זאת במקרה שבו האב לא הותיר אחריו צוואה, כשיתברר לו שאינו יורש על-פי דין. בהיעדר תיקון חקיקתי צפוי באופק, נדרשת בכל זאת במקרה זה פסיקה יצירתית בנושא הסטטוס ההורי.
