גל גדות מתוך הסרט שלגיה. ציוץ התמיכה בישראל עורר ביקורות / צילום: באדיבות דיסני
הטריילר החדש לאדפטציית ה"לייב אקשן" של דיסני ל"שלגיה ושבעת הגמדים" העיר שוב את המחלוקות הרבות שכבר צפו סביב הסרט הזה. זוהי אחת הדוגמאות הבולטות לשורת האתגרים שעומדים בעידן המודרני בפני אולפנים בבואם לספר סיפור פשוט לכאורה. שלגיה החדש ידע שפע מחלוקות עוד מהכרזתו, וממספר חזיתות: דמותה של שלגיה, ייצוגם של אנשים נמוכים (גמדים), מתיחויות פוליטיות. נדמה שפשוט אי אפשר שכולם יהיו מרוצים מהבחירות האומנותיות והמסחריות, והתשובות לשאלות שעולות לגבי התאמת אגדות קלאסיות לימינו הופכות קשות יותר מפעם לפעם.
● חברת הסרטים הבועטת A24 מנסה להיכנס לליגה של הגדולים בלי לוותר על הצבע שלה
● 25 שנים לאחר שיצא לאקרנים, כולנו לכודים ב"מטריקס"
אף שמעשית "101 דלמטים" מ-1996 בכיכובה של גלן קלוז כקרואלה דה-ויל היה רימייק הלייב-אקשן הראשון של דיסני לסרט קלאסי שלה, השילוב של הרימייקים האלה כאסטרטגיה בדיסני החלו רק לפני קצת למעלה מעשור. המטרה היא להציג מחדש את הדמויות האהובות ואת הסיפורים המוכרים לדורות חדשים, וכמובן לעשות הון מהחיבה הנוסטלגית של הדורות שגדלו על הסרטים הקלאסיים. ההצלחה של האסטרטגיה הזו עד כה מעורבת. לצד הצלחות אדירות כמו "היפה והחיה", "אלאדין" ו"מלך האריות", שאפילו התעלו (קופתית לפחות) על היצירות המקוריות, נרשמו גם לא מעט כישלונות יחסיים כמו "דמבו", "פינוקיו", "מולאן" ו"בת הים הקטנה". אלה כשלו לא רק מסחרית, אלא גם בשחזור הקסם שהפך את סרטי המקור לקלאסיקות שהם. הן המבקרים והן הקהל העלו את השאלה המתבקשת: האם הרימייקים האלה מונעים מאמביציה יצירתית, או שהם פשוט הזדמנות לדיסני לייצר בקלות הכנסות בטוחות? הבאקלאש המתמשך נגד שלגיה רק מוסיף שמן למדורה ומדגים את הסיכונים שהאולפן לוקח על עצמו בבואו להתאים לימינו אגדות עתיקות ללא חזון אומנותי מגובש.
שלגיה "לא לבנה מספיק" והגמדים סטריאוטיפיים
הכל התחיל עם הכרזת ליהוקה של רייצ'ל זיגלר לתפקיד הראשי. זיגלר, שעשתה את הספתח הקולנועי שלה ברימייק מ-2021 של ספילברג ל"סיפור הפרברים", היא שחקנית ממוצא קולמביאני-פולני, בעלת לוק ואפיל לטיני. ביקורות בניחוח גזעני נגדה הציפו את הרשת בטענה שהיא "לא לבנה מספיק" כדי לגלם דמות המתוארת כבעלת "עור לבן כשלג".
כמובן שביקורות על הביקורת לא איחרו לבוא, וזיגלר עצמה דווקא הגיבה באלגנטיות כשהדגישה את האפיל הגלובלי של הדמות, ואת האהדה הרבה אליה במיוחד בקרב קהילות לטיניות. היא העלתה לרשת תמונות שלה כילדה מחופשת לשלל נסיכות דיסני, וניסתה לקרב את הקהל במקום להרחיקו. כשנפוצו שמועות שבסרט החדש דיסני ניסתה להצניע את קו העלילה הרומנטי ולהתמקד במסעה של שלגיה להיות מנהיגה, התסיסה רק התגברה.
נקודת ויכוח נוספת נחשפה מיד אחר כך כשהשחקן פיטר דינקלג' (טיריון לאניסטר ב"משחקי הכס"), שהוא גם מה שמכונה נמוך קומה, ביקר את ההחלטה לספר את הסיפור ולהנציח את הסטריאוטיפים הקיימים על גמדים. הוא טען שדיסני מתנהלת בצביעות בליהוק הפרוגרסיבי של זיגלר, אך עדיין בוחרת לתאר גמדים בדרך מיושנת. בתגובה דיסני עשו חושבים והודיעו שהם ישנו את האופן בו יגולמו הגמדים בסרט. אחרי התייעצויות עם חברים מקהילת הגמדים הוחלט בדיסני שהדמויות לא יגולמו על ידי שחקנים, אלא יאויירו באמצעות גרפיקה ממוחשבת (CGI). כמובן שגם ההחלטה הזו זכתה לביקורת ככזו ש"מונעת עבודה" משחקנים גמדים אחרים, כולל אמירה קולנית מצד חבר הקהילה, המתאבק הגמד הורנסווגל, שאמר: "מי שם אותו (את דינקלג') להיות הקול היחיד של הקהילה? זה לוקח תפקיד חלומות משחקנים גמדים".
גל גדות מול חרמות, זיגלר פרו-פלסטינית
מעורבות של שחקנים עם תודעה פוליטית תמיד יכולה להוות בעיה עבור אולפנים. במקרה הזה גל גדות, שלוהקה כמלכה המרשעת, הפכה ליעד לחרמות בשל התמיכה המוחצנת שלה בישראל. ציוץ התמיכה שלה בישראל ב-8.10 וההקרנה שהיא ארגנה לסרטוני הזוועות בארה"ב הולידו גל של ביקורות רשת מכיוון קמפיין ה-BDS (שאף צייץ ספציפית בנושא) ומקהל פרו-פלסטיני, בווליום גדול בהרבה בהשוואה ללהיטים אחרים בהם השתתפה, כמו "וונדר וומן".
בדיסני בוודאי ידעו לאן הם נכנסים כשליהקו אותה, אבל לא הביאו בחשבון את המלחמה הנוכחית, ובוודאי לא חשבו שהשיח על זה יקבל דחיפה משמעותית מכיוון מפתיע: הכוכבת השנייה של הסרט, זיגלר, הביעה תמיכה קולנית בפלסטינים. היא אף צייצה "free palestine" כהמשך לציוץ שלה על הטריילר החדש של הסרט וזכתה למיליוני חשיפות. אמנם לא נרשמו התנגשויות פומביות משמעותיות בין השתיים, אך בהופעות המשותפות שלהן יחד לקידום הסרט, בכנס דיסני האחרון למשל, זיגלר נראתה כמי שרק רוצה לברוח מהמקום כמה שיותר מהר.
ובעוד דיסני ממשיכה לנסות ולהתאים את האגדות הקלאסיות שלה לעידן המודרני, המחלוקות סביב שלגיה משמשות תזכורת למורכבות שיש בניסיון לשלב מסורת, חדשנות ומודרניות, וכן לסיכונים שאולפן לוקח על עצמו גם בפרויקט שעל הנייר נראה כהצלחה בטוחה. המסקנה צריכה להיות ברורה: יציאה לדרך ללא חזון אומנותי ספציפי ומוגדר היא טעות. הכוונה מאחורי העיבודים צריכה להיות יותר מהזדמנות קלה לעשות קופה. כשמותירים קהל עם תחושה שמנסים למכור לו מוצר משומש יותר מאשר לייצר תרומה משמעותית לנוף התרבותי, הרי שגם הסיפור האייקוני ביותר יכול לקרוס תחת הציפיות של כולם.