את חודש אוגוסט, אותו נוהג הפיזיקאי ד"ר יוסי יאיון לבלות כל שנה בחופשה בחיק משפחתו, הוא נאלץ הפעם לבלות בבתי המשפט ובחברת עורכי דין ורואי חשבון. חברת לוסיקס (Lusix) שהקים יחד עם היזם הסדרתי בני לנדא הגישה בשבוע שעבר בקשה להסדר נושים לאחר שנקלעה לחובות של 103 מיליון שקל לבנקים כמו לאומי ודיסקונט, ונאלצה להוציא לחל"ת 60 עובדים שהתנגדו למהלך מחשש לכך שלא יזכו לקבל את תלוש המשכורת שלהם.
● חובות של 15 מיליון דולר: כך הגיעה חברת היהלומים של בני לנדא לסף פשיטת רגל
● שרפה יותר ממיליארד שקל ונדרשת לתוכנית התייעלות: הצרה החדשה של בני לנדא
בינתיים, החליטו המשקיעים, בהם בני לנדא עצמו ודודי וייסמן, להכניס את היד לכיס ולשלם את מה שנדרש לעובדים, אך לא כך קיווה יאיון לראות את החברה שהקים לפני שמונה שנים מתוך מטרה לכבוש את שוק התכשיטים ולגמול את העולם מיהלומי דמים.
לוסיקס, חברה שונה מאוד בנוף חברות הסייבר והפינטק הישראלי, מייצרת יהלומים בתוך כבשנים מיוחדים בתהליך כימי שאורך מספר ימים. באמצעות נידוף של גזי פחמן וגיבושם בשכבות דקות בכל פעם, התוצאה היא גוש יהלום לא מלוטש, שנמכר בשוק החופשי למלטשות ומאפשר ליצרניות התכשיטים למכור יהלומים ירוקים - כאלה שאין חשש לכך שכרייתם היתה כרוכה בעבודת כפייה או בהתקשרות עם ארגונים מפוקפקים במדינות נחשלות. הם עד כדי כך ירוקים, שכל החשמל המשמש לייצורם מגיע משדה סולארי בנגב.
אבל משהו בחלום של יאיון ולנדא לא עבד: הממשלה ההודית החליטה לסבסד את תעשיית יהלומי המעבדה בשטחה והציפה את השוק ביהלומים זולים באיכות נמוכה. מחירי יהלומי המעבדה התרסקו בכ־75%, בעוד שמחיריהם של יהלומי המכרות הטבעיים כמעט לא השתנה, ולוסיקס שבתחילת העשור עוד הספיקה לפעול ברווחיות, מצאה את עצמה בפשיטת רגל. גם היום, בטוח יאיון, היהלומים שגדלים במפעלי החברה ברחובות הם האיכותיים בעולם, וכורי הייצור החדשים של החברה יכולים להכות את השוק ההודי. "פיתחנו מכונה חדשה לגידול יהלומים שתוכל לייצר כמות משולשת מהמכונה הנוכחית והיא תוזיל את העלויות כך שנוכל להיות תחרותיים אפילו יותר מהייצור הזול בחו"ל", הוא אומר בשיחה עם גלובס.
ובכל זאת, יאיון בטוח שהיהלום הוא חומר העתיד שעשוי להחליף חומרים רבים שנמצאים בבסיסים של שבבים, שרתים ורכבים - כמו סיליקון וגבישי מתכת. עבורו, אם יאושר הסדר החוב בבית המשפט, עתידה של החברה עוד לפניה.
לאתגר את חוקי הפיזיקה
יאיון גדל במושב ישע, יישוב חקלאי בעוטף עזה. אביו עלה לארץ כאגרונום מומחה ובשלב מסוים רכש משק משלו ופיתח התמחות בעצי פרי סוב טרופים כמו מנגו, גויאבה ושסק. יאיון מספר כי את החיבה לפיזיקה שאב מחיי המושב: "חיינו חיים מלאים בטבע. מהתבוננות, אתה מגלה שכל כך הרבה תופעות טבע סובבות אותך - הכל מתרכז בפיזיקה מבלי שאתה אפילו שם לב. אז הגיעה ההבנה שהיא קשורה לכל דבר שמתקיים בעולם".
יאיון היה יכול לנהל קריירה אקדמית מרשימה לאחר שסומן על ידי המנחים שלו באוניברסיטת ברקלי כפיזיקאי מחונן. הוא כבר עמד לקבל הצעה מפתה ממכון ויצמן: הקמת מעבדה משלו בתחום הפיזיקה הקוואנטית ומסלול מהיר לפרופסורה, אבל הוא התלבט אל מול הצעות שקיבל מריברסייד האמריקאית ומאוניברסיטת בר־אילן. עד שהגיע הטלפון מבני לנדא, שכבר אז היה אחד היזמים הבולטים בישראל, שש שנים לאחר שמכר את חברת הדפוס שלו, אינדיגו.
עם מאות מיליוני הדולרים שעשה באקזיט הענק ל־HP, ביקש לנדא בשנת 2007 להקים מעבדה של פיזיקאים, כימאים ומהנדסים שתוכל לפתח כמה מההמצאות בהן הרהר כמי שהיה קודם לכן מנכ"ל אינדיגו במשך 25 שנה. לנדא חיפש פיזיקאי שיובל מיזם אנרגטי סודי שאמור היה לאתגר את חוקי הפיזיקה: יצירת חשמל מחום בטמפרטורה נמוכה, המצאה שאם תתגשם תוכל להפוך מן היסוד את עולם האנרגיה ולאפשר הפקת חשמל מבלי הצורך לשרוף מאובנים או גז.
"יום אחד המתינה לי הודעה במכשיר המשיבון הקולי במעבדה בברקלי", מספר יאיון. "לחצתי על כפתור ההפעלה - זה היה בני לנדא. לא הכרתי אותו קודם, אבל הנה הוא מתקשר אלי, משאיר לי הודעה. זו היתה הצעה שהיא חלומו של כל מדען. היתה כאן הזדמנות לעבוד על דברים מטורפים במדע בלי לדאוג לבירוקרטיה, תקציב ומענקים. כמה ימים אחרי החלטתי שאני הולך על זה - ולא התחרטתי על כך".
היהלום הכי נוצץ
יאיון הצטרף לצוות לנדא לאבס בימיו הראשונים ובמהרה הפך למנהל תחום האנרגיה הירוקה: "המוטו שלנו היה - לעשות דברים על גבול הבלתי אפשרי - זו היתה תקופה קריטית לעבוד בה על פרויקטים מטורפים". אחד מהחלומות האלו היה קשור לתכונה משונה שלנדא שם לב אליה עוד בשנותיו באינדיגו: חלקיקי הפיגמנטים שנפלטו מהמדפסת נטענו בחשמל מסיבה לא ידוע. "לנדא סבר שגילה מנגנון טעינה חדש שטרם נמצא דרך להשתמש בו", אומר יאיון.
"המחשבה היתה שיש כאן מנגנון שמבוסס על אנרגיה תרמית שממנה ניתן להפיק חשמל - הרעיון היה יפה אבל מאתגר, כי כדי לעשות זאת על פי החוק השני של התרמו־דינמיקה יש צורך בהפרש טמפרטורות ובניצול המעבר של אלקטרונים מאלקטרודה חמה לקרה. אבל אנחנו רצינו להמיר חום לחשמל גם כשהפרש הטמפרטורות היה קטן ולשם כך צריך לעבוד על סקלת מרחק קטנה של ננומטרים -מיליארדית המטר - ברמה אטומית.
"לשם כך בנינו מתקנים גדולים מספיק והיינו יושבים יחד במעבדה עד תשע או עשר בלילה מדי יום, מחברים את האלקטרודות ומודדים את הזרם - אני זוכר את בני קופץ עד התקרה ושכולם שמחו מאוד כשזה קרה בפעם הראשונה. אבל אלה היו זרמים קטנים מאוד. הוכחנו אמנם שהאפקט הפיזיקלי קיים, אבל נצילות האנרגיה לא היתה גבוהה מספיק כדי שזה יהפוך לכלכלי. אז לקחנו את ההחלטה לסגור את הפרויקט. קשה לאתגר את חוקי הפיזיקה גם אם אתה מאוד רוצה, אבל המגבלות היו פרקטיות. אולי בעתיד אפשר יהיה ליצור מבנה ננומטרי כדי שיהיה מספיק גדול ומאידך מדויק וללא פגמים".
למרות הכישלון, הצוות לא יצא מהניסוי בידיים ריקות. פיתוח החלקיקים הזעירים הביא את לנדא עצמו להמציא את הדפוס הננומטרי עליו מבוססת כיום חברת הדפוס החדשה שלו, "לנדא דיגיטל פרינטינג" שמייצרת הכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה. אחד התהליכים המפתיעים במעבדה הביא את יאיון לחשוב על כיוון חדש: "במסגרת תהליך ייצור האנרגיה גילינו תופעת לוואי מעניינת: על האלקטרודות במעבדה מצאנו יהלומים ש'גדלו' עליהם, הסתקרנתי מהתופעה והחלטתי לקחת אותה כפרויקט אישי", הוא אומר. יאיון שכנע את לנדא לרכוש מכונת CBD - אותן ניתן למצוא במרבית מפעלי האלקטרוניקה בישראל.
משתמשים בהן כדי לשקע שכבות של חומרים על פני לוחות אלקטרוניים. יאיון חשב כי יוכל לייצר יהלום בתהליך דומה: קרינת מיקרוגל חזקה במיוחד תשקע את הגז לכדי פלזמה, יוני הפחמן יתחברו לפרוסת היהלום הבסיסית ויצרו שכבה אחר שכבה של אטומי פחמן שיתגבשו לגביש גדול, לא מלוטש אך באיכות גבוהה, הממתין לעבודתו של מלטש היהלומים.
ההצלחה המרשימה של הניסוי הביאה את יאיון להשקיע עוד ועוד מזמנו בפרויקט, ויחד עם לנדא פיצל את הפעילות מתוך המעבדות כדי להקים את לוסיקס, שעם היווסדה ב־2016 היתה חדשנית לזמנה. "מה שמייחד את לוסיקס הוא מכונה אוטומטית לחלוטין שמבקרת ומגדלת את היהלום לבדה במשך חודש, עד שהיא מגיעה לתוצר סופר איכותי - גביש בגודל שנע בין 5 ל־7 מילימטר, בניגוד לרוב החברות בעולם - אם לא כולן - שיודעות לגדל רק שכבה של מילימטר אחד או שניים, עד שהדברים משתבשים והם צריכים להוציא את הגביש, לנקות את היהלום ולהחזיר אותו לגידול נוסף. זה אומר שהיהלום שלהם בהכרח פחות איכותי נוצץ. המכונה שלנו נותנת את התפוקה הגבוהה ביותר פר מכונה, מגדלת את מספר היהלומים הגדול ביותר". יאיון שימש מאחורי הקלעים כסמנכ"ל הטכנולוגיות - לתפקיד המנכ"ל מונה בכיר אפלייד מטריאלס ומנכ"ל הסטארט־אפ אקסג'ט לשעבר, סיליביו ריינהורן. בסוף השנה שעברה עזב ריינהורן את תפקידו והוחלף בנציג של לואי ויטון, המשקיעה הגדולה בחברה, חאמדי צ'אטי.
יאיון מעיד על "תהליך מדהים בארבע השנים האחרונות" בקשר ליחסי הציבור של יהלומי מעבדה. "בסקרי צרכנים ששאלו מה מידת ההיכרות שלהם עם המונח - ראינו שיפור מ־10% ל־80% כיום, ומחצית מכלל היהלומים הנמכרים בארה"ב הם יהלומי מעבדה - כך שהשוק כולו גדל בגלל המחיר הנמוך. אם בעבר היו קונים יהלומים רק בהצעות נישואין או באירועים מאוד מיוחדים - היום קונים יהלומים גם לימי הולדת, בת־מצוות, או כמתנה שגרתית. חברות כמו סברובסקי ופנדורה מתגאות מאוד בשיווק יהלומים שכאלה".
שעון של לואי ויטון
איך עלה הרעיון להפיק יהלומים במעבדה?
"כשלוסיקס הוקמה לא היו יהלומי מעבדה בשוק וזיהינו כאן הזדמנות. ובאמת, לוסיקס הפכה להיות יצרנית יהלומי המעבדה האיכותית בעולם ולרווחית בתוך שלוש שנים מהקמתה, בין השאר בזכות המחירים הגבוהים. כך גם הצלחנו לגייס הרבה כסף".
לוסיקס גייסה ב־2022 כ־90 מיליון דולר מלואי ויטון, אהרון פרנקל, מור בית השקעות, והקרנות מאבריק, רגנאר וגפן של דודי וייסמן. היא הגיעה אז לשיא גודלה והעסיקה 160 עובדים. "לואי ויטון נחשפו לבאז סביב יהלומי מעבדה ובחנו שילוב שלהם בתכשיטים", אומר יאיון. "היא חברה שמרנית שהעדיפה שלא להיכנס בדלת הראשית, ובמקום זאת החליטה להוציא שעון עם ליטושים מיוחדים שלא קיימים ביהלומים טבעיים, כדי לבדוק את השוק. התוכנית היתה לשבץ את יהלומי המעבדה שלנו בשעון של מותג טאג הויר בבעלותם. חברנו למלטש בבורסה ברמת גן, ובכל שעון כזה יותר מ־40 יהלומים שכל אחד מהם בליטוש שונה. ההזמנה הראשונה היתה לחמישה פריטים - מדובר בשעון היקר אי פעם של החברה שעלותו 400 אלף דולר, ומיוצר ונמכר עד היום. אנחנו מוכרים מאות אלפי קראט בשנה ומתמחים גם ביהלומים צבעוניים - ורודים או צהובים - שמאוד קשה למצוא בטבע. יהלום ורוד של 2 קראט יעלה מיליון דולר בטבע, אנחנו מייצרים אותם בשיתוף עם חברת שעונים בינלאומית גדולה, אבל תמצא אותם גם בשרשראות וצמידי טניס".
ישראל הפכה ממעצמת ליטוש יהלומים לכזו שנגררת אחרי הודו.
"זה נכון. יצוא יהלומים היה חלק נכבד מהכלכלה הישראלית ובשלב מסוים היהלומנים הגדולים החליטו להוזיל עלויות והביאו לכאן עובדים מהודו כדי לסייע להם בליטוש. הם למדו ובשלב מסוים שלחו אותם בחזרה להודו, וכך נפתחו מלטשות יהלומים בהודו. רוב ליטוש היהלומים עבר לתת־היבשת, למרות שיש כיום ניסיונות להחזיר אותו לישראל, ואפילו כמה סטרטאפים מקומיים שמצאו שיטות שונות לליטוש מדויק באמצעות רובוטים ובינה מלאכותית. בינתיים, סבסוד ממשלתי הודי הביא אותם לפתוח חברות לגידול יהלומי מעבדה וכך צנחו המחירים בתחום ב־90%".
לא ראיתם את זה בא?
"עד עכשיו פעלנו תחת תפיסה שלוסיקס היא חברה טכנולוגית שמבינה בגידול יהלומים ופחות בליטוש ובמכירה ללקוח הסופי - ומה שקרה הוא שבעוד מחירי יהלומי הגלם צנחו ב־90%, מחירי היהלום המלוטש לצרכן הסופי ירד הרבה פחות מזה, רק ב־20%־30%. לא רצינו להשקיע בשיווק ובמכירות. בחברה הושקעו סכומי עתק בטכנולוגיה וכנראה שזו היתה טעות כי היינו צריכים להסב חלק קטן לפיתוח התחומים האלה וייתכן שמצב החברה היה נראה אחרת - אבל אני חושב שלא מאוחר מדי".
כחלק מהסדר הנושים מבטיחים בחברה כי הסכם עם מפיץ תכשיטים ישראלי גדול בארה"ב עם 5,000 חניוות נמצא מעבר לפינה. במקום למכור יהלומים גולמיים, מקווים בחברה להתחיל למכור יהלומים מלוטשים למפיץ ודרכו לחנויות התכשיטים, ואם הכל יעבוד כשורה, יאיון מקווה שלוסיקס תוכל להפוך למותג תכשיטים שתמכור ישירות ללקוח. "ככל שנתקרב לצרכן הסופי, כך הרווחיות תעלה".
מעבר לכך, מציגים בתוכנית ההבראה מספר קווי מוצרים עתידיים מחוץ לעולם התכשיטנות: הראשון הוא מה שמכנה יאיון כ"דיפ־טק"- היהלום לדבריו מסומן כמפזר חום היעיל יותר למכשירים חכמים בעלי הספק גבוה כמו שרתי בינה מלאכותית וענן, רכבים חשמליים, מכ"מים או ממירים סולאריים, ובעתיד אף יוכל להחליף את המוליכים למחצה העשויים סיליקון או מתכות בהתקנים בעלי תדר גבוה. שימוש אפשרי נוסף הוא שילובו במוצרים ביטחוניים וכן בבניית שבב מחשב קוונטי, מחשב שפועל על מגוון אפשרויות גדול יותר מאשר ביטים של אפס ואחד - מיהלום: "הוא חומר מדהים עם יכולות מטורפות בכל תחום, לכן אין סיבה שלא נצליח", אומר יאיון.
חובת הדירקטוריון
על פי הערכות גלובס, לפני כשנתיים הכנסות לוסיקס הסתכמו בכ־23 מיליון דולר והחברה היתה רווחית תפעולית. בשנתיים האחרונות חלה ירידה הדרגתית.
איך בעצם הגעתם למצב שבו נכנסתם לחובות?
"זה קרה מהר יותר משחשבנו - הגענו למצב שהזמן אזל, הכסף לתפעול החברה הסתיים ולכן חובת הדירקטוריון היתה לפנות לבית המשפט. שיתוף הפעולה עם המפיץ הישראלי גדול בארה"ב הגיע בשלב שכבר לא היה לנו מספיק זמן לבדוק ולגרום לזה לקרות - לפני שנכנסנו לשלב ההגנה המשפטית. הפנייה לבית המשפט נועדה לוודא שיש לנו זמן לקדם את שיתוף הפעולה, לסגור אותו ולהציג אותו לבית המשפט".
העובדים מיהרו לשכור עורך דן שיגן עליהם מפני אי תשלום שכר.
"התחושה קשה לא כי הם שכרו עו"ד - זה מקובל ובסדר - אלא כי הם עזבו בלי לקבל משכורת אחרונה וללא תקופת ההודעה המוקדמת. כאשר הגשנו את הבקשה לבית המשפט לא תיארנו לעצמנו שזה מה שיקרה, אבל בני והמשקיעים הזרימו כסף ללא תנאי כאשר הבינו את הסיטואציה. 60 עובדים עזבו ונשארנו 32. גם העובדים שעזבו אמרו שהם מקווים לקבל טלפון מאיתנו אחרי שנצלח את המשבר הזה ונשיג את תוכנית ההבראה. אני מקווה שנוכל להחזיר את רובם".
אתה מתגעגע לתקופה שלך כמדען? אולי היית בוחר טוב יותר לו היית נשאר בין כותלי האקדמיה?
"כן, בהחלט ולפעמים אני מהרהר האם לקחתי את ההחלטה הנכונה, כמו כל אחד שמסתכל על החלטות העבר שלו. אם הייתי היום בצומת דרכים כזו הייתי מקבל את אותה ההחלטה בדיוק. גם אם חס וחלילה לוסיקס לא תצליח, אני אמשיך למיזם הבא. אבל אני בטוח שלוסיקס תצליח בכיוונים החדשים שלה. אני נזכר בחלום שהיה לי בגיל 13 או 14 להקים סטארט־אפ בישראל שיעסוק בייצור - וזה בדיוק המקום שבו אני נמצא היום".
