אולימפיאדת פריז הייתה היסטורית במונחים ישראליים. המשלחת שברה שיא כשחזרה לארץ עם שבע מדליות - יותר מבכל אולימפיאדה אחרת בתולדות ישראל. "הנחישות, המטרה הגדולה והכבוד העצמי ניצחו... ואכזבות שלמדתי על בשרי הן המנוף הגדול ביותר להצלחה הבאה", כתבה ב־2018 יעל ארד, הישראלית הראשונה שזכתה באולימפיאדה, בספרה האוטוביוגרפי "ראשונה" - מילים שרלוונטיות גם היום. הן מתארות את דרכה כספורטאית מצטיינת שגידלה את הדור האולימפי הבא, ובעיקר מלמדות על הגישה שלה כיו"ר הוועד האולימפי הישראלי.
● ראיון | הרקדנית שהפכה לספורטאית פאראלימפית: "מגיע למדינה יותר כבוד מאשר לי, אני הכי רוצה את זה בעולם"
● התקציב גדל, ההנהלה התחלפה: המהפך שהוביל לזכייה ב־7 מדליות אולימפיות
בראיון לגלובס, חושפת ארד מהן התוכניות העתידיות שלה בתפקידה הנוכחי, מדברת על האתגרים והחזון של הספורט הישראלי. "כשזכיתי במדליה", היא משחזרת, "הרגשתי שזה רק הצעד הראשון. ידעתי שיש לנו, כישראלים, פוטנציאל לעוד הרבה. אנחנו רוצים לבנות מערכת שתייצר מצוינות באופן קבוע".
"האסטרטגיה לא עוסקת רק במדליות"
הצלחות חסרות תקדים בג'ודו, בגלישת הרוח ובהתעמלות, הובילו את ישראל להשיג מספר שיא של מדליות בפריז 2024. הניצחונות הדרמטיים הם תוצר של שינוי ניהולי ואסטרטגי משותף שהוביל הוועד האולימפי בשנים האחרונות: החל מהשקעה מוגברת בספורטאים, דרך שיפור המעטפת המקצועית, הרחבת התמיכה הרפואית, המדעית והפסיכולוגית לספורטאים, ועד לשיתופי פעולה, לרבות חיזוק הקשרים עם גופים עסקיים וממשלתיים לתמיכה בספורט. "בעבודה משותפת, שמנו דגש רב על מקצועיות. לשם כך, בין היתר גייסנו אנשי מקצוע מתחום הספורט לתפקידי מפתח".
זאת, בנוסף להשקעה בהכשרת מנהלים ומאמנים ברמה הגבוהה ביותר, במטרה לעודד חשיבה חדשנית ויצירתית. בספורט הישראלי, ובספורט בכלל, היא מסבירה, יש אתגרים רבים, ולכן "בוועד אנו רוצים לתת למנהלים כלים להתמודד איתם". תוכניות אלו, לדבריה, נועדו לתת מענה למציאות המורכבת של ניהול בספורט, שכוללת לחץ תקציבי, דד־ליינים תכופים והרבה פעמים גם בעיות תשתית.
"אנחנו מנסים ליצור מעין 'משפך' של ספורט הישגי אולימפי, שיעניק לספורטאים את כל התנאים והתמיכה הנדרשים", אומרת ארד. "זו לא רק שאלה של מה הספורטאים חושבים שהם צריכים, אלא מה המערכת כולה יודעת שנדרש כדי לשפר את ביצועיהם ולהביא אותם לרמות הגבוהות ביותר. האסטרטגיה שלנו לא עוסקת רק במדליות. היא עוסקת גם ביצירת תרבות של מצוינות בספורט הישראלי. אני מאמינה בחשיבות של תכנון אסטרטגי ארוך טווח, זה קריטי להצלחה שלנו. אנחנו שואפים להגיע לשש עד שמונה מדליות אולימפיות באופן קבוע. לא מדובר בזכייה חד־פעמית, אלא על בניית מערכת שיכולה לייצר הצלחות באופן עקבי".
ארד מתייחסת להיבט חשוב נוסף באסטרטגיית הצמיחה הנוכחית של הוועד האולימפי - נכונות להשקיע בענפים חדשים ומתפתחים. לדבריה, בוועד שואפים להעניק הזדמנות לענפים מתפתחים ולספורטאים עם פוטנציאל, גם אם הם עדיין לא הגיעו להישגים בולטים. גישה זו מייצגת שינוי בתפיסה המסורתית של הקצאת משאבים בספורט הישראלי, שעד היום התמקדה בעיקר בענפים עם הישגים מוכחים. "לעתים הפוטנציאל לפריצת דרך טמון דווקא בתחומים חדשים או פחות מוכרים", היא אומרת.
"ההשקעה התקציבית לא מספקת"
התקציב של הוועד בשנת 2024 עומד על 38 מיליון שקל, סכום שכולל תוספת שהתקבלה מהוועד האולימפי הבינלאומי לקראת המשחקים בפריז. טווח המלגות עבור הספורטאים הוא 8,500־3,000 והוא תלוי בהצלחה שלהם. שנה לפני כן, התקציב עמד בפועל על 50.8 מיליון שקל.
ארד טוענת שכדי לייצר צמיחה אמיתית, ישראל חייבת לפתח מודל תקציבי דינמי. "לצד תוכניות הניהול האסטרטגיות", היא אומרת, "אנחנו צריכים להסכים שכאשר אנו עומדים ביעדים, התקציב גדל בהתאם. אחרת נאלץ להתמודד עם מצב שאותו אני מכנה 'קנס המצוינות', כלומר מצב בו ההצלחה שלנו מובילה בפועל לירידה בתמיכה הפרטנית בספורטאים". היא מדגימה: "אם יש לך תקציב קבוע של 100 שקלים עבור 20 ספורטאים, כל אחד מקבל חמישה שקלים. אבל אם מספר הספורטאים גדל ל־40 והתקציב נשאר זהה, כל ספורטאי יקבל פחות".
מהי התוכנית התקציבית שלכם?
"אנחנו מציעים מודל צמיחה דינמי. התקציב הנוכחי להשקעה בספורטאי אולימפי עומד על כ־455 אלף שקל בשנה, אבל אנחנו שואפים להגדיל אותו משמעותית". לדבריה, התוכנית כוללת הגדלה הדרגתית של מספר הספורטאים בסגלים האולימפיים, מ־160 כיום ליעד של מעל 500 ספורטאים עד שנת 2032.
עוד מדגישה ארד את הצורך בהגדלת ההשקעה בספורטאי נוער, שכיום עומדת על כ־50 אלף שקל. "אנחנו מבקשים תוספת של כ־20 מיליון שקל לשם כך", היא אומרת, ומדגישה: "מדובר בצעד קריטי להבטחת העתיד של הספורט הישראלי".
לצד זאת, ארד מציינת שנרשם שיפור משמעותי בהשקעת המדינה בספורט האולימפי. "בניגוד לעבר, ספורטאי בכיר יכול לקבל כיום תמריץ של עד 100 אלף שקל בשנה בתחרויות, בנוסף למלגה חודשית. זו התקדמות משמעותית". ועדיין, לדבריה, "זה לא מספיק. המדינה צריכה להשקיע יותר תקציבים. המטרה שלנו היא לא רק לשמר את ההישגים, אלא להתקדם ולהתחרות לצד מדינות מובילות בעולם".
ההורים נאלצים לשאת בנטל המימון
אחד האתגרים שעמו מתמודד הספורט הישראלי נוגע ל"מערכת ההזנה", קרי איתור הכישרונות הצעירים. "אנחנו חייבים לשפר את הטיפול בספורטאים הצעירים כדי להבטיח שיהיה לנו מאגר גדול ואיכותי של אנשים שיוכלו להגיע לצמרת בעתיד", אומרת ארד.
בהמשך ישיר לכך, היא מתארת את מבנה הספורט הישראלי כ"פאזל מורכב", המתפתח ומשתנה לאורך השנים, תוך התייחסות למימון בשלבים השונים. "הספורט הישראלי מורכב משכבות פעילות: יש את הספורט בחוגים, הספורט התחרותי, וברמה הגבוהה ביותר - הספורט ההישגי". בשלבים הראשוניים, מימון הפעילות הספורטיבית מגיע בעיקר מההורים. "ספורטאי בראשית דרכו הולך לחוג ומשלם את העלות בעצמו. ככל שהוא מתקדם, עלויות האימונים, הציוד ומחנות האימון גדלות - וההורים ממשיכים לשאת בנטל".
המעבר למימון ציבורי מתחיל רק בשלבים מתקדמים יותר. "רק כשספורטאי מצטרף לנבחרות רשמיות, לסגלי הנוער או לסגלים האולימפיים, הוא זוכה לתמיכה. בשלב זה, תוכניות האימון, התחרויות, המלגות והמעטפת המקצועית והמדעית ממומנות במלואן מתקציבים מערכתיים". ארד אומרת שמדובר באתגר משמעותי, שכן ההשקעה בשלבים המוקדמים קריטית לפיתוח עתודת ספורטאים איכותית, אך את העלויות צריכים בעיקר לממן המשפחות.
היעד הבא: אולימפיאדה דרך מסך המחשב
מעבר לתפקידה בישראל, ארד ממלאת גם תפקיד משמעותי בזירה האולימפית הבינלאומית; היא חברה במספר ועדות מרכזיות של הוועד האולימפי הבינלאומי, ביניהן ועדת השיווק ושיתופי פעולה, ועדת החדשנות והטכנולוגיה ו־וועדת eSports (תחום המשחקים הממוחשבים). לדבריה, ההחלטה של הוועד האולימפי הבינלאומי לקיים משחקי eSports החל מהשנה הבאה, שנת 2025, היא שינוי משמעותי: "זו דרך להתחבר לדור הצעיר ולהתאים את התנועה האולימפית לעידן הדיגיטלי. צעד זה גם פותח אפשרויות חדשות לספורטאים ולמדינות להצטיין בזירה הבינלאומית".
עוד היא מוסיפה כי בוועד מתכוונים לשלב שלושה סוגים של תחרויות: הראשון הוא ספורט וירטואלי (כמו רכיבה על אופניים מחוברות למערכת אונליין), השני הוא ספורט דיגיטלי (כמו כדורגל), והשלישי הוא משחקי אסטרטגיה ומיומנות שמתאימים לערכים האולימפיים".
משחקים אולימפיים בצל המלחמה
אירוע הספורט הגדול בעולם נפתח בפריז בחודש שעבר בצל המלחמה בעזה וההפגנות והמחאות הגלובליות נגד ישראל. כמו כל אולימפיאדה, לא מעט לחץ הופעל על הספורטאים הישראלים, אך השנה על כתפיהם הוא היה הרבה יותר משמעותי, בעיקר בגלל התקופה הקשה שבה המדינה נמצאת.
"בתחילת המלחמה קיימנו פגישות עם הספורטאים שלנו", משחזרת ארד. "הם שאלו אותנו באיזה זכות אנחנו נתאמן כשכל המדינה מגויסת למאמץ המלחמתי. השבנו להם שכל אחד מייצג את ישראל בזירה אחרת, והמקום שהם הכי יכולים לייצג בו את המדינה הוא התחרויות הבינלאומית - ואם נצליח להגיע למשחקים האולימפיים מוכנים, אז הם יביאו המון גאווה למדינה, וגם יראו לעולם פן אחר של ישראל".
