סטודנטים אמריקאים צופים בעימות בין קמלה האריס לדונלד טראמפ, הלילה / צילום: Associated Press, Darron Cummings
לפני חודשיים וחצי, עימות טלויזיה בין ג'ו ביידן לדונלד טראמפ הסתיים בנוק-אאוט. ביידן הופל לקרשים. הוא הוכרז מייד למפסיד חד משמעי בכל אולפן טלויזיה. שלושה שבועות אחר כך הוא הסתלק מן המרוץ.
● פרשנות | ביידן והחטופים: הנשיא הנחלש מתחבט בין אינטרסים לסנטימנטים
● פרשנות | כשהאוניברסיטה מפסיקה לעודד את הספק
עימות הטלויזיה לפנות בוקר (שעון ישראל) בין טראמפ ליורשתו של ביידן, סגנית הנשיא קמלה האריס, לא הניב נוק-אאוט. יהיה מעניין לדעת איזה רושם הוא עורר, אבל יהיה הרושם אשר יהיה, המנצח או המנצחת ניצחו בנקודות. ספק אם קרה הבוקר משהו העומד כשלעצמו לשנות את משוואת הבחירות. השאלה היא מי משני המועמדים היה זקוק יותר למשנה-משוואה.
סקר בזק שעשתה רשת סי.אן.אן לאחר עימות הטלויזיה האריס-טראמפ הראה, כי מדגם של צופים העניק ניצחון מכריע להאריס, 63% לעומת 37%. זה היפוך כמעט מלא של תוצאות הסקר ב-28 ביוני, לאחר העימות בין ג'ו ביידן לטראמפ.
מוטב להזכיר שאחוז גדול של הצופים חשבו באוקטובר 2016 שהילרי קלינטון גברה על טראמפ. היא הפסידה בבחירות לנשיאות.
ערב העימות, הסקרים הראו תיקו סטטיסטי, הן במישור הארצי והן במדינות-המפתח (בין 7 ל-10), שבהן יוכרעו הבחירות. סקרי הימים האחרונים הראו תנודה קלה לטובת טראמפ, אבל האריס הוסיפה ליהנות מתנופת הקיץ, שמילאה את קופותיה במזומנים.
טראמפ הגיע לוויכוח עם יתרון ברור, הנובע ממשקלו הסגולי ובעיקר מנסיונו. הוא השתתף בשבעה עימותי טלויזיה בשלוש בחירות לנשיאות, יותר מכל פוליטיקאי בהיסטוריה האמריקאית. הוא איש המכיר היטב את המדיום, נואם פופולרי בעצרות בחירות רבות משתתפים.
הצלחת טראמפ לא הועמדה בספק. השאלה הייתה אם האריס תמעד. במובן הזה משימתה הייתה קלה יחסית: היא הייתה צריכה להחזיק מעמד. היא לא הייתה מוכרחה לנצח כדי לנצח. הוא, לעומת זאת, היה חייב לקעקע את אמינותה, להשפיל אותה, להביך אותה ולבלבל אותה כדי לתת תוקף לטענתו שהיא "מטומטמת כמו סלע".
היא נעצה סיכות, והוא דימם
50 מיליון אמריקאים צפו בעימות, לצד מיליונים בכל רחבי העולם. ישראלים הואילו להתעורר ב-3 לפנות בוקר כדי לצפות. ממילא אין לי כאן רושם אקסקלוסיבי. כולנו התרשמנו באופנים שונים. הרושם שלי היה שהיא פתחה בחולשה, אבל התחזקה והלכה, והגיעה אל שיאה בערך בחצי הדרך.
היא עשתה משהו שלא הצליח לעשות איש מן הפוליטיקאים שניסו לבלום את טראמפ בתשע השנים האחרונות: היא הוציאה אותו מכליו. אנחנו יודעים שלטראמפ יש עור דק להפליא, עניין מפתיע בהתחשב באורך החשיפה הציבורית שלו, 50 שנה ויותר. היא נעצה סיכות, והוא דימם. הדימום התחיל במקום הבנלי ביותר: גודל הקהל בעצרות הבחירות שלו.
היא ידעה שהעניין הזה יוציא אותו מגדרו. כל אחד ידע. הוא מפורסם בלהיטותו להפריז במספר הנוכחים בעצרותיו. הוא טען זה לא כבר שיותר בני אדם נכחו באחד מנאומיו מאשר בנאום 'יש לי חלום' של ד"ר מרטין לותר קינג ב-1963. הוא נהג להורות לדוברי הבית הלבן לטעון לנוכחות עצומה בלי שים לב לצילומי-אויר של הקהל. אבל בדיוק מן הטעם הזה הוא היה צריך לבלוע את רוקו, ולא להגיב. הוא הגיב, ומאותה הנקודה ואילך הוא איבד את השליטה העצמית, נעשה נוח לרגוז, הרים את קולו, ואיבד את הכיוון פעם אחר פעם.
הוא מעד באופן כמעט נלעג בעניינים שבהם היה לו יתרון פתיחה פנומנלי, כמו למשל הכישלון החרוץ של ממשל ביידן-האריס בענייני הגירה. הוא לא הצליח להבחין בין עימות מנומס באולפן טלויזיה לנאום בחירות באוזני קהל של אוהדים קנאים. הוא היה מוכרח לשרבב את האנקדוטה הכוזבת על מהגרים מהאיטי בעיר קטנה במדינת אוהיו, שאכלו את חיות המחמד של המקומיים. הסיפור הזה הופרך מעיקרו, אבל הוא לא היה מסוגל להתאפק.
הוא חזר והסתבך בשאלת זהותה הגזעית של האריס - אם היא שחורה, או אסיאנית - והקל עליה להשמיע מונולוג מתוכנן על הרגלי הפילוג והשיסוע שלו. יועציו אל נכון תלשו את שערותיהם, ושאלו את עצמם בשביל-מה.
הוא יסיים את המלחמות
ענייני חוץ הניבו אצלו שתי תשובות אוטומטיות: אילו אני הייתי נשיא, "זה לא היה קורה"; וזה יתחיל "מלחמת עולם שלישית". כתבנו כאן בחודשים האחרונים על השימוש הכפייתי החוזר של טראמפ בהזהרות אפוקליפטיות מפני מלחמת עולם שלישית, בייחוד בקונטקסטים של אוקראינה ושל המזרח התיכון.
הוא חזר והודיע שהוא יסיים את המלחמה בעזה ואת המלחמה באוקראינה בן לילה. את זו האחרונה הוא יסיים בתקופת המעבר שלאחר הבחירות, עוד לפני שיושבע לנשיא. הוא השתמט פעמיים מן השאלה איך בדיוק יסיים אותה.
האריס השיבה תשובה חיוורת וקלישאתית על מלחמת עזה, שכללה את הניסוח הרגיל על תמיכה בזכות ההגנה של ישראל והצורך לסיים מייד את המלחמה, ולהעניק לפלסטינים את הזכויות הריבוניות והאנושיות שלהן הם ראויים. גם היא לא הסבירה איך תסיים את המלחמה.
טראמפ הגיב בנוסחה הרגילה: היא שונאת את ישראל, היא תמיד שנאה את ישראל, ישראל תגיע אל קיצה "בתוך שנתיים" אם היא תיבחר ("אתם יכולים לסמוך על תחזיותיי"). אבל להלן הוא הוסיף, כנראה בניסיון להגיע אל המצביעים הערביים במדינת מישיגן, "היא שונאת גם ערבים". ככה סתם, שיהיה.
להוציא את הרוח ממפרשיה
את העימות הזה צריך להעריך על יסוד ציפיות מוקדמות.
טראמפ רצה להוציא את הרוח ממפרשי האריס. היא עלתה לה כפורחת בששת השבועות האחרונים. הביטוי של עלייתה לא היה רק בסקרים, כי אם גם בגיוס תרומות; בעצם, גיוס התרומות היה חשוב אפילו יותר, מפני שזה השמן על גלגלי מערכת הבחירות.
בחודש אוגוסט בלבד היא הצליחה לאסוף 361 מיליון דולר, סכום חסר תקדים בתולדות הבחירות של ארה"ב. מאז שביידן הסתלק מן המרוץ, באמצע יולי, היא אספה 615 מיליון דולר. בקצב הזה ייתכן שהיא תגיע למיליארד דולר עד סוף מערכת הבחירות.
מי שתוהים מדוע איזה מולטי-מיליארדר אינו מניח על השולחן מיליארד לטובת אחד המועמדים, התשובה הפשוטה היא שהגבלות חמורות חלות על תרומות ישירות למועמדים. כדי להגיע אל הסכומים האמורים צריך מספר גדול מאוד של תורמים קטנים או בינוניים. האריס עשתה חיל מיוחד בין תורמים קטנים.
ההצלחה הזו מעניקה לה יתרון לא רק בתשדירי טלויזיה או אינטרנט, אלא בייחוד בפעולת גיוס בשטח. יש לה מערכת מסועפת של משרדים ושל מטות פעולה, המעמידה בצל את זו של טראמפ.
לטראמפ יש יתרונות אחרים, כמו מספר עצום של מתנדבים.
אנחנו יודעים מנסיון העבר, שלא פעם, התארגנות מוצלחת בשטח מוחקת גירעונות בסקרי דעת הקהל. בשנת 2000, התארגנות דמוקרטית מוצלחת מאוד סגרה פער חזוי של עד 9%, והניבה ניצחון דמוקרטי לא צפוי במספר הקולות הכללי (המועמד הדמוקרטי הפסיד בחבר האלקטורים, אבל זה עניין נפרד).
טראמפ אסף באוגוסט 130 מיליון דולר, סכום סביר בהחלט בנסיבות רגילות, אבל לא הפעם. את הנעשה אין להשיב, אבל כישלון של האריס בעימות הטלויזיה היה מחליש כמעט באופן בלתי נמנע את זרם התרומות. זה כנראה לא התרחש.
טראמפ 'הרצפה' ו'התקרה'
מקובל להניח שטראמפ נע בגבולות קבועים למדי של תמיכה. יש לו 'רצפה' יציבה ויש לו 'תקרה' יציבה. הוא אינו יורד מן הרצפה, יהיה אשר יהיה; אבל הוא מתקשה להתרומם מעל התקרה. הקושי הזה עלול להיות קריטי, מפני שהמרוץ יוכרע על יסוד תנודות קטנות של קולות.
עימות הטלויזיה העניק לו את ההזדמנות לחזר אחרי מצביעים, שבדרך כלל אינם נוכחים בעצרות הבחירות שלו. הוא חזר והוכיח עד כמה הוא מתקשה לגוון את הרפרטואר, ולהתאים את עצמו לנסיבות.
העימות הראה איפה יתרכזו השבועות הבאים. הרגעים המוצלחים ביותר של האריס נגעו לשאלת הפלות מלאכותיות, שהיא נעשתה בשנתיים האחרונות מליצת היושר הגדולה ביותר של המאבק לחידוש מלא של התרתן. הניסיון ההיסטורי וגם הסקרים מראים שלנושא הזה יש פוטנציאל יוצא דופן להטות את הכף בכל סוגי הבחירות, ארציות או מקומיות.
טראמפ ידבר על אינפלציה ועל הגירה, אף כי הוא לא היטיב במיוחד לדבר עליהן בעימות. אלה נושאים מרכזיים, עם פונטציאל עצום.
האריס ניסתה במידה כלשהי של הצלחה להפוך את העימות להתנגשות בין-דורית. היא חזרה ורמזה, שהיא צעירה מטראמפ (כמעט ב-20 שנה), "אני אינני ג'ו ביידן", והיא רוצה להציע לעם האמריקאי חזון לעתיד, לא "חזרה אל העבר".
הרבה אירוניה הייתה בניסיון הזה להפוך את היוצרות, ולפקוד על טראמפ את החיסרון הביולוגי שהרס את ביידן: זקנתו. אגב, טראמפ חזר ותקף את ביידן במהלך הערב, במלים קשות ובעלבונות אישיים. היה ברור שהוא היה מעדיף את ביידן על פני האריס.
פרשנים, לא מאוהדי טראמפ, העירו שהוא נראה "זקן ועייף". ייתכן, אם כי זה לא ניכר בקולו או בעמידתו. הוא אולי לא תמיד דיבר לעניין, אבל זה סגנונו הרגיל. הוא זקוק לאמפיתיאטרון עם עשרות אלפי מאזינים ועם זמן בלתי מוגבל. כך הוא מגיע אל שיאו. אם הוא יחזור ויתמודד על הנשיאות בעוד ארבע שנים, בגיל 82, ייתכן שהוא יוותר על עימות טלויזיה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes. ציוצים באנגלית @YoavKarny, ציוצים בעברית @KavHamashve