גדעון סער, הימין הממלכתי (פוסט בפייסבוק, 21.9.24) / צילום: מארק ניימן, לע''מ
נכון לעכשיו יואב גלנט שומר על תיק הביטחון בידיו, אך לפי הדלפות לתקשורת, ראש הממשלה בנימין נתניהו פשוט מחכה לרגע הנכון להחליפו. מי שכנראה לא יחליף אותו הוא יו"ר הימין הממלכתי גדעון סער, שהודיע כי הוא מוותר על התפקיד. עם זאת, בפרסום נימוקיו לדברים היה חשוב לו להסביר שהוא עושה זאת למרות שהוא מאמין שהוא מתאים לתפקיד: "לדעתי אסור שמי שיכהן בתפקיד יהיה איש הממסד הביטחוני, הנגוע בקונספציות שקרסו", הוא כתב בפייסבוק, והביא תימוכין: "במסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה נקבע כי יש יתרונות ממשיים לכך ששר ביטחון לא יהיה מיוצאי מערכת הביטחון". האומנם?
● פגיעה בגובה של 50 ק"מ: הטיל ששוגר למרכז והיירוט
● המשרוקית | האם לנשיא בית המשפט העליון יש תפקיד פרוצדורלי בלבד?
סער הביא ציטוט של הוועדה: "הוא עשוי לחזק את הסמכות המנחה והמפקחת ולהדגיש את העובדה שפיקוח אזרחי אינו ניהול של הצבא". ועדת וינוגרד, ועדה ממשלתית שהקימה ממשלת אולמרט כדי לחקור את הכשלים במלחמת לבנון השנייה, אכן חתומה על ציטוט כזה. הוא מופיע בסעיף 163 לפרק המסקנות בדוח הביניים, שפורסם באפריל 2007. ההקשר הוא עמיר פרץ, שקיבל ב-2006 את תיק הביטחון למרות שלא החזיק בניסיון צבאי. הוועדה אף סיפקה יתרונות נוספים, כמו "להבטיח כי יינתן מקום רחב לשיקולים מדיניים כאשר נשקלת הפעלת כוח צבאי". היא סיימה בהדגשה: "שר ביטחון אזרחי ודאי שאינו צריך להיפסל".
אבל כן חשוב להדגיש משהו: סעיפים 164 ו-165 מסייגים את הדברים: "יש הבדל עמוק בין שר ביטחון שאינו איש צבא או יוצא מערכת הביטחון, לבין שר ביטחון שאין לו ידע עמוק בסוגיות מדיניות־ביטחוניות, וגם לא ניסיון כחבר ממשלה".
עניין נוסף שהדגישה הוא ש"חוסר התמצאות בנושאי משרדו אינו דבר שצריך למנוע מאדם כניסה לתפקיד, אבל לבטח אין הוא דבר שצריך להתגאות בו". עוד נוסיף שהמלצה מס' 2 של הדוח הסופי, שיצא ב-2008, היא "להקים מוסד דמוי 'קבינט מלחמה'" שבו "צריכים, בין השאר, להיות חברים שרי ממשלה בעלי ניסיון מדיני וביטחוני, ללא קשר לצרכים קואליציוניים".
אבל לזכותו של סער, הביקורת הזו פחות רלוונטית לו: במקרה של פרץ, משרד הביטחון היה המשרד הראשון אליו נכנס כשר (הוא גם היה חבר ועדת חו"ב ב-1989-1990). לעומת זאת, לסער כבר יש ותק כמזכיר ממשלה לשעבר, כמי שכיהן במספר תפקידים מיניסטריאליים והיה חבר בשלושה קבינטים (בממשלה ה-32, ה-36 והנוכחית בימי הימין הממלכתי בקואליציית החירום). בשלושתם, אגב, התקיים לכל הפחות מבצע בעזה: עמוד ענן, עלות השחר וחרבות ברזל בהתאמה.
שוחחנו עם ד"ר פנינה שוקר, חברת פורום דבורה, מרצה במרכז האקדמי שלם וחוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), שהרחיבה על מסקנות הוועדה: "לא זו בלבד שפרץ היה חסר ניסיון או ידע, הוא לא חתר לפצות על כך באמצעות למידה מואצת או הסתייעות ביועצים בעלי ניסיון רלוונטי, לא בדק את תוכניות הצבא ולא וידא מוכנותו לאיומי הייחוס. הוועדה אומנם הגיעה למסקנה שלא הכרחי ששר ביטחון יחזיק בניסיון צבאי, אולם מיותר לנופף בכך כיתרון, ושיש לפצות על כך באמצעות אנשים עם הבנה וניסיון קודם בתפקיד עם אוריינטציה ביטחונית". שוקר גם סקפטית שהניסיון של סער היווה מקור להתנגדות לכך שיחליף את גלנט אלא גורמים אחרים, ובראשם: "המהלך נתפס כנגוע בשיקולים פוליטיים".
בשורה התחתונה: דברי סער נכונים. ועדת וינוגרד הסיקה שישנם יתרונות לשר ביטחון שלא מגיע מהמערכת הצבאית. לצד זאת, היא הדגישה את הצורך בניסיון וידע שיגיעו ממקור אחר.
תחקיר: אוריה בר־מאיר