חתונה אחרי ה–7 באוקטובר. שמחה וצער יד ביד
1
"הריקודים נמשכו שעות. כלות עטופות בסאטן וטול הונפו גבוה על כיסאות ועל כתפיים יחד עם החתנים הצעירים שלהן, סוף סוף מחייכות. 15 זוגות מצפון הארץ שחתונותיהם בוטלו בגלל המלחמה נטשו ירי רקטות ומקלטים כדי להינשא בטקס קבוצתי מיד לאחר השקיעה ביום שלישי בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב", כך נכתב בכתבה שפורסמה בניו יורק טיימס, ב-2006, ימי מלחמת לבנון השנייה. "רגע לפני הטקסים הכריזה יעל בר זוהר, כוכבת טלוויזיה ישראלית שאירחה את הטקסים, על רגע דומייה לכבוד ההרוגים והפצועים במלחמה, תזכורת לתפאורה האפלה לחגיגות הלילה". 'זה האופי הישראלי', צוטט עמית בר ציון, שתכנן את האירוע. 'אנחנו מנסים להיות מאושרים גם כשקשה. זה ב-DNA שלנו'.
● הגעגועים הביתה, והתקוות שהתנפצו: חיי המפונים דרך עדשת האינסטגרם
● המרדפים, הנשים, הנבלים: 60 שנה לסרט שהשפיע על התעשייה כולה
חתונות מלחמה הן תופעה מוכרת בישראל, מדינה שידועה במאבקה הבלתי פוסק להמשכיות. אלה הפכו מזמן לאקט חתרני קולקטיבי בישראל, מעין התנגדות עורף רועשת של צעירים שמבקשים לחרוץ לעצמם, ולמדינה, עתיד.
2
באוגוסט 2024, תחת צלה הכבד של המלחמה, פרסמו פרופ' אורית טאובמן בן-ארי וד"ר איילת אורג את מחקרן: "חתונות מלחמה ספונטניות כתגובה לטראומה לאומית: פרספקטיבה של תורת ניהול האימה". הטריגר היה זינוק בסיקור התקשורתי של זוגות שהחליטו להתחתן והפיקו בחופזה טקסי חתונה, תוך ימים ספורים מפרוץ המלחמה.
לפי תיאוריית ניהול האימה, בני אדם מתמודדים עם המודעות למוות דרך צעדים קוגניטיביים והתנהגותיים שמנהלים את החרדה הקיומית. המודעות לתמותה מקבלת דחיפה מטראומת המלחמה. חתונות מלחמה ספונטניות מהוות תגובה סמלית אליה.
עבור הזוגות הצעירים, קובע המחקר, נישואים יכולים לספק תמיכה, יציבות ומשמעות בתוך הכאוס של המלחמה, וכן לקדם צמיחה אישית וחוסן. חתונות מלחמה עוזרות לשמר קשרים חברתיים והמשכיות, מה שהופך אותן לדימויים עוצמתיים של חיבור אנושי ותקווה.
לפי מחקרים שנערכו לאורך השנים, כשעולות אצל אדם מחשבות על מותו, ניכרת יותר כמיהה לזוגיות, רצון להפוך להורים, מוכנות להתפשר בקשרים לטובת מחויבות. "האיחודים הלא שגרתיים הללו יכולים לשמש עוגנים רגשיים חיוניים לזוגות ולקדם ריפוי חברתי בזמן משברים משמעותיים", מסבירות החוקרות.
3
לחתונות המלחמה יש משמעות ציבורית מיוחדת. המתקפה ב-7 באוקטובר הוצבה מיד בסיקור התקשורתי לצד אירועים היסטוריים טראגיים כמו השואה והתקפת הטרור ב-11 בספטמבר. אלה אירועים מונומנטליים שמציבים איום ישיר ומוחשי על חיי אדם, בעלי מאפיינים של טראומה קולקטיבית. 7 באוקטובר הוא לא אירוע פרטי. הייתה בו חשיפה להיקף בלתי נתפס של מוות, בצד קריסה של מערכות שרכשו את האמון שלנו. דרך נקיטת צעדים שלכאורה תלושים מהמציאות אך גם מהווים תגובה לה, אנשים מנסים להחזיר את המערכות האלה לסדרן.
לחתונות המלחמה הללו יש קווי אופי בולטים. בתמונות החגיגות ניכר שילוב של אלמנטיים צבאיים, לאומיים, רומנטיים ודתיים-יהודיים: חופה עם דגל ישראל, כלה לובשת מדים עם הינומה, רפרנסים לשירים המזוהים עם מלחמות היסטוריות של ישראל ותמונות זוגיות כביכול קיטשיות, אבל על צריח או נגמ"ש. "הסיפורים עצמם הם סיפורים של אימה. אם זה אנשים שהחלטו להתחתן מעכשיו לעכשיו בגלל חרדת מוות - הרבה מהמתחתנים הכירו נרצחים של הנובה, או חיילים פצועים שהתחתנו יחסית מהר לאחר הפציעה. היה חתן אחד שאח שלו חטוף, ואחר שקם בדיוק משבעה", סיפרה פרופ' טאובמן בן-ארי. אחת מהנשים שצוטטו במחקר הסבירה: "אני יודעת שגם מחר יקרה משהו, לפחות הייתי נשואה לאדם שאני אוהבת". והכל מתוקשר. "אנחנו רוצים לשמח את עם ישראל", הצהירו המתחתנים.
טל מרקו, מפיקת חתונות והבעלים של "חתונה תוצרת בית", מספרת שמפרוץ המלחמה הזוגות מכניסים לטקס אלמנטים שקשורים בה. "היו זוגות שהציבו שולחן עם סיכות חטופים, וכאלה ששמו סיכה לכל אורח". מטבע הדברים, חתונות המלחמה הפכו למפגש ראשון בין אנשים, אורחים או צוות, שלא התראו תקופה ועברו דבר או שניים בינתיים. באחד האירועים, היא נזכרת, "שמעתי את החבר'ה מספרים על חברים שנחטפו ומי נרצח וכמה שעות היו בממ"ד, ושתי דקות אחר כך חוזרים לעבודה". ויש עוד עניין שהיא זיהתה: "אנשים הרבה יותר מקשיבים לטקסטים בטקס, הם מקבלים הרבה משקל, ואפשר לראות עד כמה אנשים צמאים למילות נחמה ועידוד, לדברים של הרוח, שנותנת לעצב להיות חלק מהשמחה".
4
במרץ 2004 יצא לאויר השיר "Bridal Train" של הלהקה האוסטרלית The Waifs. השיר מספר על רכבות שנסעו מפרת' לסידני ובריסביין בשנים 1944 ו-1946 ועליהן נשים רבות - כלות. 15 אלף צעירות מכל רחבי אוסטרליה, ארוסותיהם של אנשי שירות אמריקאים שהוצבו באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, שהחליטו לחבור לבני זוגן. הן זכו לכינוי "כלות מלחמה".
מלחה"ע השנייה לא הייתה חריגה בדחף שיצרה למסד זוגיות. כשארה"ב הצטרפה למלחמה, גבר הצורך להתחתן: ב-1942 לבדה התקיימו 1.8 מיליון חתונות, עלייה של 83% לעומת עשור קודם לכן. שני שלישים מהחתונות היו לגברים שהתגייסו לצבא. אלה כללו עוגות חתונה קטנות ממרכיבים מוקצבים וכלות לבושות בשמלות צנועות, חלקן אף עשויות מבד המצנחים של חתניהן.
5
לא צריך מלחמה כדי למהול את טקס הנישואין בעצב. ביהדות מוצמד העצב לטקס במוטיב שבירת הכוס. למנהג הזה יש כמה פירושים, בהם חורבן בית המקדש בירושלים או תזכורת לכך ששמחה וצער הולכים יד ביד. בתלמוד מסבירים כי "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה", כלומר גם רגעי השמחה הגדולים שלנו צריכים להימתח עד גבול מסוים. מנגד, אגב, היהדות גם מיטיבה עם מאמינה בצד האבלות, ומבקשת שגם לו יהיה קצה. חכמים הסבירו שאל לנו לבכות יותר מדי על דרכו של עולם, ויותר מזה: שגם בתוך האבל, נשמח.