פינוי תושבים משדרות, אוקטובר 2023 / צילום: ap, Ariel Schalit
מאז תחילת המלחמה פונו מיישובי קו העימות בצפון ובדרום הארץ כ־143 אלף ישראלים וישראליות בסך־הכול. לשם השוואה, מדובר על כמספר התושבים בעיר רחובות. כיום, שנה לאחר תחילת המערכה ברצועת עזה, ניתן לראות כי רובם המוחלט של המפונים מיישובי הדרום שבו לבתיהם, וכי רוב המפונים בימים אלו הם תושבי הצפון.
כך, מספר המפונים כיום עומד על כ־64 אלף. לפי נתונים של המדינה, המפונים שוהים במלונות, בדיור זמני וביישובים שונים ברחבי הארץ - אולם, מיקומם המדויק של 42 אלף מפונים ומפונות - כשני שלישים מהמספר הכולל - אינו ידוע.
ניהול המפונים מתבצע באמצעות שתי מערכות עיקריות של מערך הדיגיטל הלאומי. האחת, "יחד", מיועדת לתקשורת ישירה בין המפונים למשרדי הממשלה, והשנייה, "אמון", מרכזת את כלל הנתונים ממקורות שונים, כמו משרדי הבריאות, החינוך והרווחה. נתונים אלו אינם זמינים כעת לציבור, אך קיים תכנון לפרסם אותם כאשר יהיה ניתן להבטיח את נושא הפרטיות. לבקשת גלובס, חלק מהנתונים הועבר לפרסום.
הנתונים המעודדים מגיעים מהדרום
מאז תחילת המלחמה פונו בסך־הכול 74,500 תושבים שגרו עד 7 ק"מ מגבול עזה - ונכון להיום כ־67 אלף כבר חזרו לביתם. נתונים אלו נחשבים אופטימיים ביחס לאלו שמגיעים מהצפון.
7,000 המפונים שטרם חזרו לדרום שייכים ל־13 היישובים שספגו את עיקר נזקי הטבח של אותה השבת השחורה. על פי מינהלת תקומה, רוב המפונים הללו יוכלו לחזור לבתיהם בין פברואר ליולי 2025, שכן חזרתם דורשת שיפוץ ובנייה מקיפים באזור. במקביל, הקיבוצים בארי, ניר עוז וכפר עזה ייבנו מחדש כמעט מהיסוד - ושם תהליך חזרת התושבים צפוי להימשך עד שנתיים מהיום.
המפונים מיישובי הדרום נמצאים כעת בכמה מקומות: 400 שוהים במלונות, 3,700 נקלטו ביישובים שונים ברחבי הארץ, ו־2,600 שוהים במגורי ביניים - כאשר מתחמים של מבנים יבילים הוקמו כדי לשמור על האופי הקהילתי של היישובים שמהם פונו. כך למשל, תושבי קיבוץ ארז וניר עוז שוכנו בקריית גת, תושבי רעים שוכנו בתל אביב, תושבי עין השלושה שוהים בנתיבות, ותושבי נחל עוז נמצאים במשמר העמק.
כפי שנחשף בעבר בגלובס, במקור תוכנן פתרון דומה גם עבור יישובי הצפון, ובאפריל האחרון אף הוקצו לכך כ־5 מיליון שקל. אולם נכון להיום, טרם הוקם מתחם שכזה עבור המפונים מיישובי הצפון.
11 אלף תושבים תחת אש בצפון הארץ
מדובר רק באחד מהנתונים הפחות מעודדים עבור מפוני הצפון: אף שמספרם (68,500) מעט נמוך יותר ממספר המפונים מהדרום שנרשם בתחילת המלחמה - הם עדיין לא יכולים לחזור לביתם. זאת, שכן המצב הביטחוני כיום באזור אינו מאפשר זאת, ואין כעת סימנים לשינוי קרוב במצב בשל ההסלמה הנוכחית.
לפי הנתונים, יותר מ־15 אלף ממפוני הצפון נמצאים כעת במלונות שונים בארץ, כשהעיר המובילה היא טבריה, המארחת 3,700 מפונים, ואחריה תל אביב, עם 3,500 מפונים. ועדיין, 11 אלף תושבים עדיין שוהים בקו העימות בצפון, ואינם מפונים. כך למשל, כפי שדיווחנו בגלובס, היישוב הבדואי ערב אל־עראמשה, שנמצא על גבול לבנון. יישוב זה פונה באוקטובר, אולם תושביו חזרו אליו בשל קושי שחוו במגורים בבתי המלון - רחוק מאזורי התעסוקה והקהילה המקומית.
ככלל, למדינה אין נתונים מסודרים על התושבים שנשארו ביישובים צמודי הגבול בצפון, ובין היתר לא ידוע באילו יישובים מדובר, מה המאפיינים של אותם תושבים וכמה מהם חזרו וכמה מהם לא עזבו מלכתחילה.
בנוסף לכך, מיקומם המדויק של 42 אלף מפונים כאמור - רובם תושבי הצפון - אינו ידוע למדינה. ייתכן כי אותם מפונים שכרו למשל דירה, בחרו להתארח אצל משפחה או אף נמצאים בחו"ל - אך לרשויות המדינה אין כל אינדיקציה באשר למיקומם.
כמה מהמפונים שוהים בחו"ל?
יש לציין כי כל אזרח מפונה זכאי למענק איכלוס, שעומד על 200 שקל ליום למבוגר, ו־100 שקל ליום לילד. לפי ביטוח לאומי, המענק הזה זמין גם למפונים ששוהים בחו"ל, אולם לא ידוע כמה מממשים זאת בפועל.
בניגוד לאירועים רבים תחת ניהול הממשלה, הסובלים מחלוקה לא יעילה של הנתונים בין משרדים וגופים רבים, נראה שלפחות בנוגע למעקב אחרי המפונים, יש לרוב הנתונים כתובת אחת ברורה: מערך הדיגיטל הלאומי, האמון על כל המידע הממשלתי.
שני גופי השיקום שהוקמו עבור הצפון והדרום נשענים על נתוני הרשויות המקומיות. מבדיקת גלובס עלה כי ישנו פער בזמינות הנתונים בין מינהלת תקומה של הדרום, לבין מינהלת הצפון - שם אין כעת מסד נתונים מסודר והחלו לעבוד על כך לפני שבוע וחצי בלבד.