הנזירות מקנזס שהפכו לכוח משפיע בוול סטריט / צילום: Associated Press, Jessie Wardarski
עם בעלי המניות האקטיביסטים הנחושים ביותר של אמריקה התאגידית נמנות 80 נזירות. האחיות מהמנזר הבנדיקטיני של הר סנט סקולסטיקה שבפאתי קנזס סיטי, משקיעות בחברות כמו גוגל, טארגט וסיטיגרופ. הן דורשות מחברות ענק לעשות הכול - מפיקוח על AI, דרך מדידת חומרי הדברה ועד כיבוד זכויות הילידים. "כמה מהחברות האלה פשוט שונאות אותנו", אמרה האחות ברברה מק'קרקן, שמובילה את תוכנית האחריות התאגידית של הנזירות. "אנחנו ממש כמו זבוב שמנסה לעצבן אותן".
לאחרונה הן הפכו לוויראליות לאחר שהוקיעו את נאומו של הריסון באטקר, הבועט של קבוצת הפוטבול קנזס סיטי צ'יפס (Chiefs), בטקס הענקת תארים בקולג' סמוך, שהן היו שותפות לייסודו. כשבאטקר ציין כי הנשים שסיימו את לימודיהן בבנדיקטין קולג' יאהבו יותר מכול את תפקידיהן כרעיות ואימהות, הביעו הנזירות - שמובן שאינן רעיות או אימהות - דאגה מן "הטענה שלהיות עקרת בית הוא הייעוד המשמעותי ביותר עבור אישה".
חינוך נשים הוא מעמודי התווך של קהילתן, שהקימה עשרות בתי ספר. לרבות מן הנזירות יש דוקטורט. רובן עבדו בעבודות מקצועיות (יש בהן רופאה, עורכת דין של החוק הכנסייתי וכנרת קונצרטים) והן תמיד התחלקו בשכרן. הן משקיעות את המעט שיש להן בתאגידים שתואמים את האידיאלים הדתיים שלהן, אך גם קצת בכמה שאינם - כדי שיוכלו להשפיע ולשנות מדיניות שלדעתן מזיקה.
באביב ובקיץ האחרונים, כשחברות רבות התכנסו לאסיפת בעלי המניות השנתית, העלו הנזירות שורת הצעות החלטה בזכות אחזקותיהן במניות, לעיתים רק ב־2,000 דולר. הן ביקשו משברון להעריך את מדיניות זכויות האדם שלה, ומאמזון לפרסם את הוצאות השתדלנות, הן קראו לנטפליקס ליישם קוד אתי מפורט יותר כדי להבטיח אי־אפליה וגיוון בדירקטוריון, והציעו שכמה חברות תרופות ישקלו מחדש את שיטות הפטנטים שעלולות לייקר את התרופות.
מתנגדות להפלות, דואגות לכדור הארץ
עד שנות התשעים היו לנזירות השקעות מעטות. זה השתנה כשהחלו להפריש כסף לטיפול בנזירות מבוגרות בעקבות הזדקנות הקהילה. "החלטנו שבאמת חשוב לעשות את זה בצורה אחראית", אמרה האחות רוז מארי סטאלבאומר, שהייתה גזברית הקהילה במשך שנים. "רצינו להיות בטוחות שאנחנו לא רק אוספות כסף כדי לעזור לעצמנו על חשבון אחרים".
אקטיביזם אמוני של בעלי מניות החל כבר בראשית שנות השבעים, כשקבוצות דתיות הציעו לחברות אמריקאיות לסגת מדרום אפריקה בשל האפרטהייד. ב־2004 הצטרפו הנזירות לקואליציה הבנדיקטינית להשקעות אחראיות (ICCR), קבוצת־גג שניהלה האחות סוזן מיקה, נזירה מטקסס שעובדת בתחום משנות השמונים.
הקואליציה הבנדיקטינית עובדת יד ביד עם המרכז הבין־דתי לאחריות תאגידית (ICCR), הפועל כמסלקה להצעות החלטה של בעלי מניות. הוא מתאם בין קבוצות מבוססות אמונה, בהן עשרות מסדרים קתוליים, לשם מינוף מניות לדיון בסוגיות צדק חברתי.
לעתים רחוקות הצעות ההחלט מתקבלות, וגם אם כן, הן בדרך כלל אינן מחייבות. אבל הן עדיין כלי חינוכי ואמצעי להעלאת המודעות בתוך תאגיד. האחיות הבנדיקטיניות ראו במשך השנים כיצד התמיכה בחלק מהצעותיהן גדלה ממספרים חד־ספרתיים נמוכים ל־30% או אפילו לרוב.
בהדרגה מטרות סביבתיות ודאגה לזכויות אדם שכנעו חלק מבעלי המניות, אפילו נוכח הקולות הגוברים נגד השקעות אחראיות (ESG). "אנחנו לא מוותרות", אמרה מיקה. "אנחנו פשוט ממשיכות להתעקש ולהעלות את הנושאים".
זה סוג של מחאה, והוא טבעי מאוד עבור מק'קרקן, פעילת השלום הוותיקה שמגישה את הצעות ההחלטה של הנזירות מקנזס. "אין מחאה שהיא לא תלך אליה", אמרה האחות אן שפרד, שסיפרה על עברה של מק'קרקן, שכלל הפגנות נגד מלחמה, נגד גזענות ולתמיכה בעובדים.
מק'קרקן, שנכנסה לקהילה הבנדיקטינית ב־1961 ומאוחר יותר בילתה עשור בקהילה של תנועת הפועלים הקתולית, מכנה את עצמה "המוחצנת המוזרה" של עולם המנזרים, ש"שונאת להחמיץ מסיבה". היא ואחיותיה למנזר חיות לפי מקצבי הנזירות העתיקה, מתפללות ומזמרות שלוש פעמים ביום בקפלה שלהן, בדיוק כפי שעשה המסדר שלהן במשך 1,500 שנה. הן פועלות על פי המוטו הבנדיקטיני "להתפלל ולעבוד", ומאגדות את משכורותיהן, את כספי הפנסיה, הירושות והתרומות כדי לכלכל את פעילות מנזריהן ואת השקעותיהן.
בבסיס חלק ניכר ממה שהן עושות ניצבת האמונה שלעשירים יש יותר מדי ולעניים יש מעט מדי, וכי יש לחלוק יותר לטובת כולם, או כמו שאומרים בעגה הקתולית - לטובת הכלל. "בעיניי זה המשך של המשנה החברתית הקתולית", אמרה מק'קרקן על ההשקעה האקטיביסטית שלהן. המשנה החברתית הקתולית קוראת תיגר על קטגוריות מסורתיות של פוליטיקה אמריקאית. היא נגד הפלות ועונש מוות ובעד עניים ומהגרים. האפיפיור פרנציסקוס חידש את קריאתה של כנסייתו לדאוג לכדור הארץ בכתיבתו הסביבתית פורצת הדרך.
המיקוד של האחיות מהר סנט סקולסטיקה באקולוגיה הוא ותיק: אחת מבוגרות המכללה שלהן היא ואנגרי מאטאיי, פעילת הסביבה הקנייתית המנוחה וזוכת פרס נובל לשלום. אחת מהדאגות המרכזיות שלהן בימינו היא שינויי האקלים, מטרה תכופה של הצעות ההחלטה שלהן. כדי לתרום את חלקן, הן משתמשות ב־270 הדונמים של אדמתן לקומפוסט, פאנלים סולאריים, גינות קהילתיות ו־18 כוורות דבורים שייצרו 360 ק"ג דבש בשנה שעברה.
האקטיביזם שלהן הוביל לעתים קרובות לביקורות שטענו שהן ליברליות מדי, שהן כולן דמוקרטיות. אחת הסיבות לתפיסה זו היא שהקהילה שלהן "אינה בחזית ההתנגדות להפלות", אמרה מק'קרקן, אם כי היא מבהירה כי הן פועלות על פי הוראת הכנסייה בנושא. אבל עם כל כך הרבה קבוצות קתוליות שמובילות את התנועה נגד הפלות, הן מוצאות מטרות אחרות להתמחות בהן.
"פנסיה? אנחנו לא משתמשות במילה הזאת"
הוויכוח בעניין הנאום של באטקר גרר שיחות והודעות דואר אלקטרוני רבות למנזר. הדבר צרם במיוחד משום שהאחיות הן אוהדות אדוקות של הצ'יפים, וידועות בכך שביום המשחק הן מתקבצות בקפלה מקושטות באדום וזהב.
האחות מרי אליזבת שוויגר, ראשת המנזר, כתבה את הטיוטה הראשונה של ההצהרה. "אנו דוחות הגדרה מצומצמת של מה זה אומר להיות קתולי", נכתב בתגובה להכפשתו של באטקר על "עריצות הגיוון, השוויון וההכללה".
"זה הגיע מהבנה בסיסית מאוד של מי אנחנו ומהם הערכים שאנחנו מחזיקות בהם", אמרה שוויגר מאוחר יותר במשרדה. "פשוט חשבנו שהקול הזה חייב להישמע כי אנחנו מאמינות מאוד בהכללה".
הן איבדו וצברו תומכים במשך עשרות שנים, בשל תעוזתן בנוגע לערכים שהן מאמינות בהם ועיסוקן בנושאים שנויים במחלוקת.
בגיל 85 כמעט מק'קרקן אינה יכולה להיות פעילה כמו פעם. אבל אקטיביזם של החזקה במניות מספק לה "עבודה בישיבה, כשאת לא יכולה לצאת לרחוב". ופנסיה? האחיות של הר סנט סקולסטיקה אינן יוצאות לפנסיה, לא ממש. "אנחנו לא משתמשות במילה הזאת", אמרה מק'קרקן. "אם עדיין יש מספיק תבונה בראשינו, אנחנו פשוט ממשיכות".