דרון אג'מולו, סיימון ג'ונסון וג'יימס א. רובינסון, זוכי פרס נובל לכלכלה / צילום: Ill. Niklas Elmehed © Nobel Prize Outreach
הפרס למדעי הכלכלה על שם אלפרד נובל ניתן היום (ב') לפרופ' דרון אכמוגולו מאוניברסיטת MIT, סיימון ג'ונסון מאוניברסיטת MIT וג'יימס רובינסון מאוניברסיטת שיקגו, שחקרו את האופן שבו מוסדות משפיעים על העושר של מדינות.
● בין זוכי פרס הנובל לכימיה: חוקר שהצליח ליצור חלבונים חדשים לגמרי
● בזכות מחקר גנטי פורץ דרך: אלה זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה
● התחום המפתיע שזכה בפרס נובל לפיזיקה
השאלה ששאלו החוקרים היא מדוע מדינות מסוימות הן עשירות ואחרות הן עניות, ומה מוביל לפער ביניהן, שנשמר בדרך־כלל לאורך ההיסטוריה למעט במקרים ייחודיים? החוקרים, שהרבו לעבוד יחד, טוענים כי המדינות הן עשירות ככל שהמוסדות שלהם חזקים. לדבריהם, המדינות העניות מתאפיינות במערכת משפט חלשה ומוסדות המנצלים את הציבור ולא מייצרים צמיחה או שיפור במצב האוכלוסייה.
"ניסוי טבעי" היסטורי
הוכחת הטענות הללו לא הייתה עבודה פשוטה. מתאם בין חוזק המוסדות לבין מצב המדינה עדיין אינו מעיד על סיבתיות. אבל החוקרים ראו בסיפור ההיסטורי של הכיבוש האירופי של מדינות רבות בעולם מעין "ניסוי טבעי".
בחלק מן המדינות בנו הכובשים מוסדות חזקים, שנועדו גם לשרת את הצרכים של האירופאים שהגיעו לאותה מדינה. במקרים אחרים, הכיבוש ניצל במכוון את הציבור המקומי, הפיק משאבים עבור המדינות המשעבדות ובנה מוסדות שתרמו לשגשוג של האליטות באותו הזמן.
חלק מן ההבדל בסוג המוסדות של האירופאים במדינות הנכבשות, היה קשור לצפיפות האוכלוסייה ביעד. במקומות בהם האוכלוסייה הייתה גדולה (בדרך כלל מדינות עם תרבות מתקדמת וחזקה) פחות כובשים נכנסו, אך הם השקיעו יותר בניצול כוח העבודה הזול של המקומיים.
במקומות בהם הייתה צפיפות קטנה, יותר קולוניאליסטים הגיעו, והם בנו את המדינה עבור עצמם, עם מוסדות טובים, באופן שהמקומיים יכלו לעיתים גם ליהנות ממנו. לכן חל "היפוך גורלות": המדינות העשירות יחסית מבין הנכבשות, הפכו למדינות הכי עניות של היום.
אחת הדוגמאות שנותנים החוקרים היא העיר Nogales, חציה במקסיקו וחציה באריזונה, ארה"ב. באופן לא מפתיע, תושביה דומים - הם בעלי מטען גנטי זהה וגם התרבות שלהם דומה. תושבי העיר באריזונה נהנים מחיים אמריקאים ממוצעים, כולל השכלה לילדים, תוחלת חיים ארוכה יחסית וביטחון אישי סביר. לעומת זאת, בנוגלס המקסיקנית, סובלים התושבים מפשע מאורגן ולכן מהססים להקים עסקים קטנים. פוליטיקאים מושחתים בדרך כלל שורדים זמן רב, למרות שהמערכת דמוקרטית.
האם רק העובדה שארה"ב בעצמה הייתה כובשת קולוניאליסטית היא הסיבה להבדלים ביניהן? החוקרים טוענים שלא. הם מייחסים את ההבדל למערכת הכלכלית והפוליטית האמריקאית, שמוסדותיה נותנים להם הזדמנויות השכלה, תעסוקה ותחושה של שליטה בחייהם וכדאיות למעשיהם.
נוגלס היא רק דוגמה. החוקרים טוענים כי הבריטים שהגיעו לארה"ב בנו בה מוסדות עבור עצמם כתושבי המקום, ואילו הספרדים במקסיקו לא התיישבו במקום בהמוניהם. הם בנו מוסדות לרווחת ספרד, וזה ההסבר לפער עד היום, שחוזר על עצמו במקומות רבים בעולם, ללא תלות במדינת המוצא של הכובשים.
כאשר הגיעה המהפכה התעשייתית, היא הצליחה להועיל רק למדינות בהן כבר היו מוסדות חזקים, והפערים הללו החמירו.
הקשר לדמוקרטיה
על פי החוקרים, נוצרה מלכודת שמשאירה מדינות מסוימות עניות. לפעמים, הם אומרים, האליטות כן רוצות לשלב בשלטון מנגנונים חזקים יותר שיובילו לשיפור תנאי החיים של כולם. הבעיה היא שברגע שהמערכת הפוליטית פועלת כדי לוודא שהאנשים בשלטון יישארו בתפקידם, אף אחד לא סומך על הבטחות ליתרונות של רפורמות עתידיות, ולכן לא נוצר שום שיפור.
אבל יש גם מקום לתקווה, משום שכוחם של ההמונים הוא במספרם, ולעיתים כוחם הוא ביאושם. כאשר יש איום בהפיכה, האנשים שבשלטון נמצאים בדילמה. הם היו מעדיפים להישאר בשלטון ולהבטיח הבטחות לעתיד, אבל הציבור כנראה לא יאמין שהם אכן יעשו זאת ברגע שהשקט יחזור. לפעמים אין להם ברירה אלא להעביר את הכוח לשלטון דמוקרטי.
המודל הזה מסביר את המעבר לדמוקרטיות במדינות מערב אירופה בסוף המאה ה־19 ותחילת ה־20, ואת הצלחת התנועות שדרשו זכויות הצבעה לנשים בבריטניה ובשוודיה.
יתר על כן, הגישה של הזוכים מערערת על מחקרים קודמים שטענים כי אקלים הוא הגורם הקריטי בעושר של מדינות, וכי מדינות עם אקלים קר יותר הצליחו יותר.
זוכי הנובל טוענים כי ישנו קשר לאקלים, אבל גם הוא עובר דרך ההסבר של המוסדות. במדינות טרופיות היו יותר מחלות, והן היו מסוכנות יותר לקולוניאליסטים, אשר נמנעו מלהגיע לשם בהמוניהם, ובנו שם מוסדות יותר נצלניים שהובילו לעוני כמתואר לעיל.
מרבים לשתף פעולה
החוקרים מרבים לשתף פעולה ובמחקרים נוספים הם תיארו, למשל, כיצד חברה חופשית נובעת מאיזון בין הכוח של המדינה והציבור, וכיצד טכנולוגיה משפיעה על הכלכלה והפוליטיקה.
טענה נוספת שהעלו החוקרים היא כי טכנולוגיה לא בהכרח מועילה לציבור, אלא בעיקר לאליטות צרות. כדי לוודא כי הטכנולוגיה תועיל לכלל, יש להקפיד על תמריצים נכונים, מיסוי נכון, רגולציה על בעלות המידע ושבירת המונופולים של חברות הטכנולוגיה הגדולות. אפשר לראות באופן אינטואיטיבי כי מוסדות חזקים ומכווני ציבור הם חיוניים לכל המהלכים הללו.
לדברי ג'קוב סוונסון, ראש ועדת פרס הנובל: "הפחתת הבדלים בהכנסה בין מדינות היא אחד האתגרים הגדולים של זמננו. הזוכים הדגימו את החשיבות של מוסדות חברתיים להשגת מטרה זו".