מדוע לגוף לוקח זמן רב יותר להתאושש מהכל אחרי גיל 40 / איור: Shutterstock
מרגישים שנדרש לכם זמן רב יותר כדי להתאושש מכל דבר בימים אלה - מפציעה ועד שינה גרועה? זו התוצאה של מה שהזמן עושה לגופנו.
● למה אתם עושים מנוי לחדר כושר ולא הולכים אליו? תקראו את המחקר הזה
● החוקרת שהתעקשה, וצדקה: האם תימצא התרופה לאלצהיימר?
את היכולת שלנו לחזור לעצמנו אחרי דחק בריאותי, מכנים החוקרים "חוסן ביולוגי". ראיות מצביעות על כך שהוא יורד עם הגיל, בגלל גורמים ביולוגיים ואחרים - לרבות הורות, לחץ בעבודה, שינויים בהרגלי הפעילות הגופנית וגיל המעבר.
לעתים קרובות, הלחצים הללו מתחילים להיערם כבר בשלבים המוקדמים של החיים, ויכולים להגיע לנקודת תפנית בשנות ה־30 וה־40 שלנו. "יש את הרגעים האלה שבהם נראה שהמערכת כולה עוברת משהו כמו שינוי מגמה", אומרת ד"ר הת'ר ויטסון, רופאה גריאטרית וחוקרת קלינית, המנהלת את מרכז ההזדקנות של אוניברסיטת דיוק.
הירידות הללו בחוסן, המתרחשות באמצע החיים, תואמות לממצאים חדשים במדע. לפי רופאים וחוקרים, ממצאים אלו מצביעים על כך שההזדקנות עצמה אינה מתרחשת בצורה ליניארית. מחקר קטן מסטנפורד, שבחן שינויים ביו־מולקולריים בגוף, מצא שני "גלי" הזדקנות המתרחשים בסביבות גילי 44 ו־60.
אף שקשה להחיל את הממצאים של המחקר בסטנפורד על אוכלוסיית המבוגרים הכוללת הרחבה יותר, רופאי משפחה מדווחים על שינויים דומים הקשורים לגיל במטופליהם. לפי ד"ר בנג'מין מיסיק, רופא משפחה במרפאת Novant Health בצפון קרוליינה, התפנית הראשונה מתרחשת לעתים קרובות אצל חולים בסוף שנות ה־30 ושנות ה־40 המוקדמות לחייהם.
זה הזמן שבו הם מתחילים לשאול מדוע הכולסטרול שלהם עולה פתאום, מדוע נדרשות תרופות רבות יותר כדי לווסת את לחץ הדם שלהם ומדוע הם עולים במשקל למרות שהם שומרים על התזונה שלהם. "ההידרדרות הזו אינה מתרחשת בקצב קבוע", אומר מיסיק. "יש תקופות בחיינו שהשינויים בהן יהיו מהירים".
"בני 40 ומתפרקים"
בימים שלפני יום הולדתה ה־40, הכריזה כריסטינה גולדפיינט, מנתחת נתונים מלונג ביץ', קליפורניה, שזה הולך להיות העשור הכי טוב שהיה לה עד כה. ואז, בזו אחר זו, היא פיתחה דלקת בגיד בכף הרגל, דלקת בדרכי השתן וגם בלפריטיס, שהיא דלקת בעפעף. היא בילתה את השבועות הראשונים של שנות ה־40 לחייה במעבר בין טיפול ראשוני, טיפול דחוף ותורים אצל מומחים. "זה משהו שצריך לקרות לאדם בן 60, לא לאדם שזה עתה הגיע ל'גיל 40 המהמם'", היא אומרת. "זה הפך ל'גיל 40 המתפרק'".
מחקרים מראים שאנו מאבדים כ־3% עד 8% ממסת השריר בעשור שלאחר גיל 30, עם ירידה מהירה יותר אחרי גיל 60 - בשעה שמסת השומן עולה. התהליך עלול להוביל לניידות נמוכה יותר ולסיכון גדול יותר לנפילות ולפציעה, יחד עם השפעות ארוכות טווח אחרות.
לפי ד"ר שרה נוסאל, רופאת משפחה בניו יורק והנשיאה הנבחרת של האקדמיה האמריקאית לרופאי משפחה, המשמעות של השינויים היא שעלינו לאכול בהדרגה פחות קלוריות ככל שאנו מתבגרים, כדי לשמור על המשקל שלנו. רקמת השריר אוגרת יותר מים מאשר מסת שומן, ולכן אנו רגישים יותר להתייבשות ככל שאנו מתבגרים, אומרת נוסאל.
עובדה זו, נוסף על השינויים באנזימים שלנו המעבדים אלכוהול באופן שונה וברמה נמוכה יותר, עוזרת להסביר מדוע לעתים קרובות נראה שקשה יותר להתאושש מלילה של שתייה ככל שאנו מתבגרים.
אנחנו גם נוטים ליטול תרופות רבות יותר. לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, בערך אחד מכל חמישה מבוגרים בגילי 40־79 נוטל חמש תרופות מרשם לפחות. לחלקן יש השפעות שהופכות אותנו לרגישים יותר לחלות, נוסף על תופעות לוואי אחרות.
נוסף על כך, קיימים גם שינויים הורמונליים, אומרת אליסה אפל, החוקרת הזדקנות ומתח במחלקה לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. שינויים אלו כוללים ירידה הדרגתית בהורמוני המין והורמוני גדילה אצל גברים, ושינויים דרמטיים יותר אצל נשים במהלך טרום גיל המעבר וגיל המעבר.
מחיר רגשי
מעבר לשינויים הפיזיים, גם המחיר הפסיכולוגי של להיות חלק ממה שמכונה 'דור הסנדוויץ' יכול להשפיע על החוסן הביולוגי שלנו, אומרים רופאים וחוקרים. אנשים רבים באמצע חייהם מטפלים הן בילדים והן בהורים מזדקנים, נוטים להיות בעלי קריירה תובענית ומתמודדים עם אירועי חיים משמעותיים, כמו פציעה רצינית או מוות של אדם קרוב.
"הבריאות הנפשית והרווחה האמיתיות שלך משפיעות על הסבירות שתסבול מהשלכות בריאותיות גרועות יותר", אומרת נוסאל, ומציינת גורמים, החל בשינויים בלחץ הדם ועד לעלייה במשקל. לדבריה, סטרס יכול לפגוע בשינה, וכך עלול בין היתר לפגוע ביכולת לבנות שריר, וליצור ולאגור זיכרונות.
מומחי בריאות מציינים כי ישנם דברים שאנו יכולים לעשות כדי להזדקן עם חוסן רב יותר, והם מסתכמים במידה רבה בהרגלי בריאות טובים: מתן עדיפות לשינה, פעילות גופנית ומזעור מתח. ישנן ראיות המצביעות על כך שחשיפת הגוף לגורמי לחץ במינון נמוך, כמו פעילות גופנית, תופעה הנקראת "הורמזיס", מעודדת את המערכת להיות מסוגלת להתאושש טוב יותר בהמשך הדרך. "ככל שאתה בריא יותר לפני הופעת גורם הלחץ, כך גדל הסיכוי שתהיה מסוגל להגיב היטב לגורם הלחץ", אומרת ויטסון, החוקרת מאוניברסיטת דיוק.
דרו דייק, סופר בן 47 ועורך בהוצאת ספרים, נהג להתאושש פעם מיד לאחר שסיים אימון נמרץ. עכשיו, הוא אומר, זה יותר זה קורה הרבה יותר לאט. דייק, שהיה שחקן כדורסל בתיכון ובקולג', נהג להתאמן בקביעות במשך שלוש שעות אינטנסיביות, ולא הרגיש כלום למחרת. "אם אעשה את זה עכשיו, ואני לא מגזים, יכאב לי במשך שבוע", הוא אומר. "לא רק ברגליים, אלא גם בגב, בבהונות, באצבעות, כאילו, בכל מה שאפשר להרגיש".
כיום, בגלל דלקת בגיד בברך השמאלית, הוא מעדיף הליכות יומיות של 2 קילומטרים עם אשתו, על פני פעילות גופנית בעצימות גבוהה. נדרש לו גם יותר זמן להתאושש משינה גרועה מאשר פעם, הוא מוסיף, ולכן לפעמים הוא מגניב תנומות של 20 דקות אחר הצהריים. "מבאס להזדקן", הוא אומר, "אבל זה עדיף על האלטרנטיבה".