''אמילי בפריז''. נראה טוב באינסטגרם / צילום: באדיבות נטפליקס
1
נשיא צרפת עמנואל מקרון עשה כותרות לפני כשבועיים, כשאמר שארצו "חייבת להילחם" על השארת סדרת הטלוויזיה של נטפליקס "אמילי בפריז", בפריז. הדברים שלו אינם תוצר של חיבה מיוחדת ללילי קולינס ולמעלליה (אף שזה בהחלט לא מן הנמנע), אלא של העתקת חלק גדול מעלילת העונה הרביעית לרומא. לסדרה, לדברי הנשיא, "יש השפעה חיובית מאוד על האטרקטיביות של הארץ שלנו". ראש עיריית רומא רוברטו גאלטיירי צייץ בתגובה למקרון ולאשתו בריגיט, שגם הופיעה בסדרה, והמליץ להם ״לקחת את זה בקלות. אמילי מסתדרת מצוין ברומא, אי אפשר לשלוט בלב שלך, ובואו ניתן לה לבחור".
ממש באותו היום "אייר בי אנד בי" הודיעו שהבית האייקוני מסרט האימה "פולטרגייטס" מ-1982 זמין למבקרים שחולמים על לילה רדוף רוחות. לסרטים וסדרות טלוויזיה יש השפעה עצומה על תיירות ועל בחירת יעדי חופשות של רבים - וזה משפיע חד-משמעית על כלכלות שלמות.
● ההומור השחור מציל אותנו כל פעם מחדש
● איך הפכו כלי הקרמיקה הישראליים לפריטי אספנות ששווים אלפי שקלים
2
בסקר מינואר השנה התברר ש"אמילי בפריז" ו"לופן" (בכיכובו של עומר סי) תרמו לעלייה ניכרת בכמות התיירים בצרפת. כמעט 1.5 מליון תיירים ביקרו בצרפת כתוצאה ישירה של הצפייה בשתי הסדרות הללו, והכניסו 960 מליון אירו לכלכלה הצרפתית. ארבעה מכל חמישה תיירים זרים ציינו סדרה או סרט כ"השראה" שעודדה אותם להגיע, עלייה של 5% לעומת סקר דומה מ-2018. בין אלה צוינו בלוקבסטרים כמו "צופן דה וינצי", "משימה בלתי אפשרית: התרסקות" ו"השטן לובשת פראדה", שחלקים מרכזיים בהם צולמו בפריז. המגמה הזו מדגישה את האבולוציה של שידורי הסטרימינג, שהופכים רלוונטיים תרבותית עד כדי השפעה תיירותית של ממש.
3
המשיכה לתיירות סרטים / טלוויזיה מיוחסת לרוב לסיבות פסיכולוגיות, ובראשן החיבור הרגשי לדמויות ולסיפורים שעל המסך. התופעה, המכונה קשר פארא-חברתי, יוצרת חיבה לעולמות בדיוניים, וממנה מגיע הניסיון לממש את הפנטזיה באמצעות ביקור בלוקיישן בעולם האמיתי. עבור רבים אחרים זה פשוט אסקפיזם - הרצון לשבור שגרה ולטייל בעולם דמיוני, אידיאלי, שמציע חוויה שונה לגמרי מחיי היום יום. גם נוסטלגיה היא פקטור חשוב, כשביקור באתר מעלה זיכרונות מהסרט או הסדרה שהותירו על הצופה חותם. קהילות הפאנדום, שתופסות עוד ועוד תאוצה ברשתות, תורמות הרבה להתנהגות הזו, כשהביקור מחזק לחברי הקהילה את תחושת השייכות, דרך לחלוק את השיגעון המשותף.
4
פריז הייתה כנראה מסתדרת לא רע תיירותית גם בלי אמילי, אבל יש כלכלות שחשיפה קולנועית עשתה בהן מהפכה. כזו היא העלייה המדהימה של 40% בתיירות לניו זילנד בעקבות סדרת סרטי "שר הטבעות". ב-2004, מחצית מהתיירים שנהרו אליה ציינו כי באו לראות את "ארץ ההוביטים"; סיורים מותאמים ואטרקציות ממותגות תרמו סכומי עתק לכלכלה. "משחקי הכס" הזניקה את התיירות בקרואטיה, איסלנד וצפון אירלנד. בדוברובניק חלה עלייה שנתית של 10% מאז הסדרה, והעומס גבר עד כדי סכנה לאובדן מעמדה כאתר מורשת אונסקו; המעריצים אפילו ניסו לשחזר את הליכת הבושה בעירום שאולצה סרסיי לבצע, מה שהוביל את ראש העיר להגבלת מספר התיירים היומי. גם איסלנד נהנתה מקפיצה של 50% בתיירים בין 2011 ל-2016, מאותה סיבה. "שובר שורות" שמה על מפת התיירות את אלבקרקי, ניו מקסיקו, ו"דמדומים" הכניסה מעל 100 מליון דולר לפורקס, וושינגטון, שהפכה מעיירה רדומה להאב תיירותי תוסס.
5
אפשר ללכת אחורה בזמן אפילו עד ה"חופשה ברומא" של אודרי הפבורן וגרגורי פק, שנתנה ב-1953 דחיפה למיליוני מבקרים להגיע לבירת איטליה. "צלילי המוסיקה" (1965) הביא לאוסטריה 300-400 אלף תיירים כל שנה על פי ההערכות, ויש הסבורים כי מאות אלפים מתוך 13 מיליון המבקרים במרוקו מדי שנה מגיעים לשם בעקבות "קזבלנקה" (1942), בלי לדעת שכולו צולם בלוס אנג'לס ואין בו אפילו שוט אחד ממרוקו. בתאילנד האיים פוקט, קו פי קאן וקו טא פו עברו מאפס למאה מבחינה תיירותית בעקבות סרט ג'יימס בונד, "האיש בעל אקדח הזהב" (1974). "הלוטוס הלבן" צולמה השנה בקו סמוי ובלוקיישן חגגו: "אפקט הלוטוס הלבן" גרם לזינוק של 368% בהזמנות ל"ארבע העונות" במאווי, שם צולמה העונה הראשונה; לשנייה היה אפקט דומה בסיציליה. ממשלת תאילנד הציעה למפיקים 4.4 מיליון דולר בזיכויי מס על הבחירה בלוקיישן.
מנגד יש גם מקרים, אם כי נדירים יותר, של סירוב מקומי לשתף פעולה. אחד הידועים שבהם הפך עבור טום קרוז את ההנחתה של 40 מסוקים בארכיפלג הנורווגי סוואלבארד - עיירה עם יותר דובי קוטב מאנשים - למשימה בלתי אפשרית, כשסירבה לאפשר להפקת הסרט לצלם שם.
6
תיירות הסרטים מצליבה שתי תעשיות גדולות עם פסיכולוגיה וזהות פרטית, בעידן שבו אנשים מחפשים יותר הזדמנויות לחוויות ולביטוי עצמי, עדיף שייראו טוב באינסטגרם. כך מעצב הבידור את הפנאי ואת המציאות הכלכלית של רבים. לא רק שאין פלא שמקרון הצר על המעבר של אמילי לרומא, אלא שאפשר לתהות אם ממשלת יפן לא מצטערת ש"שוגון", סדרת הלהיט ששברה שיאי צפייה וזכיות באמי השנה, צולמה בכלל בוונקובר, קנדה.