אמיר קטאר תמים אל־ת'אני, נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן, נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד / צילומים: AP- Evgenia Novozhenina, Bandar Aljaloud, Michael Varaklas
מנהיג חמאס בעזה וראש הלשכה המדינית יחיא סינוואר נחשב לדמות המרכזית שמנעה התקדמות לעסקה לשחרור חטופים והפסקת אש ברצועה, עד שחוסל בשבוע שעבר בפעולה מקרית. יחד עם חיסול מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה לפני כחודש, נעורה מחדש סוגיית היום שאחרי - תחילה בעזה, ולאחר מכן במזרח התיכון כולו.
● התא"ל במיל' שמבטיח: ישראל מכינה "הרבה הפתעות" לאיראן
● הפרויקט הסודי של סין והמדינה שמתכננת הפתעה: המרוץ על מטוס הקרב החדש מתחמם
לפי הערכות האו"ם, רק פינוי ההריסות מרחבי רצועת עזה עשוי להימשך 15 שנה, ומומחים ששוחחו עם סוכנות הידיעות בלומברג העריכו בחודש אוגוסט את עלויות השיקום ביותר מ־80 מיליארד דולר. התוצאה היא שנדרשות שחקניות משמעותיות שיכניסו ידיים עמוק לכיסיהן עבור השיקום, ואף יסכימו לשלוח כוחות צבאיים - בין אם לטובת ציר פילדלפי ומעבר רפיח ובין אם לטובת פיקוח על גבול עזה־ישראל.
כשמביטים על מדינות האזור, יש שלוש שחקניות מרכזיות שנטלו חלק או עשויות להיות מעורבות במשימה העתידית הממושכת: קטאר, שבמשך כחמש שנים עד המלחמה הזרימה מדי חודש לרצועת עזה 30 מיליון דולר במזומן; איחוד האמירויות, שהייתה המדינה הערבית הראשונה שתמכה בריש גלי בכוח רב־לאומי בעזה לאחר המלחמה; וערב הסעודית, שדווקא נמצאת במגעים עם ישראל בשנים האחרונות. גלובס סוקר את השיקולים של שלוש השחקניות המפרציות המרכזיות, שמבינות שכדי להחזיק במושכות באזור ולהציב כוח נגד משמעותי מול מדינת האייתוללות, הן צריכות לעבור דרך ההריסות של עזה.
קטאר: משחקת בכל המגרשים
אין שחקנית מפרצית בעלת ניסיון במעורבות ברצועה מאשר קטאר. כאמור, מאז 2018 היא הזרימה לעזה מענק חודשי של 30 מיליון דולר, שלו שלושה רכיבים: 100 דולר ל־100 אלף משפחות נזקקות; 10 מיליון דולר לרכש דלק ממצרים; ו־10 מיליון דולר לסולר עבור תחנת הכוח בעזה. כבר בזמן אמת ביקרו את האישור הישראלי למהלך, ובעקבות מלחמת חרבות ברזל ומערך התת־קרקע שפיתחו חמאס - מובן לאן זרם עיקר המימון.
גם קודם לכן קטאר הזרימה הון למשטר חמאס בעזה. לפי גורם ששוחח עם רשת VOA, דוחא העבירה בין השנים 2021-2012 סיוע שכולל מזון, תרופות וחשמל, בתיאום עם ישראל וארה"ב, בסך כולל של 1.49 מיליארד דולר.
קטאר היא גם המדינה המפרצית העיקרית שמארחת וברצון רב את בכירי חמאס. הבכיר שבהם היה ראש הלשכה המדינית איסמעיל הנייה עד שחוסל בטהרן. בה בעת, מתגוררים שם בכירים נוספים, בהם ראש מועצת השורא, מוחמד דרוויש. הפטרונות הזו מביאה את קטאר לעמדה של אחת המתווכות המרכזיות עם חמאס, אם כי מאז מתקפת 7 באוקטובר, אותן פעולות תיווך לא הביאו לתוצאות רבות.
כדבר שבשגרה, מדיניות החוץ של קטאר כוללת "משחק בכל המגרשים". כשהיה לה נוח להציג פתיחות למערב בזמן המונדיאל, היא אפשרה לישראל להפעיל נציגות קונסולרית בדוחא. בעת שהיא מארחת כוחות אמריקאים בבסיס חיל האוויר "אל־עודייד", היא גם מפעילה את זרוע התעמולה שלה "אל־ג'זירה". הדהוד המסרים האנטי־ישראליים בערוץ הקטארי הביאו את הכנסת בתחילת אפריל לחקיקת החוק שמאפשר את סגירת פעילותו בישראל.
האמיר תמים אל־ת'אני ואנשיו נהנים מהסיטואציה בה כולם מתחברים אליהם: חמאס מעצם מגוריהם בדוחא, ואילו ארה"ב בשל נוכחותה הצבאית במדינה והצורך בקטאר כמתווכת. הקטארים מנצלים עמדה כזו לא רק בזירה הפלסטינית, אלא אפילו באפגניסטן - במסגרת המגעים בין מדינות המערב לבין משטר הטליבאן.
במקרה של חמאס, ניכר כי יש גורמים בכירים שתומכים בארגון הטרור. אמו של האמיר תמים, מוזא בנת נאסר, למשל, פרסמה הבעת אבל על מותו של אדריכל מתקפת 7 באוקטובר. "פירוש השם יחיא הוא מי שחי", כתבה. "הם חשבו שהוא מת, אבל הוא חי. בדומה לשמו, הוא יחיה והם ייעלמו".
אריאל אדמוני, דוקטורנט החוקר את קטאר באוניברסיטת בר אילן, מסביר כי מדיניות החוץ שלה היא לא לשים את כל הביצים בסל אחד. "קטאר מעדיפים שחמאס ימשיך לשלוט ברצועת עזה ביום שאחרי, אבל מוכנים לתרחישים שונים במטרה להבטיח את הותרת דריסת הרגל. עם זאת, במצב שבו הרשות הפלסטינית תשלוט ברצועה, קטאר צפויה להיות רק משפיעה אחת מבין רבות, בניגוד לחמאס שעמם הקשר היה אינטנסיבי".
איחוד האמירויות: דרך להתקרב לארה"ב
מדינה שמתקדמת למעמד של שחקנית משמעותית ברצועה היא איחוד האמירויות. חלק בלתי מבוטל מהפעילות בנושא מתבצע מאחורי הקלעים, אבל החזון האמירותי כבר פורסם. עוזרת שר החוץ לנושאים מדיניים, לאנה נוסייבה, כתבה במאמר ל"פייננשל טיימס" בחודש יולי, כי באבו דאבי תומכים בהקמת כוח רב־לאומי ברצועה. זאת, במסגרת "שלב ביניים" להקמת מדינה פלסטינית. בחודש שעבר שר החוץ עצמו, עבדאללה בן זאיד, צייץ ב־X כי האמירותים יסכימו להשתלב ביום שאחרי, רק בכפוף להקמת מדינה פלסטינית. בשורה התחתונה, ברור שהאמירותים לא פוסלים מעורבות ברצועה.
כבר יותר מעשור שאיחוד האמירויות מפעילה את השפעתה בזירות שונות. האמירותים היו מעורבים עמוקות במלחמת האזרחים בתימן נגד החות'ים, וכיום נמנעים מסיוע לאמריקאים נגדם כמעין "סגירת מעגל". בה בעת, זירה שבה ניכרת ההשפעה הצבאית האמירותית במיוחד היא אפריקה. במסגרת זאת סיוע צבאי ניתן למדינות שונות כמו אתיופיה, מאלי ומרוקו. מעבר לכך, צבא סודאן פרסם לאחרונה תיעוד של אמל"ח שנלכד בידי כוחות "התגובה המהירה", שנטען כי הגיע מאיחוד האמירויות.
בזירה העזתית, איחוד האמירויות כבר מעורבת, בינתיים בעיקר בתחום ההומניטרי. מנתוני מתאם פעולות הממשלה בשטחים עולה שמבין הטלות הסיוע ההומניטרי מהאוויר, 57.2% היו אמירותיות. למרות זאת, הרחוב הפלסטיני לא אוהד את האמירויות במיוחד. סקר של מכון שקאקי מחודש ספטמבר מצא שרק 19% מהפלסטינים מביעים סיפוק מהתפקוד של איחוד האמירויות במלחמה. רק מדינה אחת קיבלה שיעור נמוך יותר (ערב הסעודית, 15%), כשלצורך ההשוואה 43% שבעי רצון מתפקוד קטאר, 44% מחיזבאללה ו־69% מתימן "בזכות" החות'ים.
"הסנטימנט כלפי האמירותים נמוך בגלל הסכמי אברהם. ההנהגה והעם הפלסטיני ראו בכך בגידה", מסביר ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש הזירה האזורית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אוניברסיטת תל אביב. "לאמירותים חשוב להראות שהם תומכים בנושא הפלסטיני, אבל הם לא יוצאים מגדרם. הם השחקן המעורב ביותר בעזה: החל מהתפלת מים, כלה בכמה בתי חולים שדה ועד הטסת חולים קשים לאיחוד האמירויות בתיאום עם ישראל, שמעדיפה אותם על פני קטאר".
התוצאות הלא מרשימות של האמירותים בסקרים התקבלו על אף שהאמירותים פועלים גם בזירה הדיפלומטית. שרת המדינה לשיתוף פעולה בינלאומי, רים אל־האשמי, הודיעה לפני כחודשיים כי מדינתה תשקול פריסת כוח בינלאומי ברצועת עזה, בכפוף להזמנה של הממשלה הפלסטינית. כשבאבו דאבי מדברים על ממשלה פלסטינית, כוונתם לאבו מאזן ולא לחמאס.
בין כה וכה, ד"ר גוז'נסקי מספר כי אותה הקשחת עמדות למראית עין, נובעת מהסנטימנט האנטי־ישראלי במפרץ בעקבות המראות שזורמים מעזה. "האמירותים והסעודים חייבים לשחק במשחק, אם הם רוצים את הלגיטימציה הציבורית. באיחוד האמירויות מעוניינים להשתמש ביכולות ובמשאבים שלהם ברצועת עזה כדי לתפוס מקום על חשבון קטאר - ולהיות קרובים לארה"ב. מעבר לכך, חמאס הם האחים המוסלמים, אסלאם פוליטי, ולכן האמירותים ישמחו שהם יושמדו. אני בטוח שכששמעו על חיסול סינוואר, הם היו מאושרים במיוחד".
לצד זאת, ביולי דווח באתר "מידל איסט איי" שמזוהה עם קטאר, כי איחוד האמירויות פועלת עם ישראל וארה"ב להקמת ועדה לאומית שתנהל את רצועת עזה בתום המלחמה, בראשות בכיר פת"ח הגולה מוחמד דחלאן, שמתגורר באבו דאבי. דחלאן, שהונו מוערך ביותר מ־120 מיליון דולר ונחשב למקורב לנשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד, נשאל על הנושא כמה פעמים בחודשים האחרונים והכחיש. אולם, הכיוונים השונים שקישרו אותו למעורבות בניהול עזה ביום שאחרי, מעלים תהיות.
פרופ' עוזי רבי, חוקר בכיר במרכז דיין, אוניברסיטת תל אביב, מספר כי במדינות המפרץ מאסו לא רק במשטר חמאס ברצועת עזה, אלא גם בשלטון אבו מאזן ברמאללה. "באשר לסדר היום שאחרי בעזה, אם וכאשר, הרי שהכלל הסעודי הוא 'לא חמאס ולא עבאס'. דהיינו, 'לא חמאס ולא אבו מאזן'. במובן זה אדם כמו דחלאן, פתחאוי ועזתי, יכול להיות למצער פתרון אפשרי לשלב הביניים".
ערב הסעודית: החשש הוא מאיראן
השחקנית המפרצית האחרונה, הגדולה ביותר, החזקה ביותר, וכזו שבהחלטה אחת יכולה להביא למפץ בינלאומי, היא ערב הסעודית. רק בספטמבר אשתקד הציג נשיא ארה"ב ג'ו ביידן את תוכנית מסדרון IMEC, שהייתה מיועדת לקשר מנמל פיראוס, דרך ישראל, ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות - עד להודו. רוחות הנורמליזציה בין ישראל לבין מנהיגת העולם הסוני ערב הסעודית היו בשיאם, עד שמתקפת 7 באוקטובר טלטלה את המזרח התיכון.
יותר משנה חלפה, אבל בשום שלב לא נשמעו עמדות סעודיות כי נסתם הגולל על המגעים. הסוגיה המרכזית הייתה ונותרה הדרישה הסעודית להכרה ישראלית במדינה פלסטינית, בידיעה כי נורמליזציה תביא לגל של כינון יחסים מלאים עם ישראל, שיהיה עוצמתי בהרבה מהסכמי אברהם. "לא אכפת לי מהפלסטינים", אמר נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן למזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן בפגישתם, כך לפי דיווח ב"אטלנטיק" מספטמבר.
עם זאת, מוחמד בן סלמאן נדרש להקשיב לסנטימנט הפרו־פלסטיני הרבה יותר ממוחמד בן זאיד, מהיותה של ערב הסעודית שומרת המקומות הקדושים. סקר שקיים מכון וושינגטון בקרב משיבים סעודים ופורסם בדצמבר, מצא ש־96% תומכים בהצעה כי "מדינות ערביות צריכות לנתק מיידית כל קשר דיפלומטי, פוליטי או אחר עם ישראל, במחאה נגד הפעילות הצבאית בעזה".
נסיך הכתר מביט על יעדים ארוכי־טווח שיוכל להגשים באמצעות נורמליזציה עם ישראל. במסגרת המגעים במעורבות אמריקאית, הסעודים דורשים אישור לתוכנית גרעין אזרחית, מטוסי F-35 וברית הגנה. החשש הסעודי לא מופנה לישראל, אלא לאיראן. בשלוש שנים וחצי האחרונות ישראל פועלת תחת גזרת סנטקום, פיקוד מרכז האמריקאי. במסגרת ישיבות אזוריות, ישנה הסכמה כי האיום האזורי הגדול טמון במשטר האייתוללות.
פרופ' רבי מסביר כי הפלסטינים אינם בראש מעייניו של בן סלמאן, בלשון המעטה. "מה שמעניין אותו הוא כיצד מגנים על הממלכה כשאיראן תשתולל. חמאס וחיזבאללה הם בעיני הסעודים שילוב של שני אבני הנגף במזרח התיכון: שיעה קיצונית מבית המדרש האיראני (חיזבאללה) וחוטר של האחים המוסלמים (חמאס). לא בכדי הם קיצצו את כנפי תנועת 'האחים המוסלמים' בממלכה".
"ומה עושים עם איראן?", מוסיף פרופ' רבי, "מדברים על היום שאחרי המלחמה, אבל ישראל נדרשת לדאוג לביטחונה שלה. הפתרון לא טמון בישראל ובערב הסעודית, אלא בארה"ב או כוח אירופי משמעותי. צריכים להיות לכוחות שיניים, תוך שהסעודים ואיחוד האמירויות יכניסו יד לכיס כדי לתמוך".
ערב הסעודית ספגה בעצמה מתקפה איראנית על מתקני חברת הנפט הלאומית "עראמקו" בספטמבר 2019, והיא מבינה את המניעים של טהרן. דווקא לכן, פוטנציאל מעורבותה בעזה אדיר. בריאד פועלים לגיוון הכלכלה, אבל העולם עדיין תלוי בנפט. ערב הסעודית מפיקה כיום כ־9 מיליון חביות ביום - נמוך משמעותית מיכולות ההפקה שלה - במטרה להותיר את מחיר הנפט ברמה גבוהה ככל הניתן. להשוואה, איחוד האמירויות מפיקה כ־4 מיליון חביות בלבד, כי זו יכולתה. לכן, ניתן להבין את הפוטנציאל הכלכלי בנורמליזציה עם ישראל, או במעורבות סעודית בשיקום רצועת עזה גם ללא הנורמליזציה.
"הסעודים לא פראיירים, לא כאלה שכדאי לבנות עליהם שימלאו את עזה בחיילים", מסכם פרופ' רבי. "הם ישמחו לתת יד מבחוץ באמצעות סיוע ויוזמות בתחומים כמו גז ומים. ערב הסעודית לא תיכנס כל עוד חמאס חי ובועט בעזה, ועל כן אין ברירה אחרת זולת הקמת ממשל צבאי זמני ברצועה שירוקן את חמאס מהיכולות האזרחיות, וישבור את מחסום הפחד של התושבים. משם, ניתן יהיה לבנות את היום שאחרי. רק לאחר שגופת חמאס תוטל על רצפת המזרח התיכון, יראו את הסעודים".