טראמפ עם שר הבריאות העתידי, רוברט קנדי הבן צילום / צילום: Reuters, Carlos Barria
חידה מרחפת בשמי וושינגטון: בשביל מה? בשביל מה דונלד טראמפ היה צריך להתחיל את ההכנות לנשיאותו בסימן של עימות, לפחות עם חלק ממפלגתו? בסימן האפשרות, לפחות אפשרות, שחלק ממינוייו הבכירים יידחו בסנאט, כאשר יוגשו לאישורו, בתחילת ינואר? בסימן התקוטטות פומבית בין מקורביו?
● פרשנות | טראמפ נוסק והדמוקרטים קורסים: היה ג'וקר בחפיסת הקלפים, רק לא בחפיסה שלהם
● פרשנות |ידיד קרוב אך חסר ניסיון: זה השליח המיוחד של טראמפ למזרח התיכון
אין תשובות פשוטות או חד־משמעיות על השאלות האלה. בניגוד לסדרות קודמות של מינויים, במרוצת כהונתו הראשונה, הסדרה הזו אינה ספונטנית, ואינה באה כלאחר יד. הנשיא ויועציו שוקדים זה חודשים, אולי שנים, על הרכבת הנבחרת שתוציא את רצונותיו אל הפועל.
הדעת נותנת שיש שיטה והיגיון גם במה שנראה כרגע כאוסף של הקנטות ושל התגרויות. ייתכן שהנשיא מעמיד את מפלגתו במבחן הנאמנות. הוא מזכיר לה, כי הוא מקור הכוח בוושינגטון, והוא מצפה שהסנאטורים וצירי הקונגרס שלה ינגנו כינור שני.
ייתכן שהנשיא מקדים לממש את תאוות הנקם שלו על שנים ארוכות של ייסורים מידי מתנגדיו בשמאל. הוא עצמו הכריז במהלך מערכת הבחירות הארוכה מאוד שלו, ״אני הנני נקמתכם״ (I am your retribution). הוא ואנשיו דיברו במפורש על כוונתו להעניש יריבים פוליטיים באמצעות מערכת המשפט, ולחון בעלי ברית שנשפטו ונענשו על ניסיונות לסכל בחירות דמוקרטיות.
מינוי שנוי במחלוקת
היקף נצחונו של טראמפ בבחירות, והצלחת מפלגתו בבחירות לקונגרס, הפכו את אקורד הפתיחה שלו כמעט לבלתי נמנע. הוא אמנם נענה להזמנת הנשיא ביידן, וסר אליו לביקור נימוסים בבית הלבן; הוא אפילו דיבר שם בטון רך, עם רמז פייסני; אבל מכל זה לא נבע שהוא מתכוון לסלוח או לשכוח.
שעות אחדות לאחר ביקורו בבית הלבן הוא הדהים את המערכת הפוליטית בהודעה על מינוי אחד האנשים השנויים ביותר במחלוקת בפוליטיקה האמריקאית לתובע כללי. הכהונה הזו שקולה כנגד שר־על לענייני משפטים. כלולות בו לא רק הסמכויות של שר משפטים בישראל, אלא גם של היועץ המשפטי לממשלה, של פרקליט המדינה, וחלק מסמכויות השר לביטחון לאומי. שר המשפטים ממונה על 100,000 עובדים, הפזורים על פני כל ארה"ב.
הכהונה הזו צברה כוח וחשיבות, ובחצי המאה האחרונה גם פיתחה דרגה ניכרת של עצמאות. הנשיא ריצ'רד ניקסון ניסה לעשות בה שימוש פוליטי נגד יריביו, ואפילו הדיח שני שרי משפטים, שסירבו לחלצו משערוריית ווטרגייט. אבל מאז, נשיאים שמרו מרחק משרי המשפטים שלהם, וכיבדו את עצמאותם. אין כמעט נדבך שהכעיס את טראמפ בארבע שנותיו הראשונות בבית הלבן יותר מעצמאותו של התובע הכללי. הוא פיטר שניים, שסירבו לחתות את הגחלים בשבילו.
ביום ה' בשבוע שעבר, טראמפ הודיע כי התובע הכללי שלו יהיה ציר קונגרס מפלורידה, מאט גייטס (Gaetz), בעל רקע משפטי מוגבל, מרדן פוליטי שוחר פרסומת, אשר נחקר על חשדות של עבירות מין בידי ועדת האתיקה של בית הנבחרים. הוועדה עמדה לפרסם את הדוח שלה, אבל גייטס התפטר מבית הנבחרים מייד עם הודעת טראמפ, ושם בזה קץ אוטומטי לחקירה. השאלה היא אם פרטיה יגיעו לידי ועדת המשפטים של הסנאט, כאשר תתכנס בינואר לדון במינויו.
דמי שתיקה למאשימה
המינוי השני המסעיר את וושינגטון הוא זה של פיטר הגסת (Hegseth) לשר ההגנה. הוא אמנם היה רב סרן בצבא, וזכה בציונים לשבח, אבל מרחק ניכר מפריד קצונה זוטרה מפיקוד עליון. אין לו כל ניסיון בפיקוד, או בניהול. שר ההגנה מופקד על כוח עבודה של 3 מיליון בכל העולם, מזה 1.3 מיליון חיילים, עם תקציב שנתי של כמעט טריליון דולר. הגסת בז לצבא, וחושב שהוא נפל בידי השמאל הקיצוני. הוא מדבר בגלוי על הצורך לצאת למלחמה נגד "אויבים פנימיים".
במהלך השבת התפרסמו פרטים על חשדות של תקיפה מינית נגד הגסת. הוא לא הואשם רשמית, אבל עורך דינו מאשר שהוא שילם דמי־שתיקה לאשה שהאשימה אותו. הוא כמובן אינו חייב כל זמן שלא הורשע, אבל האומנם הוא חסר תחליף במידה המצדיקה הסתבכות של הממשל החדש בשערורייה אישית?
המינוי השלישי שעצר נשימה בוושינגטון הוא זה של רוברט קנדי הבן לשר הבריאות. אביו היה התובע הכללי בממשל דודו, ג'ון קנדי, בתחילת שנות ה־60, ונרצח ב־1968 במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות.
קנדי הבן מפורסם בנטייתו לתיאוריות קונספירציה, שחלקן הגדול נוגע לבריאות. הוא מתנגד רב שנים לחיסונים. הוא טען כי זריקות החיסון נגד קורונה הגנו רק על "סינים ויהודים אשכנזים" מפני הנגיף. באחרונה הוא דיבר על הצורך להסיר פלואוריד ממי השתייה מפני שהוא גורם נזק מוחי.
ה'ניו יורק פוסט', עיתון פרו־טראמפיסטי נלהב, כתב לאחרונה, כי דעותיו של קנדי הן עיסה מביכה של "תיאוריות קונספירציה מעוותות… הגענו למסקנה שהוא מופרע בהרבה חזיתות".
מבוכה ואי ודאות נוספו בינתיים על זהות שר האוצר המיועד. האיש שטראמפ מינה לקצץ את בזבוזי הבירוקרטיה בממשלה, אילון מאסק, הצטרף אל קנדי במערכה פומבית במדיה החברתית לטובת אחד המועמדים, המיליארדר הווארד לאטניק, העומד בראש חברת השירותים הפיננסיים קנטור פיצג'רלד. מאסק אפילו תקף את המועמד השני לכהונה, קנאי הגידור סקוט בסנט (Bessent), שטראמפ דיבר בשבחו.
יתרונות של אי־שקט?
במערכת הבחירות הראשונה שלו, לפני שמונה שנים, טראמפ נהג להתפאר שאין שני לו בבחירת "האנשים הנכונים" לעמדות מפתח. אבל עד מהרה התחוור שבחירותיו היו הרות אסון. הוא פיטר אנשים בזה אחר זה, התנגש איתם בפומבי, עלב בהם, והכריז שהם "טיפשים כמו אבן". הם השיבו עלבון תחת עלבון, וכינוהו 'פשיסט' ו'דיקטטור'.
ערב כהונתו השנייה חוזרים ומתעוררים ספקות על סגנון הניהול שלו ועל ההיגיון של מינוייו. נאמר עליו במרוצת השנים שהוא מאמין ביתרונות הצומחים מאי־שקט. אחד מיריביו בתוך המפלגה הרפובליקאית אמר עליו ב־2016, כי הוא "מועמד התוהו ובוהו, ויהיה נשיא התוהו ובוהו". אפשר לטעון שהוא אינו יוצא מגדרו כדי להפיג את הרושם הזה.
אולי מוטב לראות בכל זה רק מוסיקת רקע רעשנית. ממילא בממשל טראמפ יהיה תוקף רק לקולו של טראמפ. מליצה אמריקאית רבת שנים היא, שחברי הקבינט "משרתים על פי העונג של הנשיא". ספק אם זה היה נכון יותר באיזשהו ממשל ב־100 השנה האחרונות או 150, או 200, או 235.