פיטר הגסת', שר ההגנה המיועד של ארה''ב. על זרועו קעקוע של צלב ו'ישו' בעברית / צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של פיטר הגסת'
מה מעניינת היא התזכורת הכפולה שניתנה לנו בשבוע שעבר על תפקיד התנ"ך בחיי אמריקה.
בוושינגטון הבירה הוכרזו מינוייהם של בעלי כהונות מרכזיות במערך הביטחון הלאומי של ארה"ב, שהתנ"ך הוא חלק מן הפק"ל הפוליטי והרעיוני שלהם; ובלואיזיאנה, בדרום ארה"ב, פרץ קרב משפטי על החלטת האסיפה המחוקקת של המדינה לחייב את בתי הספר הציבוריים להציג רפליקה של לוחות הברית.
● ראיון | שגריר אוקראינה בישראל: "יש לנו את אותו האויב"
● יחסים מסוכנים: החיבה ההדדית בין טראמפ לפוטין תעצב את גורל העולם
● פרשנות | ביום ה-1,001 של הפלישה הרוסית: האם אוקראינה עוברת את סף העייפות?
אני משתמש במונח 'תנ"ך' בהוראתו העברית. כולנו שוגים פעם אחר פעם בתרגום המלה האנגלית Bible (או גלגוליה בלשונות אחרות) ל'תנ"ך'. אבל Bible אינו התנ"ך, והצירוף 'התנ"ך הנוצרי' הוא טיפשי. אין תנ"ך נוצרי. יש כתבי קודש נוצריים, שהנוצרים כורכים עם התנ"ך העברי, ונותנים להם את השם המשותף Bible; או, 'הברית הישנה' ו'הברית החדשה'. אבל כאן, השימוש 'תנ"ך' הוא מדויק לחלוטין, מפני שהתפקיד הציבורי הבולט מיוחס כאן לכתבי הקודש היהודיים, ל'ברית הישנה' (מבחינתם), לתנ"ך העברי.
זה עניין מיוחד במינו בחיי אמריקה. לפנים היה אפשר למצוא את עקבותיו העמוקים גם בחיי בריטניה וגרמניה ועוד מספר ארצות באירופה. מאירופה הוא התפשט אל המושבות האירופיות באפריקה ובאסיה, ולימים, בהקשר לא־קולוניאלי, גם אל אמריקה הלטינית. את הפופולריות העצומה של התנ"ך לא הנחילו לעולם רבנים או אברכים. הנחילו אותו מיסיונרים פרוטסטנטיים.
הם עשו כן בעיקר בזכות המלך ג'יימס הששי של סקוטלנד, שהיה גם ג'יימס הראשון של אנגליה. הוא יזם ומימן את המפעל האדיר של תרגום כתבי הקודש לאנגלית, בתחילת המאה ה־17. התנ"ך כמובן תורגם למאות לשונות, אבל לא היה חשוב יותר מתרגום המלך ג'יימס, מפני שהוא שימש את התפשטות השפעתן של שתי המעצמות החזקות ביותר בהיסטוריה החדשה, בריטניה וארה"ב.
אוליבר כיהושע
התנ"ך פרץ אל הזירה התיאולוגית במאה ה-16, בעזרת נזיר גרמני לא־נעים ששמו היה מרטין לותר. הוא תרגם את התנ"ך העברי לגרמנית, והניח בזה את היסודות ללשון הגרמנית המודרנית. התנועה הפרוטסטנטית ושלוחותיה הרבות־מספור פיתחה עניין עמוק, אולי כפייתי, בטקסט המקראי.
האנגלים, או לפחות חלק מהם, האמינו שהם הם 'ישראל החדשה'. בעיני עצמו ובעיני תומכיו, אוליבר קרומוול, האיש שכרת את ראשו של מלך אנגליה באמצע המאה ה־17, היה 'יהושע בן נון'. תומכיו העדיפו לחפש את 'הארץ המובטחת' בחופי אמריקה, ובבואם לשם הם השאירו עקבות תנ"כיים על המפה. נסיעה בכבישי ניו אינגלנד מצדיקה מפה של ימי המקרא.
כאשר החלוצים הקימו את מושבתם הראשונה, פלימות', ב-1620, הם שקלו להכריז על העברית כלשון רשמית. רק קול אחד חסר לאישור ההצעה במועצת המושבה. 125 שנה אחר כך נפתח קולג' בעיר שנקראה 'המיקלט החדש' (New Haven). שמו הפרטי של הנשיא הראשון היה עזרא, נוצרי בהחלט. הקולג' כרך כתובות בעברית ובלטינית בסמל שלו. 'אורים ותומים', אומרות האותיות העבריות של הקולג', הידוע כיום כאוניברסיטת ייל.
אהבת התנ"ך של האנגלו־פרוטסטנטים משני עברי האוקיאנוס לא הביאה אותם בהכרח לאהבת ישראל. זו הייתה התפתחות מאוחרת יותר, של אמצע המאה ה-19, כאשר התפשט החזון שמכנים 'מילנארי', זאת אומרת האמונה באחרית הימים לקראת המילניום המתקרב.
תהלוכת פיוס בדרך הרחמים
קריאה נאמנה של כתבי הקודש, היהודיים והנוצריים, כרכה את הציפייה לביאת המשיח בן דויד באקט של קיבוץ גלויות היהודים. המשיח שהם ציפו לו, ועדיין מצפים, הוא ישו. הוא יגיע לאחר חבלי משיח, והחבלים האלה יחייבו מלחמת גוג ומגוג. יהודים ייכחדו בה בהמוניהם, אבל שארית ישראל תקדם את פני המשיח, תכיר בו, ותצטרף אל צבא השמיים. מתנצל על הקיצור ועל הפישוט. אין גירסה מוסמכת יחידה של אחרית הימים.
ב-1891 התייצב מטיף נוצרי אוונגליסטי שוחר תנ"ך אצל הנשיא בנג'מין הריסון בבית הלבן, ודיבר על לבו לקרוא לחזרת ישראל אל ארצם ('ישראל' היה השם הקיבוצי של היהודים, לא של ארצם). החזרה היתה רק חלק מן הפרוייקט. החלק השני היה ניצור המוני של היהודים.
הרבה כסף הושקע מאמצע המאה ה-19 בניסיון להעביר את יהודי המזרח התיכון על דתם. מיסיונרים הגיעו בהמוניהם, בנו בתי חולים ואחר כך אפילו מושבות. רבני היישוב האשכנזי הישן כה נבהלו עד שחייבו רבים מצאן מרעיתם, שזה מקרוב באו מרוסיה, לחזור אל מושבם הקודם. הפרויקט המיסיונרי לא עלה יפה, אבל עקבות התנ"ך בתרבות האנגלו־פרוטסטנטית לא נמחו.
פגישתי הראשונה פנים אל פנים עם פוליטיקה אמריקאית, לפני 40 שנה, כללה השתתפות בתדרוך בדאלאס, טקסס, של ארגון שנקרא Biblical Scorecard. אנשיו דירגו מועמדים פוליטיים על פי נאמנותם לכתבי הקודש. אלה היו השנים הראשונות בהתעוררות הפוליטית המרשימה של הימין הנוצרי. היא שינתה את פני אמריקה, הרבה לפני דונלד טראמפ.
היא גם שינתה את פני היחסים בין אמריקה לישראל. הימין הנוצרי העניק אהבה ללא תנאי לימין הישראלי. מנחם בגין הקדים להבחין בזה, למורת רוחם הניכרת של רוב יהודי אמריקה, שבעיניהם הימין הנוצרי מאיים על זכויות האזרח שלהם בתוך ארה"ב.
עוד מעט יהיה שגריר אמריקאי בירושלים, שהתנ"ך יספק לו GPS פוליטי. חזקה עליו שהוא לא ינסה להביא ישראלים אל ישו, אבל הוא ואחרים ישימו לב שעוד מעט קט, ב־2033, ימלאו 2,000 שנה לצליבת משיחם. אולי הם יערכו תהלוכת פיוס משותפת בדרך הרחמים.