הבית החברתי / צילום: ניצן הפנר
זה חמש שנים פועל בעיר באר שבע בית ייחודי ויוצא דופן: 'הבית החברתי'. עשרה צעירים גרים יחד ויוצרים קהילה חברתית. לא רק שלא נמאס להם האחד מהשני, אלא שהם גם חושבים על הרחבת המגורים המשותפים כבעלי משפחות בעתיד. אי אפשר לטעות, זהו לא בית רגיל. 360 מטרים רבועים, שלוש קומות, חצר חיצונית עם בריכת שחייה וג'קוזי פטיו, סלון עצום, מטבח מרווח עם שולחן ענקי, חמישה מקררים, חדר כביסה, חדר למידה, מיני-סוויטות עם מקלחת ושירותים, צבעוניות מרהיבה ועיצוב צעיר. הבית תוכנן ועוצב כך שיתאים למגורים משותפים של כמה אנשים כדי לייצר עבורם כמה שיותר חללים משותפים ש'יאלצו' אותם להיפגש, ובעצם, לחיות באמת יחד. בעולמות המקצועיים זה נקרא דיור שיתופי (Co-living), צורת מגורים שבה קבוצת אנשים, לרוב בעלי ערכים משותפים, חולקת חלל מגורים אחד באופן שיוצר תמהיל בין הפרטי למשותף.
עמרי מיכאלי, הבעלים (יחד עם אחיו יריב), מספר כיצד הכול התחיל: "דיירת שגרה בבית אחר שלנו הציעה לי רעיון: להפוך את הבית לבית חברתי. בית שיתאים למגורים של קהילה, שיעודד את הקשר בין הדיירים. מעבר לרווח הכלכלי הברור שלי כבעלים, אהבתי מאוד את הרעיון של מגורים עם ערך מוסף. פניתי לאדריכל שעשה פה תכנון מדויק של כל חלל וכל מטר רבוע בבית, ותכנן אותו קצת כמו WeWork.
איך הופכים 'סתם' בית לבית חברתי? האדריכל נתי זיו (זיו אדריכלים),האחראי לתכנון ולעיצוב, מסביר כי הרעיון היה לייצר מקום מפגש לקהילה במספר מצבים, אקראיים ואינטימיים, ובכמה נקודות מפגש. "קחי לדוגמה דירת ארבעה חדרים שמושכרת לשלושה שותפים. כל אחד מהם גר בחדר משלו ולמעשה אין להם איפה להיפגש מלבד בסלון ובמטבח. אין סיטואציות שאפשר להזמין חברים אליך, למשל. כאן בבית יצרנו להם מצבים שונים שבהם הם יכולים להיפגש במהלך היום: פרגולה, מרפסות, חדר יוגה, חדר לימודים, בריכה ועוד. תכננו כך שתמיד יהיו מקומות מפגש, בקיץ במרפסת הגג ובבריכה ובחורף בפטיו ובסלון העצום. נתנו דגש למרחב הציבורי ופיתחנו אותו מאוד לטובת הפרט. את יכולה להקביל את זה לקיבוץ - לא משנה אם הוא גדול או קטן, לא תראי קיבוץ בלי בריכה, בלי בית-עם, בלי חדר אוכל, אלה מקומות להתאסף, להתאסף כדי לייצר קהילה". אלמוג לסרי (26), יליד באר שבע והדייר הוותיק ביותר בבית (ארבע שנים), מוסיף את נקודת המבט שלו: "התכנון מאוד פרקטי, לכל כמה חדרים יש אגף ולכל אחד חדר משלו. יש רשת אינטרנט שמנותבת לכלל הבית, יש מטבח ממש גדול, מאובזר ומשודרג, חמישה מקררים. האקוסטיקה מצוינת, כך שכשאתה רוצה להיות בחדר שלך יש לך שקט, זה לא מורגש שזה בית של עשרה אנשים. יש כאן חדר עבודה שאפשר לעבוד בו ולחשוב על רעיונות ועל פרויקטים. המגורים כאן מאוד נוחים ומפנקים ועמרי ויריב דואגים לנו לכול".
עינת שוורץ (26) במקור מקרית אונו, גרה בבית שלוש שנים, שבמהלכן סיימה תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. "יש לנו קומה של סטודיו והרבה פעמים למדתי מכאן, כשדייר אחד בעבודה, אחד באוניברסיטה וכו' ולכל אחד יש את השקט שלו", היא מספרת. "בסופו של דבר יש בבית מלא פינות ישיבה שבהן אפשר להתבודד ולהיות בשקט שלך, לא חסרה כאן פרטיות. הבית גדול מאוד והוא נבנה בחוכמה".
הבנתי איך תכנון הבית משרת את האידאולוגיה. איך בפועל נראים החיים בבית חברתי?לסרי: "המטרה הראשונה והעיקרית היא החיים במשותף: עשרה אנשים שבחרו לגור באותו בית, ללא היכרות מוקדמת, כל אחד מגיע מרקע שונה, לכל אחד יתרונות וחסרונות, ועכשיו צריך ללמוד איך חיים ביחד. רק אז אנחנו יכולים להתפנות לעשייה וליצירה, ולאפשר לאחרים להיות מעורבים באירועים שלנו. אני מאוד אוהב מסיבות אז זה הנושא שאני מקדם. בפורים האחרון הפקנו בבית מסיבה גדולה של 200 משתתפים, דייר שאוהב משחקי קופסה יזם ערב שכולו משחקי קופסה, עשינו פעם אירוע מכירת בגדי יד שנייה כדי לעזור למישהי לצאת ממעגל הזנות. אנחנו מארחים אצלנו ארוחות שישי, עושים קידוש, לפעמים 20 אנשים, לפעמים עושים ערבי חג יחד. בעוד שבועיים מתוכנן להיות פה Speed Dating ובהמשך מסיבת סילבסטר. הכול מאוד דינמי. אנחנו משתדלים להיות קשובים אחד לשני וכשמישהו מהשותפים רוצה ליזום משהו, אנחנו כבית מאוד מאפשרים. יש לנו קבוצת וואטסאפ שמונה כ-400 חברים, חלקם סטודנטים, חלקם חבר'ה צעירים שמחפשים חיי קהילה בעיר או עשייה עם ערך מוסף, ושם אנחנו מפרסמים את כל היוזמות והאירועים שלנו, הבית שלנו פתוח לכולם".
ואומנם הבית פתוח לכולם, אבל לא תמיד כולם פתוחים אל הבית. כך למשל היה במקרה של דריה טרסוב (24), מוזיקאית ילידת באר שבע, שעברה את 'ועדת הקבלה' לבית לפני כשנתיים וחצי ואז התחרטה: "פתאום נראה לי מפחיד לגור עשרה אנשים ביחד והודעתי להם שאני מוותרת. אחרי חצי שנה שוב הייתי בחיפושים והפעם החלטתי לנסות. גיליתי אנשים שהם כמו משפחה, וגיליתי שלפעמים יש פה יותר מרחב ופרטיות מאשר בבית קטן עם פחות שותפים".
זה מתחיל למצוא חן בעיניי, אפשר כמה טיפים כדי לעבור את ועדת הקבלה?
טרסוב: "זו לא באמת 'ועדת קבלה,' יותר תהליך סינון. אנחנו מנסים להכיר את הדייר, מספרים לו קצת על החיים כאן, על כללי הבית, למשל שאחת לשבועיים יש ישיבה שהיא חובה. בישיבה הזו מַתקשרים, מעלים דברים שמפריעים, יוזמות חדשות ולפעמים סתם מן סבב של 'מה נשמע.' אנחנו מדברים על זה שזה בית עם עשייה חברתית ושאנחנו מארחים המון, שחושבים כל הזמן על רעיונות, על איך לעשות אירועים שפתוחים לאנשים. אנחנו מסבירים שזה הפורמט, שאנשים יידעו לאן הם נכנסים, שיבינו שזה לא סתם לבוא להיות שותפים אלא באמת לחיות בצורה שהיא קצת יותר קהילתית. מי שמגיע לגור פה צריך להיות בן אדם גמיש, לדעת להתחשב יותר, לדעת לחלוק, פשוט להיות חלק".
לסרי: "בית עם עשרה שותפים הוא מאוד דינמי וקורה בו הרבה. מי שנכנס לפה כשותף חייב להיות אדם שיודע לתקשר, שיודע להגיד מה מפריע לו, וגם להיות מישהו שרוצה לקחת חלק, להיות שותף פעיל, ליזום, זה בעצם הקונספט".
שמעתי מכם רק דברים חיוביים, מה לדעתכם עובד כל כך טוב?
שוורץ: "בשנה הראשונה גרתי בדירת שותפים קטנה והבית הרגיש לי ריק ועצוב. מאז שעברתי לפה החיים שלי יותר שמחים. הבית נתן לי מענה למשהו שחיפשתי, שהיה חסר לי. זה מיני משפחה, כמו אחים, אני מאוד אוהבת אותם וסומכת עליהם. אנחנו יוצאים לחופשים ביחד, לקמפינג. אנשים באים לגור כאן בשביל הקטע הזה, המחבר, המשפחתי. אנחנו שמים את זה ַּבעיקר ולא בתופעת לוואי שאולי תקרה, כמו נניח בדירת שותפים סטנדרטית. זאת ההחלטה הכי טובה שקיבלתי מאז שהגעתי לבאר שבע, וכמה שלא אדבר על הקונספט, בסוף אם אתה אוהב את האנשים שאתה נמצא איתם זה מה שעושה את ההבדל".
לסרי: "נראה לי שכולנו רואים בבית ערך גדול יותר ובסוף זה עונה לכולנו על הצורך של אנשים, חברּות, קהילה, משפחה, אלה אנשים שחשוב להם הביחד. יש כאלה שזה עונה להם על הצורך המשפחתי, כמוני, על הצורך הקהילתי, היצירתי. אנשים מחפשים לקחת חלק, להרגיש שהם שייכים למשהו גדול יותר, וזו פלטפורמה שמייצרת את זה באופן מושלם".
מיכאלי: "זה מחמם את הלב לראות איך אנשים גרים ביחד, חלק מהם כאן כבר שלוש ואפילו ארבע שנים. הם מנהלים הכול בעצמם. אני ממש לא מתעסק בעניין השכירות וזה עובד לא רע, יש אפילו רשימת המתנה. מה שיפה זה שהם באמת יודעים למצוא את האנשים שמתאימים לבית הזה".
מגורים כאלה יכולים להתאים לכם גם בעתיד כבעלי משפחות?
שוורץ: "אנחנו מדברים על זה בינינו, איך כל אחד מדמיין את המגורים שלו בעתיד. מגורים קהילתיים יכולים לבוא בכל מיני אופנים; יש קיבוץ עירוני, בניין קהילתי, ואז אתה כן חלק מאיזושהי קהילה, משהו שאתה מרגיש שייך אליו".
לסרי: "אנחנו חושבים על איך נתרחב, הרי כולנו בסופו של דבר נהיה עם בני זוג אבל עדיין אנחנו רוצים לשמר את חיי הקהילה שלנו עם הדיירים שכאן בבית. חשבנו גם על ליצור איזשהו רחוב קהילתי, אנחנו כל הזמן מעלים רעיונות איך להמשיך לחיות יחד כקהילה גם כשיהיו לנו משפחות".