צילום: רפי בביאן
כשרפי בביאן (64) קב"ט המועצה האזורית שדות נגב וחבר קיבוץ עלומים, החל לאסוף נפלים של מרגמות, הוא עשה זאת בעיקר מטעמי נוסטלגיה, "סוג של מזכרת, בלי איזו כוונה מיוחדת להשתמש בהם".
מה גורם לאדם לקום בבוקר ולצאת ְלַלֵּקט נפלי מרגמה?
"בתחילת שנות האלפיים חווינו ירי מרגמות מסיבי מרצועת עזה לישראל, בעיקר בגזרת נחל עוז ובין נחל עוז לעלומים. הרבה מרגמות נפלו בשטחים החקלאיים שליד עלומים ואני התחלתי לאסוף את ה'זנבות' של המרגמות ולשמור אותם אצלי בחצר. עוד לא היה לי רעיון מה לעשות בהם אבל לא יכולתי להשאיר את פיסות ההיסטוריה האלה בשטח. באיזשהו שלב כבר הפסקתי לאסוף אותם, אחרת הייתי ממלא את כל הקיבוץ בערימות של ברזלים".
איך נולד הרעיון ליצור מהמרגמות פעמוני רוח?
"בקיבוץ ניר־עם יש מצפור שהוקם לזכרו של סמ"ר אסף סיבוני, בן הקיבוץ שנפל באסון המסוקים, ושם בעצם ראיתי פעמון רוח שהוא סוג של פסל סביבתי. הענבלים שם עשויים מעץ והפעמונים מצינורות מתכת, ועם כל משב רוח הם משמיעים צליל נעים. שם הבנתי שמצאתי את הייעוד של 'זנבות' המרגמה שלי. ב-2001 התחלתי בעבודה: קיבעתי עמודי חשמל לקרקע בבטון, כך שנוצרה חי"ת ענקית. השתמשתי בצינורות החלב ממכון החליבה הישן של עלומים כדי ליצור את הפעמונים, חתכתי אותם באורכים שונים כדי שיפיקו מגוון של צלילים, ולענבלים השתמשתי כמובן בזנבות המרגמה".
אתה מארח לא מעט קבוצות שמגיעות לראות את המיצג.
"בזמנו התעניינו הרבה גורמים. צילמו, הראו בכל מיני מקומות, הייתה אז תקווה שהצלילים האלה יגיעו לאוזניים קשובות. כקב"ט המועצה אני מארח לא רק פה אלא בכלל לאורך גבול הרצועה. בשנים האחרונות המון קבוצות מגיעות כדי לראות בעיניים, להבין איך חיים פה בעוטף. במסגרת הסיור אני מביא אותם גם לראות את הפעמונים ואת ערימת הקסאמים שיש לי. בעבר הסיור היה מגיע מחוץ לקיבוץ עד גבול רצועת עזה. היום, לצערי, הסיורים שאני עורך הם 'סיורי מלחמה:' 'מגרש הרכבים השרופים' במושב תקומה, התצפית לזכרן של תצפיתניות נחל עוז, הנובה, סיפור הקרב בקיבוץ עלומים ועוד".
חשבת כבר על יצירה חדשה ל'יום שאחרי?'
"קשה לי לחשוב כרגע על העתיד. מאז שבעה באוקטובר אני מתרכז בשיקום הקהילה שלי, עסוק בלנסות להחזיר את כולם לרמת חיים נורמלית פחות או יותר, שזה בפני עצמו אתגר מטורף. כשיצרתי את הפעמונים הייתה לי איזו מחשבה שהרוח תישא את הצלילים הנעימים של הפעמון הזה מערבה והשכנים שלנו אולי ישמעו אותם ויבינו ששווה להגיע לאיזו נורמליזציה עם היהודים. לא חשבתי על שלום, דיברתי רק על נורמליזציה. לצערי הגיע שבעה באוקטובר וניפץ לי את התקווה שנשאיר לילדים שלנו עולם אחר, בלי מלחמות".
אבל אתה לא נשמע כמו אחד שירים ידיים.
"אני מנסה מאוד שלא לאבד תקווה. המוטו של הקיבוץ הדתי זה 'נקום ובנינו' - נקום מהשבר הגדול הזה של שבעה באוקטובר ונבנה חזרה את הקהילות שלנו".