צילום: עודד סמדר
במושב נהלל שבעמק יזרעאל נמצא בית בן 160 מטרים רבועים, שאותו תכננה האדריכלית נעמה דגן עבור משפחתה. "גדלתי במושב נהלל וחזרתי אליו לאחר שנים של לימודים, עבודה ומגורים בעיר", היא מספרת. "הבית ממוקם בהמשך לנחלה המשפחתית הוותיקה שבה מתגוררים בני משפחתי כבר כמה דורות".
המגרש שעליו תוכנן הבית פונה לנוף השדות והרי הכרמל, טובל בטבע ובירוק. "הטבע, והחקלאות בהתאם לו, משתנים כל הזמן ומייצרים תמונה מתחלפת בחלוננו. ציפורים נודדות, שדה חרוש, חיטה ירוקה, שקיעות של חורף וחוזר חלילה. הנוף משתנה והבית נשאר, כמו תיאטרון שעומד ומחכה לשחקנים שיופיעו".
הבית מורכב משלושה חלקים, חלק אחד כולל את הסלון, מבואת הכניסה והמטבח. "חלק זה הוא הגבוה ביותר ומאופיין בתקרת בטון אלכסונית שמגיעה לגובה של כחמישה מטרים מהרצפה". בחלק השני של הבית חדרי שינה וחדר רחצה לילדים ובחלק השלישי משרד עם כניסה נפרדת ויחידת הורים עם חדר רחצה. "זה החלק האינטימי של הבית, והוא מתחיל מאזור ישיבה עם יציאה לחצר חצי פנימית, שתחומה על ידי קירות משלושה כיוונים, פונה מערבה אל הנוף, ומובילה ליחידת ההורים או למשרד הביתי".
הבית תוכנן כמקשה אחת מבטון, צורתו החיצונית מאופיינת בפיסוליות תוך שמירה על אופי מודרניסטי, מספרת דגן. "חלוקת החללים וההקשרים ביניהם מושפעים מאדריכלות ים-תיכונית המותאמת לנוף ולאקלים המקומי ומהדרך שבה האור נכנס לתוך הבית". לטיח החוץ של הבית בחרה דגן בטיח מינרלי מסוג 'וואשפוץ', שהיה בשימוש בישראל בעשורים הראשונים של המאה ה-20. "הטיח משווה לו מראה טבעי, שנטמע ומשתלב בקרקע ובנוף".
במסלול הבית
בחזית המזרחית של הבית שביל בטון המוביל לכניסה דרך מבואה מוצלת, הכוללת ספסל יצוק וחלון חיצוני. דלת הכניסה היא דלת אלומיניום והיא שקופה בחלקה ומחוברת לחלון אלכסוני עליון הנראה בחזית הבית. ממבואת הכניסה החיצונית והמקורה מגיעים למסדרון מואר, שמקשר בין חלקי הבית השונים. "מסלול זה חושף לסירוגין את נוף העמק וההר דרך חלונות גדולים ומוביל את הנכנסים מהאזור הציבורי לחלל האינטימי של הבית, בעוד המבט ממשיך החוצה דרך דלת המשרד השקופה. התנועה בבית מתבצעת כולה דרך המסדרון, שנע בין אורות לצללים בעוצמה משתנה והוא מגלה ומסתיר את הנוף לסירוגין. הוא פונה לחלונות מכל הכיוונים, כך שהאור נכנס מהצדדים וכן מלמעלה. בשעות היום הבית מואר כולו בתאורה טבעית בלבד. במסדרון תוכנן פריט נגרות עם ספסל וספרייה שמגיעה עד לחלונות העליונים המשופעים שבחזית הקדמית של המבנה".
את עיצוב פנים הבית מגדירה דגן כ'סגנון מינימליסטי וחם'. בחללים הציבוריים רצפת בטון מוחלק ושימוש רב בעץ וטיח פנים מינרלי ונקי. מי שממלא תפקיד מרכזי בחלל הוא הנוף, הנשקף מחלון גדול בסלון ובמטבח. למטבח, שנבנה מעץ לבנה, חלון נוסף שפונה אל הצמחייה. בסלון ספרייה עם מדפים בנישה ומגירות אחסון, שתי מנורות בולטות בעיצוב האדריכל אלבר אאלטו שמשמשות כאלמנט תאורה דומיננטי, ולצידן ליטוגרפיה של אורי רייזמן בשם 'נוף בוורוד', שלדברי דגן נבחרה במיוחד לחלל זה. הריהוט משלב גווני אפור, עץ ושחור, במטרה להדגיש את צבעי הנוף הנכנסים פנימה. "בין הסלון למסדרון המואר תוכנן רהיט מסתובב המשרת מספר פונקציות: בסלון הוא משמש לאחסון, במבואה כארון מעילים, ובמסדרון המואר כפינת ישיבה עם ספסל ומדפי ספרים. הפינה השקטה הזו מוארת מלמעלה דרך החלונות האלכסוניים, ומאפשרת ישיבה לקריאה רגועה. הרהיט מגיע עד לתקרה האלכסונית, ויוצר מרחב עוטף ונעים", מספרת דגן. "ביחידת ההורים ריצוף פרקט, והגוונים נעים בין עץ ללבן ליצירת תחושה חמימה ורגועה. במשרד הביתי תוכנן רהיט מותאם מעץ לבנה עם אחסון נסתר למחשב. לצד פינת הישיבה מוקם חלון הפונה החוצה וחלון נוסף, עליון, ממנו ניתן לראות את השמיים. רצפת הבטון המוחלק נמשכת גם כאן, ודלת החוץ מאלומיניום מאירה את מסלול ההליכה בבית.
את החצרות המקיפות את הבית תכננה דגן באופן שימשיך את החלל הפנימי ובהתאמה לאקלים המקומי, כך היא רחבת הבטון המוחלק שממשיכה את אזור המטבח והסלון. ישנה חצר נוספת הצמודה למבואת החדרים, ובינן מקשרות מדרגות חוץ מבטון מוחלק. גם השימוש בחומרי גלם חיצוניים כמו אבן טרוורטין אפורה ואבני מדרך מבזלת אפורה משתלבים עם חלל הפנים. בחזית הבית יש אזור ישיבה, שנועד לדבריה לשמש בשעות אחר הצוהריים.
הפינה האהובה על דגן היא פינת הספרייה וספסל הקריאה שבמסדרון: "זה מקום שמאפשר ישיבה שקטה, והוא מואר באור עדין שמגיע מלמעלה, מהחלון האלכסוני. הפינה מתוכננת כמו כיס בתוך הקיר, ועטופה בעץ מכל הכיוונים, וכך למרות המיקום באזור ציבורי של הבית היא מאפשרת גם ישיבה פרטית יותר, של אדם אחד או שניים".