"השנה שחלפה זו שנה שצריך להתאושש ממנה. זה משבר כל כך גדול שאי אפשר לא לצמוח ממנו, ו־2025 תהיה שנה כזו, שנה של שיקום. הרשויות המקומיות הבינו בשנה הזאת, יותר מבכל שנה אחרת, שהכול קורה אצלן. מספיק להיזכר בפעילות של כיתות הכוננות, שהיו הראשונות לתת מענה באותו יום נורא. בכל תחום הכול מתנקז בסוף לטיפול המקומי, המיידי, אם בביטחון לאורך המלחמה ואם בבריאות בזמן הקורונה: הרשויות הבינו שהתושב זקוק להתערבות שלהן בכל תחומי החיים. לכן המטרה שלנו בשנים הבאות היא לפעול כדי לייצר כמה שיותר אמצעים מקומיים שיוכיחו את עצמם בכל משבר".
● בעקבות אישור התוכנית: 5,000 דירות חדשות ייבנו בעיר שדרות
● דוח חדש: החברות הביטחוניות בישראל הן מהצומחות בעולם
● רגע לפני סוף השנה: מה כדאי לעשות עם קופת הגמל וקרן ההשתלמות שלכם?
את הדברים אומרת לירון דורון־לוי, המנכ"לית החדשה של מרכז השלטון המקומי, בראיון לרגל כניסתה לתפקיד. הטענה המרכזית, שחוזרת שוב ושוב, היא שהרשויות מבינות כי הן חייבות להיות עצמאיות יותר, וכי המדינה מתנערת בשלב היישום מהסכמים שחתמה בעצמה מול השלטון המקומי ומול הרשויות.
הסכמי הגג: "הרשויות עושות את שלהן, המדינה לא"
השלטון המקומי עומד בהסכמים, והמדינה נעדרת מהם?
"בהחלט. ניקח לדוגמה את הסכמי הגג שחותמת המדינה מול הרשויות: האינטרס של המדינה לשווק כמה שיותר דירות ברור לגמרי, אבל עוד ועוד רשויות מרגישות שהן 'נתקעו' עם הצד שלהן בהסכם, עמדו בכל הסיכומים - אבל נותרות בלי כל מה שהובטח להן, קרי התשתיות.
"כשהתלונות מהתושבים מתחילות להגיע, המדינה אומרת לרשויות: 'זה כבר שלכן, לא שלנו'. שנים ארוכות היה קושי מצד המדינה להבין שכל תושב הוא גם אזרח, ושחיזוק השלטון המקומי הוא חיזוק המדינה".
הייתה לאחרונה תחושה שהתנהלות המדינה סביב הסכמי הגג השתפרה.
"אנחנו עומדים במקום. רשויות שחתמו על סכמי גג יגידו את זה בעצמן. יש פער גדול בין מה שהמדינה התחייבה אליו לבין מה שקורה בפועל, והרשויות צריכות לנהל מאבקים ומלחמות על תקציבים למוסדות חינוך ולתשתיות - מביוב ומים ועד לבתי ספר ולתחבורה.
"הסכמי הגג יכלו להוות תמריץ טוב לרשויות, אבל ברגע שהשלטון המקומי הבין שהמדינה לא עומדת בהתחייבות שלה, זה כבר לא יקרה. הרשויות לא ששות לעסקאות כאלו עם המדינה".
הארנונה: "לא בעד להשית על התושב עוד תשלומים"
גם התקציבים הרגילים מהמדינה, אומרת דורון־לוי, אינם מספיקים. "כל בית אב משלם בממוצע 9% מהמסים שלו לשלטון המקומי, בעיקר דרך הארנונה, ו־91% מהם לשלטון המרכזי", היא אומרת, "לעומת ממוצע של 20% מסים מוניציפליים במדינות ה־OECD. לא מספיק שאנחנו מראש בחסר, יש שחיקה אדירה בתקציבים - המדינה לא מעבירה לרשויות את כל הכסף שהיא אמורה להעביר.
"אתן דוגמה: המדינה אמורה להשתתף ב־64% משכר מאבטח, שבזמנים רגילים עומד על 32 שקל לשעה. במהלך המלחמה, בגלל המחסור החמור במאבטחים, שכר של מאבטח בשוק הפרטי עלה במקרים מסוימים ל־200 שקל לשעה. כדי שנוכל לשכור מאבטחים - כי אין בית ספר, למשל, שייפתח ללא מאבטח - היינו צריכים להשוות את השכר לשכר בשוק הפרטי. והמדינה? היא בשלה, עדיין משתתפת בשכר לפי מה שהיה לפני המלחמה, כלומר לפי 32 שקל לשעה.
"דוגמה נוספת: למיגון בתי הספר, שנופל גם הוא על הרשות המקומית כזרוע ביצועית, קובע משרד החינוך תעריף בינוי - לשיפוץ, למיגון, להתאמה למפרט. אלא שהתעריף הזה לא עודכן מ־2002, וכולנו יודעים בכמה עלו המחירים מאז. והרשויות, עם התקציבים המצומצמים וגם הגירעונות שיש להן, לא מסוגלות לעמוד בזה".
אז איך פותרים מצב כזה?
"במקרה של מיגון בתי הספר נאלצנו לשלוח לאחרונה מכתב למשרד החינוך שבו הצהרנו שאנחנו הולכים לבג"ץ אם לא יכנסו את ועדת התעריפים. כעת אנחנו יוצאים יחד לעבודה כלכלית לעדכון התעריפים, אבל אי אפשר לדעת לאיפה זה ילך. וככה זה בכל תחום: מנהלים מאבקים על תקציבים ועל מנועי צמיחה, כדוגמת הארנונה העסקית".
הפתרון הוא לא העלאת הארנונה לתושב?
"המדינה תמיד פחדה להעמיס עוד על התושב בהקשר הזה, כי האלקטורט שלה הוא התושבים ולא העסקים. היה נוח שהעסקים ישלמו יותר, וכך נוצר הפער וכיום כל תושב הוא גירעוני עבור הרשות. אבל אני לא בעד להשית על התושב עוד תשלומים. בשביל מה הוא משלם 91% מהמסים למדינה? כדי שהיא תעביר את הכספים למי שמעניק את השירות בפועל.
"הכול עניין של סדרי עדיפויות: אפשר לסגור משרדי ממשלה, אפשר להפחית כספים קואליציוניים. אם המדינה תעביר את התקציבים שהיא צריכה להעביר, התושב לא יהיה גירעוני יותר. אבל רשות מקומית לא יכולה לשלם את כל העלויות שהמדינה צריכה לשלם. אם השלטון המקומי ימשיך לשלם את הוצאות המדינה, זה יהיה או על חשבון השירות לתושב או על חשבון הכסף של התושב. לא תהיה ברירה אחרת".
אפרופו הארנונה לעסקים - במאבק סביב קרן הארנונה הפסדתם.
"חרף המאמצים שלנו לבטל את הגזרה הזאת, זה יצא לדרך, אף שניסינו להסביר שאפילו את המצב שהמדינה שאפה אליו - שהרשויות החזקות יעזרו לחלשות - אפילו את המצב הזה הקרן לא תצליח ליצור. בסופו של דבר, רשויות כמו מצפה רמון וירוחם ישלמו על תל אביב ועל ראשון לציון.
"השנה, שזו השנה הראשונה לפעילות הקרן, ובגלל שהיא מושפעת הן ממצב המלחמה והן מהשפעות הקורונה, רוב הרשויות דווקא יקבלו כסף מהקרן, אבל מהשנה הבאה הרשויות יתחילו לשלם הרבה מאוד כסף, באופן אקספוננציאלי. זה שוב יבוא על חשבון התושבים, הם אלו שייפגעו".
איחוד רשויות: "זו ועדה לחיסול חשבונות. המהלך עושה רק נזק"
נושא נוסף שמעסיק מאוד את השלטון המקומי, בייחוד בעת האחרונה, הוא נושא איחוד הרשויות - מהלך שמשרד הפנים החליט לקדם השנה באופן בולט: כפי שפרסמנו כאן לראשונה ביולי האחרון, משרד הפנים בוחן אפשרות לתשעה איחודים בין רשויות, באמצעות ועדה חדשה שהקים, וביניהם גם איחוד בין קריית אונו, גבעת שמואל וגני תקווה. מתברר שאנשי השלטון המקומי גילו על המהלך הזה לראשונה דרך הפרסום בגלובס.
"קראנו על זה בעיתון", מגלה דורון־לוי. "לא התייעצו איתנו, לא שיתפו בתבחינים לבחירת הרשויות המועמדות לאיחוד. המדינה כל העת מכריזה שהיא דוגלת בשקיפות? לא היו תנאי סף ואף אחד לא הבין מי בחר את רשימת הרשויות לאיחוד, ולמה דווקא אותן.
"אבל מתחת לפני השטח אנחנו כן מבינים מה הסיבה לכך: זו לא ועדה לאיחוד רשויות, אלא ועדה לחיסול חשבונות.
"הדוגמה של קריית אונו, גבעת שמואל וגני תקווה - אלו שלוש רשויות שלכל אחת סיפור משלה למה דווקא היא 'עלתה לגרדום'. אין קשר לשום תבחין, כי אלו רשויות איתנות שאחת מהן, גני תקווה, אפילו הוכרזה כעיר לא מזמן על ידי שר הפנים משה ארבל בעצמו (במאי 2023 - י.נ), בזכות ההישגים וההתנהלות שלה. היו כבר איחודי רשויות בעבר, וכולם נכשלו כישלון חרוץ. הוכח שהמהלך הזה לא מוביל להתייעלות כספית, ועושה רק נזק".
השלטון המקומי לא משותף בתהליך קבלת ההחלטות של הממשלה?
"לאורך השנים המדינה הייתה מאוד פטרונית. מרכז השלטון המקומי, כגוף שלטוני, לא היה כמעט בשום צומת קבלת החלטות, גם כאלו שנגעו ישירות אליו. אפילו בקורונה, שם כן היה שיתוף פעולה בגלל מצב החירום, לא תמיד שיתפו אותנו. לדוגמה, בהחלטה לא לפתוח את שנת הלימודים בערים שהוגדרו אז 'אדומות' - ההחלטה של השלטון המרכזי התקבלה מבלי שהיה שם אפילו נציג אחד של השלטון המקומי, אף שאנשי השלטון המקומי הם שהכינו את בתי הספר לקראת חזרת התלמידים, ובוודאי היה להם מה להגיד ולתרום לנושא".
יכול להיות שהמדינה "נזכרת" ברשויות רק בזמן משבר?
"באמת לאורך המלחמה היה שיתוף פעולה אדיר בין המדינה לבין השלטון המקומי, בעיקר בענייני רווחה. המדינה צריכה להבין שהסיסמה 'כוחנו באחדותנו' נכונה בכל עת, כי כשיש שיתוף פעולה, זה מכפיל כוח. באופן כללי יש היום הרבה יותר משרדי ממשלה שמשתפים פעולה עם השלטון המקומי, ומבינים שאם הספינה הזאת תטבע כולנו נטבע איתה".
חוק ההסדרים: "הרחבת סמכות הוותמ"ל? לא נעבור לסדר היום"
למרות הביקורת הרבה שמעבירה המנכ"לית החדשה על השלטון המרכזי, היא דווקא אופטימית לגבי חוק ההסדרים החדש - ובאופן מפתיע, מכריזה שהשלטון המקומי עצמו לא צפוי לצאת במאבקים גדולים, בניגוד לשנים עברו.
"אני מהווה חלק מצוות השלטון המקומי כבר סביב שישה חוקי הסדרים לפחות", היא מספרת, "ובאופן יחסי, בעיקר בהתחשב בעובדה שאנחנו נמצאים במצב מלחמה, חוק ההסדרים הזה מביא איתו שינוי. כן היינו שותפים בהרבה מאוד דברים. ישנם כמובן מהלכים שנעשו גם מעל הראש שלנו, אבל אנחנו ריאליים: חוק ההסדרים זה דבר גדול ואנחנו לא מברכים על כל שורה שכתובה בו. היה ראוי שלא יינתנו כספים אחרים בה בעת למשרדי ממשלה, אבל באופן כללי לא יהיו הרבה דברים שנילחם עליהם. אנחנו מקווים שגם בנושאים שבהם נצא למאבק, נגיע להבנות".
באילו גזרות כן תיאבקו?
"ישנם סעיפים שבעינינו מהווים פגיעה בסמכות, בין היתר בתחום התכנון והבנייה. למשל, הקביעה שאם בתוך 30 יום לא מתקבל אישור למבנה, לעסק או לאירוע מצד הגורמים הרלוונטיים - בריאות, כיבוי אש, קונסטרוקציה ועוד - הבקשה נחשבת כמאושרת. זה יכול להוביל למחדל אדיר. גם הסעיף שמרחיב את סמכות הוותמ"ל ומאפשר לה להגדיל שטח מתחם ב־20% לכל ייעוד - זה אירוע של הרשות, ולא משהו שוועדה חיצונית אמורה להחליט עליו. לא נעבר על זה לסדר היום, ובהחלט יהיה כאן מאבק".
ישנם מהלכים שמחזקים בעיניכם את השלטון המקומי?
"יש בחוק ההסדרים החדש פרק שלם שמוקדש להסרת חסמים בשלטון המקומי. זה חסר תקדים. נכון, אין שם כל מה שרצינו להגיע אליו, אבל אנחנו רואים בזה מהלך של הצבת רגל בדלת. היו דברים שהקרבנו בשביל זה, אבל אם זה יעבור כפי שהוא - יש שם דברים שיחזקו את השלטון המקומי. זה מתחיל מהדבר הפשוט ביותר כמו מעבר למכרזים מקוונים, וממשיך עד להרשאה לשימוש סביב השכרת מקרקעין של הרשות, שהורחבה עד לעשר שנים. אלו דברים משמעותיים בעינינו".
על הפיכת ועדות המכרזים למקצועיות לא תיאבקו?
"המדינה מבקשת כמה דרישות בנושא: אחת - המעבר למכרזים מקוונים; שתיים - שקיפות בפרסום כל העסקאות. לאלו מיד אמרנו כן. השלישית, הפיכת ועדת המכרזים לכזו המורכבת רק מאנשי מקצוע ולא מנבחרי ציבור, בעניין הזה הלכנו בחשש רב לראשי הרשויות, אבל הם שחררו את זה להפתעתנו והסכימו. ניסינו לשנות את ההצעה כך שיו"ר הוועדה כן יהיה חבר מועצה, אבל משרד המשפטים עמד על הרגליים האחוריות ולא הסכים - ומתברר שזה לא בנפשם של ראשי הרשויות. לא נפיל את זה".
החזון: "כל תושב בכל רשות יזכה לאותה רמת שירותים"
כששואלים את דורון־לוי על החזון ל־2025, היא מתמקדת בין היתר במהפכה טכנולוגית שלדבריה השלטון המקומי עומד לעבור. "הבינה המלאכותית והניהול על סמך נתונים יהיו מהלכים משני משחק בקדנציה הנוכחית של השלטון המקומי. אנחנו הולכים לקראת מעבר למערכות ניהול מתקדמות, לערים חכמות, למערכות פינוי אשפה מתקדמות - העיר מודיעין חסכה רק לאחרונה שלושה מיליון שקל על תכנון נכון של מסלולי פינוי האשפה.
"אנחנו מפתחים עכשיו מערכת שתאגד תחתיה את כל המערכות הקיימות ברשויות, ותאפשר לקבל נתונים ולבצע פעולות על בסיסם, כדי להבין מה אפקטיבי ויעיל. לדוגמה, סנכרון בין קווי האוטובוסים, מתי הם מגיעים וכמה אנשים נמצאים על כל אוטובוס. קבלת החלטות מבוססות נתונים, וייעול של תפקידים רבים, כמו מוקדי שירות, בעזרת ה־AI. מהפכות גדולות מאוד נמצאות לפתחנו".
נכון להיום השלטון המקומי נמצא די מאחור בתחום הטכנולוגי.
"בעיני הוא נמצא בעיקר בחוסר סנכרון. התחום הטכנולוגי יכול להפוך את האירוע לשוויון הזדמנויות בין רשויות, כך שכל תושב בכל רשות יזכה לאותה רמת שירותים. אחרי שנים רבות שאנחנו מחכים להתקדמות בנושא הדיגיטציה מכיוון המדינה, אנחנו נקים השנה בעצמנו כמה וכמה פלטפורמות של מערכות חכמות וניתן אותן לרשויות. פשוט נעשה את זה בעצמנו".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי "בימים אלו המשרד מקיים שיח על מנת להביא תקציבים נוספים עבור תמרוץ שיינתן לרשויות לקידום בנייה בשטחן. מספר הסכמי הגג הנחתמים בין משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל לבין הרשויות עולה כל שנה, לצד חתימה על תוספות להסכמים אלו, עניין המעיד על איכות המעטפת התשתיתית שהסכמים אלו מספקים לערים החתומות והתמורות הרבות שמקבלת הרשות במסגרת ההסכם".
