החולצות שנמכרו בוולמארט והוסרו לדרישת הגולשים. כלי רב עוצמה / צילום: מתוך טוויטר
1
מה משותף לצ'ה גווארה, יחיא סינוואר ורמבו? כולם הפכו לדמויות על גבי חולצות ב-30 דולר שנמכרות בוולמארט, להמוני אמריקאים שלא בהכרח מבינים את הסיפור שמאחוריהן. חולצה של סינוואר, המצויר כמעין חייל-על חמוש במכונת ירייה, אמנם נמכרה לא על ידי וולמארט אלא דרך מוכר צד שלישי, אך לארגונים למלחמה באנטישמיות וגולשים זועמים זה לא שינה: הם דרשו מוולמארט להסיר את הפריט. החברה נענתה.
מאז ומעולם שימשו טי-שירטים כ"לוחות מודעות" לבישים, המבטאים - במודע או שלא במודע - מסרים סוציו-אקונומיים (המותג), העדפות תרבותיות ועמדות אידיאולוגיות. וכשהקו הזה חוצה את הגבול הלגיטימי - כמו חולצה עם דמותו של ארכי-טרוריסט שאחראי לטבח - הרוחות סערו.
● פצע פעור מבעד לעדשה: תערוכת עדות מקומית מסכמת שנה קשה
● טרנד הסופגניות איבד שליטה וגם את הטעם הטוב
2
הטי-שירט כפריט אופנה פוליטי עבר כברת דרך מאז הופיע לראשונה בציבור. בראשית המאה ה-20 ענדו הסופרג'יסטיות סרטי "זכות הצבעה לנשים" על שמלותיהן כדי לקדם את מאבקן. ב-1948, המועמד לנשיאות תומאס דיואי הפיץ חולצות עם הסיסמה Dew it with Dewey - משחק מילים על "Do it with Dewey" - במה שהיתה ככל הנראה אחת ההופעות הפוליטיות הראשונות של הטי-שירט. בשנות ה-60, עם התפתחות הטכנולוגיות להדפסה אישית, הפכה החולצה לקנבס פופולרי להעברת מסרים נגד מלחמת וייטנאם. כיום, כשכל אחד יכול להדפיס חולצה בהתאמה אישית בעלות מינימלית, היקף הסלוגנים והמסרים שמופצים דרך מדיום זה הוא כמעט אינסופי.
מתקפת ה-7 באוקטובר הזניקה לא מעט יוזמות שהתגלמו בטי-שירט. כך למשל המותג "בוטלג" של עומר בית הלחמי הציע חולצות עם דמויות בולטות שכיכבו במלחמה, בהם מגיש החדשות דני קושמרו ורחל מאופקים. שיתוף פעולה של מסעדת "האחים" של אסף ויותם דוקטור עם המותג קון של המעצב ניל כהן הוליד שורה של חולצות עם איורים המשקפים את חזון הבנייה והתקומה בעוטף, בהם קיבוץ עלומים, בארי או נחל עוז, ועם התפתחות החזית הצפונית כלל גם מחוות לצפון, בהן כפר גלעדי, מטולה ומג'דל שמס.
3
בעידן האינסטגרם החולצות הללו הפכו למטבע עובר לסוחר. חולצה מעוררת מחלוקת יכולה לגרוף לייקים, שיתופים ותגובות, ולהפוך לפריט "חם" מבחינה תרבותית. עם זאת, הטרנד של חולצות "אקטואליות" מדגים כיצד מחלוקת הפכה לכלי כלכלי. תגובות לבישות לחדשות היום אולי מעלות מודעות, אך הן גם עשויות להוזיל את מהות המסר.
האופי המעורפל של טי-שירטים הוא חלק מהכוח שלהן, אך גם מקור לבלבול. חולצה עם דמותו של סינוואר מאויירת כדמות אקשן, או עם כיתוב כמו Sin-War, עשויה להתפרש גם כתמיכה בעמדותיו וגם כבדיחה אירונית. לחילופין זה יכול להישחק ולהפוך לאייקון נטול הזדהות משמעותית פרט ל"התנגדות" או "אנטי-ממסדיות", בדיוק כפי שקרה לחולצות האדומות של צ'ה גווארה - גם למי שלא שמע על פעולות הגרילה שלו בקובה. האיקונוגרפיה הפשוטה הזו מעלה שאלות על משמעות הלבישה: האם הלובש תומך, מבקר, או שמא רק נוקט מרדנות אסתטית כדי למשוך תשומת לב?
4
הכוח וגם הסכנה באיקונוגרפיה כזו טמונים בפשטותה. דמויות כמו סינוואר או גווארה מופשטות מכל קונטקסט מורכב והופכות לסמלים שטחיים של "מרדנות". בפשטות הזו טמון פוטנציאל להפוך אותן למיתוסים, ללא קשר לפעולות שביצעו הדמויות בחייהן. עבור חלק, זהו כלי לביקורת או סאטירה, אך עבור אחרים - אמצעי לחיזוק תדמיתם של טיפוסים מפוקפקים. הפשטות שהופכת את הטי-שירט לאפקטיבית, מאפשרת גם הפיכתם של דמויות מסוכנות לטרנד אופנתי.
כשדמויות משוקצות הופכות לאייקונים תרבותיים למטרות רווח, ההסחרה (קומודיפיקציה) של פוליטיקה ושל תחושות התנגדות הופכת לשאלה אתית. חולצת סינוואר היא דוגמה מובהקת, וגם הצמצום של דמויות עם מסרים מורכבים כמו גווארה לסמלים מסחריים נטולי עומק. כך האידיאולוגיה עצמה עלולה להפוך למוצר צריכה שטחי, שמשרת, כרגיל, בעיקר את מי שמוכר אותו.
ובהלך הרוח הנוכחי, שבו צעירים חובבי WOKE נסחפים אחרי עמדות ללא התעמקות והבנה מהותית לגביהן, מפגינים באוניברסיטאות וזורקים ססמאות שמשמעותן זרה להם, גם טי-שירט פשוטה יכולה להפוך למסוכנת.
5
בסופו של דבר, לבישת חולצה של דמות שנויה במחלוקת או של רוצח המונים היא דרך לסמן שייכות לקבוצה מסוימת, חברתית או פוליטית. בין אם כדי להפגין נאמנות, לסמן אירוניה, מרדנות או סתם הערכה אסתטית, הבחירות האלה מלמדות את העולם משהו על הלובש. אך השבטיות הזו - ממש כמו החולצה עצמה - לעתים קרובות רדודה, שטחית ונעדרת מעורבות רגשית עמוקה. בעידן הדיגיטלי, טי-שירטים הפכו לכלי רב עוצמה עבור תנועות כמו Black Lives Matter ו־#MeToo, אך הגבול בין סולידריות לבין הפיכתם של ערכים פסולים למיינסטרים הוא דק. ב-2017 חולצה של דיור עם הכיתוב "כולנו צריכים להיות פמיניסטים" חטפה ביקורת בשל תג המחיר הגבוה שלה, והציתה דיון על ההתנגשות בין אקטיביזם ואופנה. אבל שאלת המחיר שמלווה חולצות כמו זו של סינוואר אינה קשורה בתמורתה בדולרים - היא על המחיר החברתי שאנחנו משלמים על קיומה.