מאפים וסלטים בעגלונת / צילום: נעמה גולדשטיין
קיבוץ נתיב הל"ה שבעמק האלה מתעורר בימים אלה מתרדמת החורף. מקבץ צפוף של תורמוסים כחולים מפצה לעת עתה על היעדרן של השקדיות המבוששות לפרוח במטעים הסמוכים לקיבוץ. אלה, בזמנן, יפנקו את האזור בצבעי מלמלה ורודה. נתיב הל"ה נוסד בשנת 1949 ונקרא על שם מחלקת הל"ה של חטיבת יפתח, שלוחמיה נהרגו בניסיונם להגיע לגוש עציון המנותק במלחמת העצמאות. באופן אישי יש לי חיבה יתרה לקיבוץ, שכן הסופר פוצ'ו, אותו הערצתי בילדותי, הוא ממקימיו.
● ביס אחד, אלפי טעמים: המנה שלא נצליח לשכוח במסעדת השף במושבה
● הכפר המפתיע שתמצאו בו מסעדת שף איטלקית ויקב משפחתי מופלא
● העיר הצפונית שלא חשבתם להעביר בה יום כיף, אבל הצליחה להפתיע גם אותנו
09:00 | משהו לאכול: שמרים חובקים ירקות וגבינות
רגע לפני שנגסנו במאפה מנגולד וגבינות בעגלת הקפה עגלונת, שוחחנו על ההיסטוריה של הקיבוץ. בעודי מכרסמת סלט חסה רענן, שמרגיש שקפץ מהערוגה הסמוכה, נזכרתי במפגש אקראי לפני יותר מעשור, שבו פוצ'ו סיפר לי בדרכו המבודחת סיפורים מאותה העת.
את העגלה פתחה נעמה גולדשטיין, בת הקיבוץ וגננת במקצועה, שבמשך שנים זכתה למחמאות על בישוליה ומאפיה והשתעשעה ברעיון. ההזדמנות הגיעה כשאחיה איתן, חקלאי צעיר, הציע להקים אותה סמוך לגן האורגני שלו ולחנות שבה הוא מוכר את תוצרתו. השילוב מנצח.
בכל שישי אופה נעמה מאפי שמרים החובקים ירקות, עשבים וגבינות, עוגות וקינוחים ומתקינה סלטים רעננים מההיצע בחנות. בימי שמש הקהל גודש את הרחבה הקטנה, נהנה מישיבה לצד דלועים כתומים וממגש טרי וצבעוני של תוצרת העגלה.
עגלונת
10:00 | משהו לקנות: ירקות מלאי טעמים מתפרצים
מחינו מפינו את שאריות המאפה, ונכנסנו לחנות הירקות הצנועה של איתן. כמו הרבה מהעסקים הקיבוציים, גם היא שימשה בעבר כרפת. החנות פתוחה, כמו העגלה, רק בימי חמישי ושישי, וביתר השבוע איתן מגדל ומטפח את חלקותיו וערוגותיו.
"אני רואה שליחות בלגדל מזון בריא וטרי", אומר איתן וזיק ניצת בעיניו. מלבד האידיאולוגיה, הירקות מלאי טעמים מתפרצים של תוצרת שזה עתה נקטפה.
יצאנו וסלינו על כתפינו, גדושים במיני ירקות לסלט ולתבשילי השבת, תותים טריים, תמרים ודבש, כולם מהאדמה הטובה.
הגן של איתן
11:00 | משהו לנשמה: יותר מ-700 צמחי בר מקומיים
בתוככי הקיבוץ שוכן הגן הארץ־ישראלי של עתי יופה, מורה לביולוגיה לשעבר שהקים במו ידיו את אחד הגנים הסודיים הכי מופלאים בישראל. יותר מ־700 צמחי בר מקומיים, בהם כאלה שאינם גדלים באף מקום אחר. המקום אינו מהוקצע כגנים מגונדרים בירחונים, וזהו גם סוד קסמו. הסתובבנו בין שבילי הגן, עינינו פעורות לרווחה וארובות האף נושמות את ניחוחו הטרי של הטבע.
הכניסה חופשית וניתן ליהנות מזיו המקום, בתנאי שתקפידו על ההוראות שבשלטי העץ הפזורים בין השבילים. בתיאום מראש אפשר ומומלץ לתאם עם עתי סיור מודרך, להניח לו להוביל אתכם בין שבילי הגן, הבריכות הקטנות, הכלניות, הרקפות, הנרקיסים, הצמחים, העצים והשרכים ולהסביר על עולמם המופלא.
גן ארץ־ישראלי
12:00 | משהו לקנות: אוצרות יד שנייה ושיחה מרתקת
לאחר הסיור בגן קפצנו לחי"ש, חנות היד השנייה של רונית אשר, בת הקיבוץ.
החוויה בחנות היא בראש ובראשונה המפגש עם רונית, אישיות מרתקת ומלאת סיפורים נוסטלגים על הווי המקום בראשיתו. החנות נבנתה על הצריף שבו שכנה המקלחת הקיבוצית, וחוץ מבליל צבעוני של פרטי יד שנייה, בגדים, כלים וספרים נדירים מדובר במפגש אנושי ססגוני ומרתק של לקוחות ותיקים שמגיעים מקרוב ומרחוק לדלות אוצרות וגם לקשקש.
חי"ש
13:00 | משהו לשתות: סוביניון בלאן ומלבק במבטא צרפתי
פחות מעשר דקות נסיעה ובכניסה למושב נווה מיכאל אנשים שמחים לוגמים יין ומכרסמים פת של לחם וחריץ גבינה ביקב יפו, שמציע בכל שישי בלבד אתנחתה של שפיות.
את היקב הקימו אן מארי ומשה צלניקר, בני זוג אוהבי אוכל ויין שהכירו בשטרסבורג שבחבל אלזס שבצרפת. הוא למד שם פיזיותרפיה והיא הייתה תושבת המקום. השניים התאהבו, נישאו וילדו את בכורם סטפן, לימים היינן המוכשר של היקב. במקור נוסד היקב בביתם ביפו, וכששגשג עבר למקום מושבו הנוכחי.
החוויה מזכירה ביקור ביקבים משפחתיים בצרפת. אן מרחפת בין הקרואים, מוזגת סוביניון בלאן משובח ומלטפת במבטא צרפתי רך, משה וכוס מלבק נהדר בידו, מספר ומוזג, וסופי הבת מרעיפה מגשי גבינות וכיבוד על היושבים.
יקב יפו