הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
קשישה הלכה לעולמה, לאחר שהייתה מאושפזת במשך שנים בבית אבות גריאטרי במצב סיעודי וסובלת מדמנציה. לקשישה היו בן, בת שמתגוררת בחו"ל וכן נכדה, בתה של הבת, אולם אף אחד מהם לא לקח חלק בטיפול בה.
● בצל המלחמה: האם ילדים לא יורשו לצאת מהארץ מחשש שלא יוחזרו?
● אישה יהודייה ניהלה אורח חיים מוסלמי. היכן היא תיקבר?
בשנת 2016 היה צורך בקבלת הסכמה ממבוגר אחראי על טיפול רפואי דחוף שהיה נחוץ לקשישה, ובהיעדר קרוב משפחה שיסכים לקחת על עצמו את התפקיד, המדינה מינתה כאפוטרופוס חברה מקצועית שנותנת שירותי אפוטרופוסות לקשישים שקרוביהם לא מוכנים לקחת על עצמם את התפקיד, כמו במקרה הזה.
כשנפטרה הקשישה, ניסו חברת האפוטרופוסות וכן העובדת הסוציאלית של בית האבות ליצור קשר עם קרוביה כדי להודיע להם על מותה, אולם לא הצליחו. בבית האבות היה רשום רק מספר הטלפון של הבן, אולם הוא לא ענה. הנכדה אומנם הייתה מבקרת את הקשישה בבית האבות אחת לכמה חודשים, אולם לא השאירה את פרטיה, ולמעשה משנת 2016 גם היא חדלה לבקרה לחלוטין.
בהיעדר קשר עם הקרובים, חברת האפוטרופוסות הפעילה נוהל של קבורת קשיש ערירי וכן הזמינה מצבה עבור המנוחה. בחלוף זמן מה נודע לבת ולנכדה על דבר מותה של הקשישה, והן הגישו תביעת נזיקין נגד חברת האפוטרופוסות (הבן המנוכר מאמו לא הצטרף).
תבעו חצי מיליון שקל
הבת והנכדה תבעו פיצויים בסך של לא פחות מחצי מיליון שקל בגין עוגמת-הנפש שנגרמה להן לטענתן - הן בשל העובדה שלא קיבלו הודעה במועד על מותה של הקשישה, ובכך נמנעה מהן האפשרות להשתתף בהלווייתה; והן משום שלטענתן, כיתוב שמה של המנוחה על המצבה הוא שגוי, מה שמנע מהן לקיים אזכרה כהלכתה.
חברת האפוטרופוסות העלתה שורה של טענות חמורות נגד התנהלות קרובי המשפחה של הקשישה, אשר לטענתה זנחו אותה בחייה, וכעת מבקשים לעשות רווח כלכלי ממותה.
בנוסף, חברת האפוטרופוסות טענה כי לאור יחסם של הקרובים לקשישה, אין כלל ביטחון שהם היו טורחים אפילו להגיע להלוויה, ולראיה - הם לא ערכו אזכרה ביום ה-30 למותה, למרות שאז כבר ידעו על לכתה ועל מקום קבורתה.
בית המשפט דן בתחילה בשאלה שהציגה חברת האפוטרופוסות, האם זה כלל תפקידה לפעול לאיתור קרובי משפחה מנותקי קשר של קשיש שהלך לעולמו בעת שהייתה ממונה עליו; והשיב על כך בחיוב.
נקבע כי מאחר שהמינוי של חברת אפוטרופוסות הוא כמעט תמיד עד למותו של המנוח, הרי שמדובר באירוע ידוע וצפוי, שהיה מן הראוי להיערך אליו מראש: "היה מצופה ואף מתחייב מהנתבעת לפעול להביא בחשבון קיומם של ביקורים מטעם בני משפחתה של המנוחה, גם אם אין מדובר בביקורים שהם בתדירות גבוהה, ולנצל ביקורים אלה כדי לבקש מבית האבות לבקש פרטים ליציאת קשר מכל בן משפחה שמבקר את המנוחה בבית האבות".
עוגמת-נפש לכאורה
מאידך, בית המשפט לא העלים עין מהאשם התורם של בני משפחת המנוחה למצב שבו לא ניתן היה ליידע אותם באופן קל ומהיר על מותה, שהיה צפוי כמובן גם מצידן. עמדה כנגדן גם עדותה של הנכדה, לפיה היא לא ידעה אפילו שמונתה למנוחה אפוטרופוס, ולא השאירה פרטי קשר שלה בבית האבות.
כמו כן, נראה כי בית המשפט לא שבע נחת מהטענות בדבר עוגמת-הנפש שנגרמה לכאורה בעקבות אופן איות שמה של המנוחה על המצבה - הן מאחר שהבת והנכדה לא יצרו קשר עם קבלן המצבות לפני שהשלים את העבודה, והן לאור העובדה שממילא הם לא טרחו לשנות את הכיתוב עד היום.
לאור דברים אלה פסק בית המשפט כי חברת האפוטרופוסות תשלם לבת ולנכדה פיצוי בסך של 10,000 שקל בלבד, ללא חיוב נוסף בהוצאות משפט.
