טראמפ. רוצה גם את מרכז קנדי / צילומים: AP, Shutterstock, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
ביום שישי, נשיא ארה"ב פרסם הודעה באתר האינטרנט שלו, שספק אם נראתה דוגמתה: הוא השתלט על מרכז התרבות הגדול והמפורסם ביותר באמריקה, סילק שורה מחברי הנהלתו, והודיע כי בניהולו הישיר יתחיל "תור הזהב באמנויות ובתרבות" של ארה"ב. שורת המחץ הייתה: "נפרסם בקרוב את ההרכב החדש של חבר הנאמנים עם יושב ראש מדהים, דונלד ג'יי. טראמפ!" (השם הופיע באותיות גדולות).
● כותרות העיתונים | התוכנית של טראמפ לעזה מקבלת התנגדות מכיוון לא צפוי
● בבריטניה טוענים: זה האיש שעומד מאחורי התוכנית החדשה של טראמפ
השבועיים הדרמטיים הראשונים של נשיאותו הניבו סנסציות יומיות. "כל יום - והרעם שלו!", הסביר ביום ו' אחד מיועציו הלא פורמליים של הנשיא, סטיב באנון. אבל הרעמים היומיים נגעו לפוליטיקה, למדיניות, לביטחון, לכלכלה. זה לא מספיק לנשיא תאב הכוח. הוא רצה גם את ה־Kennedy Center. המרכז המפורסם לאמנויות על שם ג'ון קנדי בעיר הבירה וושינגטון, בבניין עצום־ממדים על שפת נהר הפוטומק, הוא מן האתרים האדריכליים הידועים ביותר של העיר, חלק בלתי נפרד מקו הרקיע שלה.
טראמפ החליט שמעתה ואילך הוא יעצב את הרפרטואר האמנותי העשיר של המרכז, שאמריקאים נוהרים אליו וקשובים לו. בשנה שעברה ביקרו בערך שני מיליון בני אדם בהופעות המרכז, ומדי חודש מבקרים 4.2 מיליון באתר המקוון. הוא החליט להפוך את עצמו למפקח הכללי של תרבות ושל אמנות באמריקה. את חמתו, אגב, עוררו במיוחד הופעות "דראג" במרכז.
התובעים הכלליים מורדים
עיר הבירה שרויה באנדרלמוסיה פוליטית וביורוקרטית, הגולשת הרחק ממנה. 19 מדינות של ארה"ב תובעות עכשיו את הנשיא ואת בכיר יועציו, אילון מאסק, על הפרת זכויותיהם של אזרחים אמריקאים. תובעים אותו גם שורת איגודים מקצועיים ומספר גדול של יחידים, המתנגדים לניסיונו לטהר את שירות המדינה מעובדים "לא נאמנים".
לפי שעה, בתי המשפט מקבלים את דעת התובעים, ומוציאים צווי עיכוב זמניים נגד הנשיא. אבל הדעת נותנת שצווים יוצאו ויושעו לאורך זמן עד שהעניינים יגיעו אל בית המשפט העליון בוושינגטון. בעליון יש רוב גדול של שופטים ימנים, שאת מחציתם מינה טראמפ בנשיאותו הקודמת. הם נוטים לתמוך בהרחבת סמכויותיה של הרשות המבצעת.
את התביעה החשובה ביותר הגישו התובעים הכלליים הדמוקרטים של 19 מדינות, בהן קליפורניה וניו יורק. זו אינה הפעם הראשונה שתובעים כלליים מנסים לחשק נשיא. תובעים ממפלגה אחת מנסים לעכב יוזמות חקיקה ומדיניות של נשיא מן המפלגה היריבה.
זו הזדמנות להיזכר במורכבות השיטה הפדרלית האמריקאית. 43 מ־50 המדינות בוחרות את התובע הכללי שלהן בבחירות כלליות. התובעים הם פוליטיקאים לכל דבר, עם סמכויות מקבילות לאלה של שר המשפטים בישראל. הכהונה הזו היא לעתים קרובות קרש קפיצה לכהונות בכירות יותר, במדינה או בממשלה הפדרלית. התובעים הנבחרים נהנים מאוטונומיה, ומקדמים מצעים פוליטיים ורעיוניים. מדינות נאבקות זו בזו בבתי משפט, והן נאבקות כמובן נגד הממשלה בוושינגטון. התובעים הכלליים הפכו במרוצת השנים לגרעין הקשה של האופוזיציה.
את התביעה הנוכחית יזמה התובעת הכללית של מדינת ניו יורק, לטישיה ג'יימס, שהעמידה בשנה שעברה את עסקי טראמפ למשפט על הונאה. הוא הורשע, נאסר עליו לעשות עסקים במדינה במשך שלוש שנים, והושת עליו קנס של 355 מיליון דולר.
הפעם התביעה נוגעת לכניסת מאסק ועוזריו למערכת התשלומים הרגישה להפליא של משרד האוצר האמריקאי. הם עשו כן במסגרת "המחלקה ליעילות הממשלה", ישות לא פורמלית שמאסק הועמד בראשה על מנדט לקצץ את הממשלה ואת הוצאותיה. מאסק אינו עובד מדינה, ואין לו היתר רשמי להיכנס למערכת כזאת, שמנהלת 90% מתשלומי הממשלה. לפי ה"ניו יורק טיימס", התשלומים האלה עמדו בשנה שעברה בלבד על 6.75 טריליון דולר.
עד כניסת טראמפ לבית הלבן, רק קומץ של עובדי מדינה לא־פוליטיים הורשו להיכנס למערכת. ניסיון של ממלא מקום בכיר במשרד האוצר למנוע את כניסת מאסק על יסוד תקדימי העבר נתקל בתגובה ברוטלית: האיש הוכרח להתפטר ולעזוב את המשרד.
התובעים הכלליים אומרים שפרטיותם של מאות מיליונים הועמדה בימים האחרונים בסכנה בגלל חיטוטיהם של אנשי מאסק. שופט מחוזי קיבל את הטענה, השעה את כניסת מאסק, הורה על השמדת כל חומר שאנשיו הורידו או העתיקו משרתי משרד האוצר, וציווה על נציגי הממשלה לחזור ולהופיע בבית המשפט ב־14 בפברואר.
"קן צפעונים של מרקסיסטים"
תביעות נוספות מתבררות בפני שופטים אחרים. אחת נוגעת לניסיון של הממשל להשיג את התפטרותם של עובדי מדינה באמצעות צירוף של איום ושל פיתוי. בשבוע הראשון של נשיאות טראמפ, שני מיליון עובדי מדינה קיבלו דוא"ל, המבטיח להם שכר ללא עבודה עד ספטמבר אם יגישו את התפטרותם עד 6 בפברואר. שופט האריך את לוח הזמנים, והורה על דיון משפטי.
שופט אחר הקפיא גל פיטורים ברשות הממשלתית לסיוע חוץ (USAID), שטראמפ ומאסק גמרו אומר לסגור כמעט בן לילה. הרשות הזו מזרימה סיוע שנתי של 70 מיליארד דולר ויותר לארצות העניות ביותר בעולם. סגירתה היא מהלומה כבדה לדיפלומטיה האמריקאית. מאסק אמר, כי הרשות היא "קן צפעונים של מרקסיסטים אנטי־אמריקאים". רבים ממנהליה בעבר היו רפובליקאים, ואיש מהם לא מסכים עם האיפיון הזה. גם גורלה של USAID יתברר בבתי משפט.
המתנגדים אומרים שהסגירה מפירה את החוק ואת החוקה, מפני שרק לקונגרס יש הסמכות להפסיק הקצבות שהוא עצמו הורה עליהן.
טראמפ נאבק להרחבת הסמכויות שלו
אפשר שאנחנו מתקרבים לנקודה קריטית בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב. הנשיא הזה, השוקד על ביצור סמכויותיו, מתנגד להגבלות על כוחה של הרשות המבצעת.
אומנם לנשיא יש אוסף עצום של סמכויות שאין דומה לו בעולם הדמוקרטי, והסמכויות האלה מוגדרות בחוק; אבל יש סמכויות המשתמעות מן החוק, או עשויות להשתמע, או הנשיא היה רוצה שהן ישתמעו. הוא מנהל עכשיו מאבק להרחבת סמכויותיו, אגב חיכוך בלתי פוסק עם לשון החוק. לפי שעה נראה כי הקונגרס, עם רוב רפובליקאי קטן, להוט להניח את דעתו, אפילו על חשבון כוחו שלו.
הייתכן שהנשיא יתעלם, בגלוי או בסמוי, מהוראותיהם של בתי משפט? סוף סוף החוקה קובעת כי הנשיא הוא האחראי העליון על אכיפת החוק. ומה אם הנשיא נמנע מלאכוף פסיקות של בית משפט שאינן לרוחו?
זו אפשרות לא סבירה מעיקרה. אבל אנחנו חוזים בשורה של אפשרויות לא סבירות המתממשות יום אחר יום. יושב הראש המיועד של מרכז האמנויות קנדי נהנה להוסיף ולהפתיע. עזה הייתה אחת ההפתעות, אבל נכונו לאמריקה עוד הרבה כאלה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר.