ב-2017 נמכרה חברת התוכנה טופטיקס (TopTix) מכרמיאל, שפיתחה תוכנת כרטוס לשוק הבידור, לסיטגיק (SeatGeek) האמריקאית בכ-57 מיליון דולר. תביעה שהסתיימה בשבוע שעבר חושפת את הסכסוך שקדם למציאת הרוכשת, והתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב קרוב לחמש שנים.
● בלעדי | המיזם השאפתני של יוצא OpenAI שכר לראשונה משרדים בתל אביב
● בלעדי | קרן וולת'סטון החזירה למשקיעים 100 מיליון שקל, למרות שהבטיחה להחזיר פי ארבעה
טופטיקס, שבעקבות המכירה שמה כיום הוא סיטגיק, נוסדה בשנת 2000 על-ידי אלי דגן ויהודה יובל. החברה חתמה ב-2015 על הסכם עם רידג'בק קפיטל פרטנרס, העוסקת בבנקאות השקעות, במטרה לקדם את מכירתה של חברת התוכנה לצד שלישי. רידג'בק, שהוגדרה בהסכם כיועצת, הייתה צריכה לזהות משקיעים אפשריים, להכין את החברה למכירה ולסייע לה. בהסכם נקבע כי היא תקבל תשלום חד-פעמי בתחילה, של 10,000 דולר, ואחוזים מסכום העסקה עם הצד השלישי, ככל שתהיה.
כשנתיים לאחר מכן נסגרה עסקה עם סיטגיק האמריקאית, שרכשה את המניות, לאחר שחברת התוכנה איתרה אותה וקיימה איתה משא-ומתן ללא מעורבותה של רידג'בק. האחרונה גילתה בדיעבד על הרכישה.
רידג'בק דרשה לקבל את העמלה, ולאחר שסיטגיק סירבה, הגישה נגדה ב-2019 תביעה על 1.43 מיליון דולר, בתוספת מע"מ, הצמדה וריבית, כך שסכום התביעה הועמד על 6.1 מיליון שקל.
בית המשפט נדרש להכריע האם ההסכם הקנה לרידג'בק בלעדיות, מה תרומתה לגיבוש עסקת הרכישה, והאם היא זכאית לתשלום.
שכר-טרחה של 700 אלף שקל
רידג'בק טענה כי מגיעה לה עמלה בגין כל עסקה שתיכרת במהלך תקופת ההתקשרות, שכן אין בהסכם תנאים המגבילים את זכאותה לעמלה. היא טענה כי יש לעמדה זו היגיון כלכלי - החברה השקיעה עבודה רבה שלא קשורה לעסקה ספציפית, בין היתר בניתוח פעילות חברת התוכנה. היא סייעה לה להכיר את עצמה ואת צרכיה, והדבר סייע לה. עוד נטען כי למרות שההסכם לא כולל הוראת בלעדיות, ההתנהלות בפועל הייתה כזו.
סיטגיק (לשעבר טופטיקס) טענה כי לא מגיע לרידג'בק עמלה, מאחר שהיא לא הייתה מעורבת בעסקה. הרכישה הייתה תוצאה של הקשר הישיר בין חברת התוכנה לסיטגיק, ולכן לפי ההסכם רידג'בק לא זכאית לעמלת הצלחה.
השופט גרשון גונטובניק דחה את התביעה וחייב את רידג'בק ב-700 אלף שקל שכר-טרחה והוצאות. בהסכם נכתב כי תמורת שירותיה, זכאית החברה לעמלה חד-פעמית כאמור ול"עמלת הצלחה" לפי מדרגות שיחושבו מהעסקה: 4% על עסקה של 0-10 מיליון דולר; בתוספת עמלה בשיעור 3% על הסכום שבין 10-20 מיליון דולר; בתוספת עמלה בשיעור 2% על סכום עסקה שמעל 20 מיליון דולר.
נדרשת מעורבות בהצלחה
לא הייתה מחלוקת שלא מתקיים קשר סיבתי בין עבודת רידג'בק והעסקה עם סיטגיק. השופט קבע כי לשון ההסכם משתמשת במונח "עמלת הצלחה". אין בו אמירה כי התובעת זכאית לעמלה בכל מקרה. נקבע כי הגדרת המונח "העסקה האפשרית" כורך בצורה ברורה בין שירותי חברת בנקאות ההשקעות ובין העסקה. כלומר, נדרשת מעורבותה בעסקה שהצליחה.
השופט קבע כי "ההיגיון העסקי עומד אף הוא לימין הנתבעת (סיטגיק). היה לה חשוב לוודא שאין היא מעניקה בלעדיות לתובעת. מכאן שהיא שמרה לעצמה את האפשרות לתור אחר משקיעים אפשריים". העבודה של רידג'בק בלמידת מאפייני חברת התוכנה מטופלת ברכיב השכר הקבוע, שאינו תלוי בהצלחה, נקבע.
בעוד שהתובעת טענה כי בהתקשרויות עם מספקי שירותי בנקאות השקעות שכיח שהם זכאים לתמורה מהעסקאות גם כשאינם מעורבים בהבאת הצד השלישי, השופט גונטובניק קבע כי לא הוצג לו נוהג מקובל בשוק התומך בטענה כשזו לשון ההסכם.
ריצ'בק טענה כי היא זכאית לעמלה, גם ללא יצירת ההיכרות עם הרוכש וללא כל תנאי. לעמדתה, המגבלה היחידה על תשלום העמלה מצויה במנגנון הסיום שנקבע בהסכם.
המנגנון קובע כי הצדדים יכולים לסיים את ההתקשרות בהודעה של 60 ימים, וכי אם תושלם עסקה אפשרית תוך 24 חודשים ("תקופת הזנב") לאחר ההודעה, עם משקיע העומד בתנאים מסוימים, אזי ריצ'בק תהיה זכאית לעמלה. התנאים הם שהמשקיע זוהה והוצג על-ידיה לחברת התוכנה בתקופת ההסכם, אושר על-ידי החברה, וקיים הסכם סודיות. השופט דחה את הטענה וקבע כי כשם שבתקופת ההסכם יש צורך במעורבותה בקידום העסקה - כך גם בתקופת הזנב יש צורך כזה.
סכימת החשבוניות שצורפו מובילה לתוצאה כי סיטגיק שילמה שכר-טרחה בהיקף המתקרב ל-2 מיליון שקל, אך בית המשפט החליט שלא סביר לחייב בשכר-טרחה זה, מאחר שהיקף ההתדיינות לא היה מורכב מדי. לכן השופט מצא לחייב ב-650 אלף שקל שכר-טרחה וב-50 אלף שקל הוצאות.
סיטגיק יוצגה על-ידי עורכי הדין ג'רמי בנימין ולימור קסלר-דוידוב ממשרד גולדפרב גרוס זליגמן.
"פסק הדין מתעלם משורה של ראיות"
רידג'בק יוצגה על-ידי עו"ד טל כלימיאן, שמסר: "לעמדת התובעת, פסק הדין שגוי ומפרש בצורה לא נכונה את ההסכם. ההסכם סייג את זכאות התובעת לעמלה בתקופת ה'זנב' בלבד. הפרשנות החוזית הפשוטה והמתבקשת היא: בהעדר הודעת סיום התקשרות, התובעת זכאית לעמלה ללא הסייגים שנקבעו ביחס לתקופת ה'זנב' - ובכלל זאת, יצירת ההיכרות עם הגורם המתקשר.
"זו הייתה הטענה בבסיס התביעה, שעולה בקנה אחד עם העיקרון הטמון בשירותי בנקאות השקעות, שבמסגרתם הבנקאי מקדיש זמן ומשאבים בהכנת הלקוח לעסקה ונושא בעלויות הכרוכות בכך, כשכל אלה אינם נוגעים בהכרח למתקשר ספציפי.
"פסק הדין הופך את מנגנון ה'זנב' בהסכם לאות מתה ומתעלם משורה של ראיות שהציגה התובעת, שהראו שהתובעת קיימה את הוראות החוזה במלואן, באופן שמקים לתובעת זכאות לקבל את העמלה בהתאם להסכם. התובעת שוקלת הגשת ערעור לבית המשפט העליון".
