גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שערו של שבועון כלכלי צרפתי החודש. ''שובו בגדול של הפרוטקציוניזם'' / צילום: כריכת המגזין

המשימה החשובה ביותר של הימים האלה היא לפענח את דונלד טראמפ. היא מצריכה אינטואיציה וקונטרה־אינטואיציה, אמון ואי־אמון, אירוניה וסלפסטיק לצד דרגה ניכרת של פסימיות על מצב האדם.

● פרשנות | האינטרסים מאחורי הפגישה שהתפוצצה בבית הלבן
● פרשנות | תמורת סיוע צבאי: טראמפ רוצה "טריליון דולר" של מינרלים מאדמת אוקראינה
● איסור יציאה מטורקיה ומנגנון הלשנות: ארדואן יוצא נגד בכירי המגזר העסקי

היא אינה מצריכה ידיעות מופלגות בשום לשון. אדרבה, ידיעות כאלה עלולות להסיח את הדעת, מפני שהן כרוכות בהכרח בניואנסים. אבל ניואנסים הם מכשול בלתי עביר בהבנת טראמפ.

פענוח טראמפ מתפתח לכלל תעשייה צומחת. האם האנשים שסביבו, אולי חוץ מסטיבן מילר (עיין ערך), יודעים למה לצפות? הבה נרחיק קצת יותר לכת, ונשאל אם הוא עצמו יודע מה ילד יום, או מה ילד אישון לילה, שבו ניתזות רשומותיו אל חשבונות המדיה החברתית שלו, ופותחות עידנים חדשים בדברי ימי האדם.

כפי ששיערנו כאן לפני כמה שבועות, הטרנספר מעזה עבר לאונה אחורית במוח הנשיאותי, וישראל היא היחידה הטובלת ושרץ בידה. הוא לא התכוון לגרש את הפלסטינים, הוא אומר. אבל היא, או לפחות 69% ממנה, דווקא התכוונו.

עכשיו בא זמן ההשערות על קבורת אוקראינה. בפתיחת השנה הרביעית של עינוייה, כאשר הדם בעורקיה אוזל ומתמעטות עד מינימום תקוותיה להסכם שלום הוגן, נשיא ארה"ב קשר קשר עם אויביה להרוס אותה. אקט הבגידה שלו הוא כל כך קיצוני, עד שהוא מזכיר קריקטורה גסה יותר מאשר מהלך מדיני. אדוני הנשיא, התואיל בבקשה לעזור לנו להלביש אותך בבגדי צ'מברלין, כדי שתוכל לזחול על גחונך בברכטסגאדן ולנעוץ סכין בגבה של צ'כוסלובקיה?

לפני 250 שנה גנרל ששמו בנדיקט ארנולד סיפק לאמריקאים שם נרדף לבגידה, כאשר ערק אל הבריטים. עכשיו נראה שבנדיקט ארנולד יצטרך לפנות את מושבו באוצר המילים האמריקאי. מי יכול להשתוות לדונלד טראמפ, האיש שמכר את בתוך שבועיים את כל בעלי בריתה האירופיים של אמריקה, ועוד ידו נטויה.

תחת השם 'קראסנוב'

אבל לאחר שאנחנו פורקים את מפח הנפש ואת הכעס, ומכתימים את נשיא ארה"ב נגד דעתם של הרוב (בישראל ובהודו, כנראה גם ברוסיה, נרשמים שיעורי ההערצה הגדולים ביותר לטראמפ), הבה ננסה כוחנו בייחוס כוונות רציניות, שקולות ומסוכנות לנשיא, קודם כול באמצעות שאלה:

טראמפ דורש שבעלות הברית בנאט"ו יעמידו את הוצאותיהן הצבאיות על 5% של התמ"ג. מדוע הוא רוצה אפוא לקצץ כמעט עשירית מתקציב הביטחון של ארה"ב?

באוויר חוזרות ומנסרות תשובות קונספירטיביות מן הקטגוריה של 'המועמד המנצ'ורי'. האחרונה בהן אומרת שהביון הסובייטי גייס את טראמפ עוד ב־1988, תחת השם 'קראסנוב'. לא סביר, לא חשוב ולא מעניין. תחת זאת הבה נעיין בהגותו של סטיב באנון, הדמגוג הפופוליסטי המבריק.

באנון, שחזר והשיא לטראמפ עצות חסרות תחליף בעשר השנים האחרונות, מאמין שארה"ב צריכה לחדול להיות מעצמת־על. היא צריכה לדחות מהגרים מכל זן שהוא, כולל בעלי כישרונות וידע. היא צריכה לשים קץ קבוע וחד־משמעי לסחר חופשי. "השוק החופשי הסתיים", הוא אומר.

הוא חוזה עתיד, שבו תבניות התנהלותה של ארה"ב מעבר לים ישתנו במידה דרסטית. לא יהיו לה עוד 'שטחי חסות' (פרוטקטורטים), זאת אומרת בעלי ברית אזוריים התלויים בה לעצם קיומם או ביטחונם. הוא נוקב בשמותיהם של שני אזורים שיצאו מחסות אמריקה: אירופה והמזרח התיכון. לשון אחר, על פי החזון הזה, המלה Don’t לא תבקע עוד מפי נשיא אמריקאי, אם חלילה ישראל תחזור ותיקלע למצוקה קיומית (לא ציטוט של באנון, הפירוש הוא שלי).

ביטוי קיצוני לשינוי הערכים: ה־CIA וה־FBI יפורקו. ארה"ב לא תאסוף עוד מודיעין מסביב לעולם, לפחות לא בהיקף הזה. היא תתמקד בהבטחת 'המולדת'. היא תעשה כן באמצעות חסימת התפשטותן הימית של סין ושל רוסיה. "הוסף נא לזה כיפת ברזל ממעל, ואנחנו נהיה בלתי חדירים", באנון אמר החודש לעיתון היווני קאתמריני.

לחצות את נהר הפוטומק

הרבה מן הדברים האלה נשמעים מוטרפים, למשל פירוק מלא של סוכנויות הביון. חוץ מזה שבשבוע שעבר נכנס לתפקידו מנהל חדש ב־FBI, שקרא בשעתו לפרק את הבולשת הפדרלית ולפזר את כל סוכניה. איבה עמוקה ל־CIA ניכרת אצל אילון מאסק ובחלקים של הימין הרדיקלי האמריקאי.

באנון, שיש לו רגשות מעורבים מאוד כלפי מאסק, בירך אותו על מלחמת הגרילה שהוא מנהל נגד עובדי הממשלה הפדרלית. היא כוללת פשיטות ליליות על מחשבים, סגירת משרדים, השעיה ופיטורים. אבל הוא אמר כי המאבק הזה לא יהיה רציני "כל זמן שאילון לא יחצה את הפוטומק".

מעבר לנהר הפוטומק, מחוץ לוושינגטון, נמצא המשרד הממשלתי הגדול מכולם, הפנטגון. המאבק נגד הפנטגון מתחיל. ביום ו' שעבר טראמפ הדיח את הרמטכ"ל האמריקאי ואת מפקדת הצי. בשבוע שעבר שר ההגנה הטיל פצצה: הוא דורש כי בכל אחת מחמש השנים הבאות יקוצצו 50 מיליארד דולר, או 8%, מתקציב הפנטגון. אמנם הוא אינו רשאי לקצץ תקציבים, זה עניינו של הקונגרס. אבל המשימה הוגדרה: צמצום הכוחות המזוינים.

למרבה העניין, באנון אומר שכל מהלכי טראמפ מאז כניסתו לבית הלבן היו במחשבה תחילה, חוץ מעניין אחד, שהוא (באנון) מתקשה להבין: יוזמת הטרנספר של טראמפ בעזה. זה גם המהלך היחיד שטראמפ כבר נסוג ממנו, פחות או יותר. זה אולי מזון למחשבה בין מעריצי טראמפ בחוף המזרחי של הים התיכון.