ראש הממשלה בנימין נתניהו במחנה הפליטים בטולכרם / צילום: מעיין טואף, לע"מ
שלושה פיצוצי אוטובוסים בבת ים החרידו בשבוע שעבר את מדינת ישראל. ההלם שהיכה בציבור החל להתפוגג כשנמצאה כתובת למפגע: "נקמה מטולכרם", נכתב על מטען רביעי שלא התפוצץ, כאשר "גדודי טולכרם" של חמאס רמזו לאחריות על הפיגוע.
● לדוח המלא
אם כן, העיניים - שבמשך שנה וארבעה חודשים נדדו בין עזה, לבנון, תימן, איראן וסוריה - נעצרו על טולכרם. וכשהמבטים נשואים למקום מסוים, חזקה על הפוליטיקאים שלא ישאירו אותו מיותם. ראש הממשלה ושר הביטחון עלו על אפודים, יצאו לסייר בסביבה - ודאגו לצלם הצהרות על הנחיות תקיפות: "הנחיתי לצאת לפעילות מבצעית נוספת נגד מוקדי טרור", אמר נתניהו. "הנחיתי את צה"ל להעצים את הפעילות ביהודה ושומרון", הוסיף כ"ץ.
ועד שימוגרו כל קיני הטרור ביו"ש, מה אמורים לעשות תושבי קו התפר שמתגוררים ממש בצמוד אליהם? ובכן, בעוד ששרי הממשלה מפזרים בפניהם הבטחות על השבת הביטחון שלהם, מתברר שבמשך למעלה משנה, אותה ממשלה מעכבת את התקציבים שמיודעים לביטחון הרשויות האלה - בניגוד להתחייבות שלה שהיא יצרה במו ידיה בהחלטה שהיא עצמה קיבלה.
ממש בימים אלה ועל רקע ההתפתחויות הביטחוניות, המאבק סביב התקציבים האלה מגיע לנקודת רתיחה. לכן, בשורות הבאות ננסה להבין איך בעצם הגענו לכאן. את זה נעשה באמצעות מעקב אחר החלטת ממשלה 1173 מדצמבר 2023 שעוסקת בהקצאת תקציבים לרשויות המקומיות בקו התפר, לרשויות המקומיות בצפון ולרשויות שקלטו מפונים (מהדרום והמצפון) במהלך המלחמה.
קו התפר ממשיך לחכות
סעיף 4 להחלטה קבע כי "בהמשך למדיניות הממשלה לתגבור פעולות הרשויות המקומיות בחירום, לרבות הצטיידות חיונית נדרשת, (הוחלט) להנחות את משרד הפנים להקצות מתקציבו סך של 50 מיליון שקל בשנת 2023 לתקציב השוטף של רשויות קו התפר".
הסעיף ברור: משרד הפנים יקצה 50 מיליון שקל בשנת 2023 לרשויות קו התפר, לצורכי הצטיידות לחירום. למען האמת, הוא גם נשמע די פשוט לביצוע: לא מדובר כאן על פרויקט תשתיתי ענק או על הסרת פלונטר חקיקתי סבוך, אלא בסך הכל על העברת כסף מקופת המדינה לרשויות מקומיות ספציפיות.
ולמרות כל זה, עד כתיבת שורות אלה - יותר משנה מאז קבלת ההחלטה - הכסף לא הועבר לאף רשות מקומית בקו התפר. איך זה קרה? להלן תיאור השתלשלות העניינים, שלב אחר שלב.
בתחילת המלחמה התאגדו ביחד מרכז השלטון האזורי ורשויות קו התפר - 12 רשויות מקומיות שצמודות לשטחי הרשות הפלסטינית ביו"ש, מהגלבוע ועמק המעיינות בצפון ועד לבני שמעון בדרום. שבוע וחצי לאחר שהתקבלה ההחלטה, הרשויות פנו ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה בהולה להיפגש בעניין תקציב החירום, שכן הגיעו אליהן ידיעות שלפיהן העברת תקציב החירום מעוכבת על ידי משרד האוצר בטענה כי משרד הפנים נעדר סמכות לתקצב את רשויות קו התפר הזכאיות.
החודשים עברו - ובסוף אפריל 2024 התברר שלדעת משרד המשפטים, נפל פגם בהחלטה להקצות כסף לרשויות קו התפר. לטענת אותם גורמים משפטיים, חלקים מההחלטה נוספו ברגע האחרון, בלי עדכון מראש של השרים ובלי שבוצעה עבודת מטה מתאימה.
המשילות תביא כסף?
אלא שמזכיר הממשלה, עו"ד יוסי פוקס, דחה את הטענות של הייעוץ המשפטי וחרץ שאין בסמכות הייעוץ המשפטי לפסול החלטות ממשלה. ועל כן, הכריז פוקס, ההחלטה לא תובא לאישור מחודש. אז האם, בשם אותה משילות, הממשלה העבירה לרשויות את הכסף, על אפו ועל חמתו של הייעוץ המשפטי? לא. הכסף לא עבר. מבדיקת המדור עולה שמשרד הפנים ניסה לאורך הדרך המייגעת להציע חלופות להעברת הכסף ממשרדו ולהתיר את החסם. אבל בשורה התחתונה - תקציב אין.
אז מה עושים? פשוט מאוד: לא עושים. לרשויות קו התפר נמאס - ובספטמבר הן הגישו עתירה לבג"ץ. הדיון נקבע למרץ. בינתיים, לפני כחודש, משרד הפנים ומשרד הביטחון החליטו סוף סוף להקים צוות בין־משרדי לחלוקת התקציב שנקבע בהחלטה.
ואיך הרשויות בקו התפר מתמודדת? תלוי. הרשויות האמידות עוד מסוגלות למצוא פתרונות קצרי טווח ולהגדיל את תקציב הביטחון שלהן גם ללא הסיוע מהממשלה. לעומת זאת, לרשויות חלשות יותר כנראה קשה יותר למצוא תקציב להוצאה גדולה ולא מתוכננת כמו זו.
יש גם רשויות שפנו ל"מימון המונים" כדי לכסות את העלויות של צורכי הביטחון שלהן. דוגמה אחת היא מושב ניצני עוז גייס בקמפיין שנפתח בנובמבר 2023 למעלה מ־240 אלף שקל לטובת צורכי ביטחון. בעיר חריש, למשל, כיתת הכוננות שמורכבת ממתנדבים מגייסת תרומות לטובת הצטיידות ואימונים.
מאות מיליונים לצפון
ההחלטה, כאמור, לא עסקה רק ברשויות קו התפר. היא גם הורתה על תמיכה תקציבית ברשויות מפונות מהצפון. אחרי שבימים האחרונים הממשלה אישרה שפינוי יישובי הצפון יסתיים באופן רשמי בסוף השבוע (1 במרץ), כדאי לבחון כיצד הממשלה עמדה בהתחייבות אליהם.
כאן, להבדיל, מהמקרה של רשויות קו התפר, הממשלה עמדה במשימה שהיא הציבה לעצמה. בהחלטה נקבע שמשרד הפנים יגדיל את תקרת התקציב שנועד לתמיכה ישירה ברשויות המפונות מהצפון מ־70 מיליון שקל (כפי שנקבע בהחלטה קודמת) ל־105 מיליון שקל. ואכן, משרד הפנים החל להעביר תמיכות באופן שוטף בתחילת המלחמה, והעביר החלטות ממשלה להעלאת תקרת התקציב הרלוונטי בכל פעם שההוצאות התקרבו אליה.
מספר הרשויות שפונו מתוקף החלטת הממשלה המקורית (מאוקטובר 2023) היה קטן ביחס למספר הרשויות שתושביהן חוו איום ביטחוני כבד. הקריטריון להחלטה היה רשויות שמרחקן מקו הגבול הוא 3.5 ק"מ או פחות, וביקורת רבה הושמעה על כך שלא הוכללו רשויות נוספות שמרחקן מהגבול גבוה יותר, ותושביהן התפנו באופן עצמאי. על אף שההוראה הייתה להעביר תמיכות רק ל־9 הרשויות שפונו מכוח החלטת הממשלה, גורמי מקצוע במשרד הפנים ציינו כי תמיכות הועברו גם לרשויות רחוקות יותר מהגבול שלא פונו מכוח אותה החלטה, דרך סעיפים תקציביים אחרים.
בסך הכל, הועברו לרשויות המפונות מהצפון 100 מיליון שקל ב־2023 ו־339 מיליון שקל ב־2024. סכום זה גבוה מהתקרות שנקבעו בהחלטות ממשלה עוקבות, כנראה משום שהועברו כספים נוספים מתוקף החלטות ממשלה אחרות.
תמיכה ברשויות הקולטות
נושא שלישי שנדון בהחלטה הוא תמיכה תקציבית ברשויות הקולטות מפונים. גם פה הוחלט שמשרד הפנים יגדיל את תקרת התקציב שנועד לתמיכה ישירה ברשויות אשר קלטו מפונים מהצפון והדרום, מ־64 מיליון שקל ל־94 מיליון.
כדי לתמוך ברשויות הקולטות ולאפשר את המשך פעילותן למען המפונים, החליט משרד הפנים בתחילת המלחמה על תקצוב לרשויות הקולטות לפי מפתח של 5 שקלים ליום על כל מפונה בתחום הרשות, לפי הצהרה של הרשות על כמות המפונים בה. הסכומים המצטברים הגיעו למיליונים רבים, ועל כן דרשו הגדלות תכופות בתקרת התקציב. כיוון שהתקציב היה שוטף ומשך הפנוי לא היה ידוע מראש, התקרה הועלתה בכל פעם לפני שההוצאות הגיעו אליה, כדי למנוע מצב שבו ייגמר התקציב והתמיכה ברשויות תיעצר.
מהמעקב של המרכז להעצמת האזרח נמצא כי התמיכות ב־2023 הסתכמו ב־224 מיליון שקל, וב־2024 ב־293 מיליון שקל. שוב, הרבה יותר ממה שצוין בהחלטה. לכן, הגיוני שגם במקרה זה הועברו תקציבים נוספים מכוח החלטות ממשלה אחרות.
נותנים לבג"ץ להכריע?
אומנם אי אפשר לזלזל בחשיבות התקציבים עבור הרשויות המפונות בצפון ועבור הרשויות שקלטו מפונים מהצפון ומהדרום, אבל ברור שהסיפור כאן הוא היחס של הממשלה לרשויות קו התפר.
אף שאין סנקציות סטטוטוריות על אי-יישום החלטות ממשלה, אך הן עדיין מהוות התחייבות כלפי הציבור על פעולות שהממשלה צריכה לנקוט. העובדה כי חודשים רבים לאחר קבלת ההחלטה, הממשלה עדיין לא עמדה בהתחייבות הברורה שלה לרשויות קו התפר הובילה אותן להגיש עתירה לבג"ץ כדי שיכפה על הממשלה להעביר את הכספים.
כפי שאמר מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח במכתב ששלח לראש הממשלה: "מצב זה לא רק בלתי מתקבל על הדעת, אלא גם מעיד על כשלים חמורים במערכת השלטונית שאינה מצליחה להוציא לפועל את החלטותיה בעצמה ומותירה את האזרחים והרשויות להתמודד עם השלכותיה".
גם אם עבודת המטה ויישום המשימה יבוצעו בעקבות פסק דין של בג"ץ בנושא, לא ברור מדוע מלכתחילה נדרש כאן סעד מבית המשפט. מדובר במשימה פשוטה ביחס לעבודת הממשלה, שהייתה צריכה להתבצע לפני חודשים רבים, ויתכן שהייתה משפרת את תחושת הביטחון האישי של תושבי קו התפר, ואולי אף את מידת האמון שלהם במוסדות המדינה.