כוחות צה''ל ברחובות טולכרם בתחילת החודש / צילום: Reuters, Issam Rimawi
לכידת יותר מ־150 אלף דולר, למעלה מ־230 כלי נשק, אינספור מטענים, וכניסת טנקים ראשונה לג'נין מאז מבצע "חומת מגן" ב־2002. אלו הם רק חלק מהתוצרים של מבצע "חומת ברזל" שפתח בו צה"ל לפני כחודש למיגור הטרור במרחב צפון השומרון.
● כישלון המודיעין, ומה קרה בלילה שלפני: תחקיר צה"ל על ה-7 באוקטובר
● בסיני כבר יש מסלולים שמתאימים למטוסי קרב. האם זו תהיה החזית הבאה של ישראל?
זירת פיקוד מרכז ככלל, ויו"ש בפרט, נותרה שקטה באופן יחסי במלחמה הנוכחית, ואפשרה את הפניית הכוחות לתמרונים ברצועת עזה ובלבנון. בחודשים האחרונים נכנסו לתוקף הפסקות האש בלבנון וברצועת עזה, שאפשרו את הפניית הכוח בחזרה למוקד הטרור בפיקוד מרכז: צפון השומרון.
במהלך המלחמה בוצע מהאזור ירי לא יעיל מנשק קל לעבר יישובים יהודיים סמוכים, ואף בוצעו ניסיונות ספורדיים לשיגור רקטות מאולתרות שנכשלו. אותן הפעילויות לא מהוות את מקור החשש העיקרי של מערכת הביטחון, שרואה בהן חלק ממה שמכונה "טרור הטיקטוק": צעירים לוקחים נשק, מבצעים ירי לא אפקטיבי, מפרסמים ברשתות החברתיות, ואז מקבלים כסף מגורמי חמאס.
המבצע במרחב נבע מחופש הפעולה שממנו נהנו גורמי הטרור השונים במרחב, ובמיוחד במחנות הפליטים ג'נין, טולכרם ונור א־שמס. אלו שימשו כערי מקלט שאליהן התקשה צה"ל להיכנס לפעולות נרחבות, והתמקד בפעולות מסוערבות בשל הצפיפות הרבה. מעבר לכך, כשזה קרה במחנה אחד, מחבלים היו נמלטים למחנה אחר. על כן, צה"ל פועל בשלושה צק"חים (צוות קרב חטיבתי) בו זמנית, במרחבי ג'נין, טולכרם ומרחב טובאס־טמון, ולא במודל של פשיטה, כי אם כיבוש ונטרול.
עלייה בעוני ובאבטלה
מדוח שפרסם הבנק העולמי בחודש מאי עולה, כי בצל המלחמה זינק הגירעון של הרשות הפלסטינית ל־682 מיליון דולר, תוך שכ־144 אלף מקומות עבודה נסגרו בגדה המערבית, לעומת כ־200 אלף ברצועת עזה. באותה עת, התריעו כי תוך חודשים ספורים צפוי הגירעון לזנק ל־1.2 מיליארד דולר, בין השאר בגין כ־148 אלף פועלים פלסטינים מהגדה שהופסקה אשרת העבודה שלהם בישראל, ומהווים כ־35% מכוח העבודה.
מרחב ג'נין הושפע במיידית גם מהכיוון ההפוך, שבו ערביי ישראל נהגו לעבור דרך מעבר ג'למה לקניות ברחבי העיר. בנובמבר 2023 העריכה לשכת המסחר והתעשייה של ג'נין, כי היקף ההפסדים תוך חודש מאז 7 באוקטובר עמד על 24 מיליון דולר. בנפת ג'נין פעלו עד המלחמה כ־13 אלף מתקני תעשייה, שהעסיקו כ־13.3% מהקהילה העובדת. מתוך זאת, 59.2% עסקו במסחר ו־27% בשירותים.
בדומה לגדה כולה, במרחב ג'נין הושפעו מהמלחמה בגין הקיצוץ בשכר כ־140 אלף עובדי הרשות הפלסטינית, מתוך כ־3 מיליון תושבי הגדה. לפי הניו יורק טיימס, צניחת ההכנסות של רמאללה הביאה לקיצוץ כמחצית משכרם.
"הלגיטימציה לרשות הפלסטינית במרחב ג'נין נמוכה משום שחשים ניכור מרמאללה, בעקבות היעדר השקעת כספים בניהול חיי היום־יום במחנות הפליטים", אומר ד"ר עידו זלקוביץ', מומחה לפוליטיקה פלסטינית, ראש התוכנית ללימודי המזה"ת במכללה האקדמית עמק יזרעאל וחוקר בקתדרת חייקין לגיאו־אסטרטגיה.
"את מחנות הפליטים מנהלים אונר"א. ישנם פערים בפעילות הטרור בין מחנות הפליטים ג'נין וטולכרם לבין הערים, משום שבערים יש תושבים בעלי אינטרס בשקט - במטרה להתפרנס", הוא מסביר, "ולעומת זאת, במחנות הפליטים, השילוב של המצב הסוציו־אקונומי עם האידיאולוגיה הרעיונית של זהות אזורית, נותן את אותותיו".
עד המלחמה, שיעור העוני הפלסטיני עמד על 32.8%, 64% ברצועת עזה ו־12% בגדה, כשהסך הכולל גבוה ב־3.7% מב־2017. השפעות המלחמה הביאו, לפי האו"ם, לזינוק שיעור העוני בגדה ל־28% באמצע שנת 2024. עוד קודם לכן, מצא הבנק העולמי כי התוצר לנפש הפלסטיני עמד ב־2023 על 3,360 דולר, 12% פחות מב־2022. ברצועת עזה הירידה עמדה על 28%, והתמ"ג לנפש בה עוד בטרם המלחמה עמד על כחמישית מביו"ש.
בג'נין לבדה שיעור העוני עמד על 29.7% כשפרצה המלחמה, כך לפי תוכנית המזון של האו"ם (WFP). לצד זאת, שיעור האבטלה במחנה הפליטים עמד עם חברון בצוותא בצמרת הלא מחמיאה של טבלת שיאניות האבטלה ביו"ש, עם 16.8%.
בדצמבר האחרון, פרסם הבנק העולמי כי התפוקה הכלכלית בגדה במחצית הראשונה של 2024 ירדה ב־23%. זהו מצב "סביר" ביחס לצניחה של 86% בתפוקה ברצועת עזה. בה בעת, לפי ארגון העבודה הבינלאומי (IAO), שיעור האבטלה בגדה עמד בשנה הראשונה של המלחמה על כ־34.9%, כשקודם לכן זה היה 14% "בלבד". כלל ההשפעות הביאות לכך שכלכלת הגדה התכווצה ב־21.7% במהלך השנה הראשונה של המלחמה.
הצפיפות עושה את שלה
להתמודדות הנוכחית של צה"ל יש מאפיינים ייחודיים בשני היבטים מרכזיים: הפעילות הנדרשת בתא שטח יחסית תחום, וההתמודדות עם אנשי פת"ח, חמאס והג'יהאד האסלאמי שפועלים בצוותא.
ד"ר הראל חורב, מומחה לחברה הפלסטינית ממרכז משה דיין שבאוניברסיטת תל אביב, מסביר שמחנות הפליטים ובמיוחד בשומרון נוצרו לפי קירבה גיאוגרפית. "הפליטים נטו להתיישב בדפוסים שאפיינו אותם לפני שנעקרו ב־1948, קרי כפרים נעקרו והתיישבו יחד, ומשפחות שהתרגלו להתגורר אחת ליד השנייה ולהתחתן אחת עם השנייה, המשיכו להיות יחד. אנחנו קוראים לכך שעתוק", הוא אומר.
אותו שעתוק הפך את מחנות הפליטים שבהם צה"ל פועל למסובכים במיוחד לפעילות. מחנה הפליטים טולכרם הוא אחד הצפופים ביותר ביו"ש, ומתפשט על פני 0.18 קמ"ר בלבד. לפי אונר"א, צפיפות האוכלוסין (21.5 אלף איש) עומדת בו על כ־119.4 אלף איש לקמ"ר. לצורך ההשוואה, הצפיפות במחנה הפליטים ג'נין (23.6 אלף איש) היא כ־56.2 אלף איש לקמ"ר.
המצב החמור במחנות הפליטים בצפון השומרון מביא לנשירות רבות מבתי ספר ולרמת תשתיות נמוכה במיוחד, שמזינה את ארגוני הטרור. ד"ר זלקוביץ' מספר כי את כר הטרור הפורה מזין חיזבאללה דרך גורמים פלסטיניים שיוצרים את תשתיות הטרור.
אחד השמות הבולטים בפעילות הזו מלבנון הוא מוניר מקדח, פעיל פת"ח בלבנון, שעובד עבור חיזבאללה ומשמרות המהפכה לפיתוח תשתיות הטרור ביו"ש. "בד בבד, הייתה השקעה של חמאס בתשתיות במחנה הפליטים, כשהמטרה היא להבעיר את הגדה כחלק מאסטרטגיה רחבה", הוא מסביר. "הם זיהו שהזהות המקומית של הפעילים גדולה מהלאומית, ונכנסו לוואקום. זה קורה במחנות הפליטים ג'נין וטולכרם, אבל זה לא המצב במחנות פליטים שקרובים לרמאללה כמו אל־אעמרי, שבהם יש לרשות הפלסטינית סמכות גדולה יותר".
הבדל גדול שנותר בעינו בין הלחימה ברצועת עזה לבין הלחימה בצפון השומרון, הוא שאיום הנ"ט אמנם נמוך יותר, אבל מנגד היקף המטענים הוא נרחב במיוחד. זהו אחד השיקולים בהפעלת חיל האוויר במבצע, שמסייעים לכוחות המתמרנים על הקרקע. בתוך כחודש נהרגו במבצע יותר מ־70 מחבלים שנשאו נשק או מטען ויותר מ־250 פעילי טרור נעצרו.
בצה"ל לא התמודדו במסגרת סריקת כ־4,300 בתים עד עתה עם אמל"ח מפר איזון, ולכדו למעלה מ־230 כלי נשק, שכוללים M-16, רובי ציידים או איירסופט שהוסבו לירי חי - כפי שהשתמשו בפיגוע ברכבת הקלה. בתחום המטענים, בצפון השומרון כולם עדיין מאולתרים אבל חלקם מסוכנים יותר עם חומרים עוצמתיים יותר כדוגמת TATP.
עשרות אלפים עזבו
הפעילות העצימה של צה"ל במרחב החלה עם התקפה והשתלטות מבצעית על מחנות הפליטים שהושלמה, וכעת בשלב השני פועלים להעמקת ההישגים ארוכי הטווח בשטח. בצה"ל שוקלים להקים מוצבים בתוך השטח לטובת פעילות של גדודי צה"ל בתוך ג'נין וטולכרם, ויוצאים לפשיטות בכל הכפרים בצפון השומרון, בהן ואדי ברוקין וקבאטיה.
לפי דיווחים פלסטיניים, הפעילות הצבאית הנרחבת במחנות הפליטים טולכרם ונור א־שמס הביאה להרס נרחב של שנאים וצינורות ביוב, כשהפעילות האגרסיבית של צה"ל נובעת, בעיקר, מהרצון לחשוף מטענים שמפוזרים על הצירים. לפי נתוני הרשות הפלסטינית, כ־17 אלף תושבים עזבו את מחנה הפליטים ג'נין, כ־10 אלף עזבו את טולכרם ועוד כ־6,000 יצאו מנור א־שמס. מחנה הפליטים ג'נין "כמעט התרוקן מתושביו", נמסר מאונר"א. בסך הכל, לפי האו"ם, כ־40 אלף איש עזבו את בתיהם בעקבות הפעילות של צה"ל.
סגן ראש עיריית טולכרם, פייסל סלאמה, טען בשיחה עם סוכנות הידיעות הממשלתית הטורקית "אנאדולו" לפני כשבוע, כי במהלך מבצע חומת ברזל נהרסו במחנה הפליטים 50 בתים ו־280 חנויות. "צה"ל פועלים לעיצוב מחדש של טולכרם בעזרת הריסה של נכסים פלסטיניים", אמר סגן ראש העיר. "הם פותחים דרכים חדשות על חורבות המבנים. רק 50 משפחות נותרו במחנה הפליטים".
חלק בלתי מבוטל מאלו שנותרו בשטח הם אנשי פת"ח, חמאס והג'יהאד האסלאמי שפועלים יחדיו במסגרת יחידות שמשויכות לפיקוד גדודי מרוכז. "צאצאי הפליטים פועלים בסולידריות שמבחינתם לא באה לידי ביטוי בדיבורים בלבד, אלא בלחימה משותפת", מציין ד"ר חורב. "זו סולידריות של שכנים. כפליטים בצפון השומרון הם דחויים על ידי סביבת הקבע בניגוד לפליטים באזור חברון. הכעס והפעולה שלהם היא גם התרסה נגד החברה הפלסטינית הלא־פליטית. הזהות האזורית מביאה לכך שגורמים מארגונים שונים מתנהגים כמו אחים ורואים בעצמם 'שומרי המחנה'. בעיניהם, הם שומרים על המחנה מהרשות הפלסטינית, וכמובן מישראל".
יותר תקריות מכיוון ירדן
אתגר משמעותי שיקבע את התועלת ממבצע חומת ברזל בטווח הארוך הוא שיפור יכולת ההתמודדות מול צירי ההברחות בגבול המזרחי. השבוע, כוחות צה"ל עצרו במרחב ים המלח שני חשודים שחצו מכיוון ירדן. זו הייתה תקרית נוספת באזור הגבול עם ירדן בחודשים האחרונים, שניכר כי הוא הופך לאתגר משמעותי מאוד לצה"ל.
בין השנים 2023-2020 לא היו אירועי טרור בגבול המזרחי, אבל ב־2024 חל שינוי מהותי עם ארבע תקריות שונות, בהן הפיגוע במעבר אלנבי בחודש ספטמבר שבו נהג משאית ירדני ירה ורצח שלושה ישראלים, ובדצמבר, חמושים חדרו באזור נאות הכיכר, עם שיחון ערבי־עברי - וניהלו חילופי אש עם כוחות צה"ל.
לצד זאת, ירדן מהווה ביתר שאת ציר "הזנה" של אמל"ח ומזומנים לארגוני הטרור בשומרון. בחודשים האחרונים החלה מערכת הביטחון לבצע עבודות בגבול, ובצה"ל הבינו כי נדרשת אסטרטגיה ממוקדת יותר בנושא הגבול הפרוץ.
עד לאחרונה, חטיבת הבקעה (417) נדרשה לכסות מרחב גדול במיוחד ממשולש הגבולות ישראל־ירדן־סוריה בצפון ועד לאזור צפון ים המלח, כולל כפרים שונים. במערכת הביטחון התקבלה ההפנמה כי נדרש שינוי מהותי, ולכן החליטו להקים את האוגדה המזרחית, שמפקדה מיועד לעסוק אך ורק בנושא הגבול עם ירדן, מניעת פח"ע והברחות, ומפנה את חטיבת הבקעה לעסוק בנושאים אחרים.
כיום, צה"ל משתף פעולה עם משטרת ישראל וגופי ביטחון נוספים במטרה לאסוף מודיעין, שיביא למארבים - וללכידות. זהו אינטרס הדדי גם של עמאן, תוך שמערכת היחסים עם הירדנים מפותחת מאוד, ומועילה בהתמודדות זו.
עם זאת, בדומה לכלל הזירות, יש מרוץ למידה הדדי גם בזירת הגבול עם ירדן, כשמאזור הגבול עם מצרים ניתן ללמוד עד כמה רחפנים הפכו לכלי משמעותי בניסיונות הברחת אמל"ח וסמים. במסגרת הפעולות בגבול עם ירדן פועלים לטייב את שיטת הגילוי, אבל ייתכן שכבר כעת משתמשים גורמי טרור ברחפנים גם בגבול זה לטובת סיוע לחמאס ולג'יהאד האסלאמי.
בסיכומו של דבר, ברור כי כלל הזירות מעודדות אחת את השנייה, במידה כזו או אחרת. בתחילת המלחמה היה ברור בסרטונים שהעלו אנשי חמאס מהשומרון כי הם שואבים השראה מסרטוני חמאס מעזה עם משולש אדום "מפורסם" שמסמן פגיעות, שבאמצעות סימנו ירי שהיה בכלל לא אפקטיבי. כעת, הזירה המרכזית היא צפון השומרון, בזמן שברצועת עזה חמאס פועלים בקדחתנות לשיקום יכולותיהם, ועל כן בצה"ל מבינים את הצורך המיידי בהשלמת המשימות במבצע חומת ברזל: הן לטובת ניתוק היכולת של חמאס עזה להפעיל פעילי טרור גם בצפון השומרון, והן להפניית סד"כ אפשרית בהתאם לצורך - לחידוש לחימה ברצועה או בלבנון.