נתב''ג / צילום: Shutterstock
82.7 אלף ישראלים עזבו את הארץ ב־2023, עשרות אחוזים יותר מאשר בשנת 2022 ויותר מפי שניים בהשוואה לשנים קודמות - כך לפי נתוני ההגירה האחרונים שפורסמו. אך מצד שני, צלילה אל הנתונים מגלה כי רבים מאותם עוזבים הם בכלל עולים חדשים מרוסיה ומאוקראינה, שככל הנראה עלו בעקבות המלחמה והגיוס הנרחב לצבא בשתי המדינות.
● מברלין ועד ניו יורק: ערבים ישראלים שהחליטו לעזוב מספרים למה
● הגירה שלילית: כמעט 83 אלף ישראלים הוכרזו כעוזבים במהלך השנה החולפת
הוצאתם מהמשוואה אומנם נותנת תמונה מעט יותר אופטימית, אך עדיין מדובר במספר גבוה דרמטית בהשוואה לעבר. האם מדובר בסימן לבאות? עוד מוקדם מכדי לדעת.
איך הלמ"ס יודעת שישראלי עזב את הארץ
נתוני ההגירה של ישראל נתונים הן לקשיים מתודולוגיים אובייקטיביים, והן לניצול למטרות פוליטיות של נתונים בריק. כדי להבין איך באמת נראית ההגירה לישראל וממנה, צריך קודם כל להבין כיצד הנתונים הללו מחושבים. כשאדם טס לחו"ל, לא ניתן לדעת ללא תחקור יסודי מה מטרתו ומתי ואם בכלל הוא מתכנן לחזור. למעשה, לעתים האדם עצמו לא יודע כמה קבועה תהיה העזיבה שלו לחו"ל. לכן, ההגדרה בה משתמשת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) היא בדיקה בדיעבד. כלומר, האם אחרי שנה מי שטס לחו"ל - חזר. מי שלא חזר לאחר שנה שלמה מוגדר כעוזב.
בשנת 2024 הלמ"ס שינתה את ההגדרה של עוזבים את הארץ. עד אז, נדרשה שהייה של 365 ימים רצופים (שנה) בחו"ל כדי להיחשב אדם שעזב את ישראל, אולם מחקר של הלמ"ס גילה כי ספירה זו אינה אמינה, שכן לעתים ישנם ביקורי מולדת ששוברים את הרצף ו"מפריעים" להגדרת עוזב גם כשמדובר בבירור במקרה כזה. לכן, בניסיון לאמץ סטנדרטים שנהוגים בעולם, הודיעה הלשכה בשנה שעברה שהיא עוברת "מגישת הרציפות לגישה המאפשרת ביקורים קצרים", כך שזמן השהיה הנדרש בחו"ל קוצר ל־275 ימים (לא בהכרח רצופים) לאורך השנה הקודמת לבדיקה.
גם לאחר השינוי, המשמעות היא שניתן לדעת רק באיחור של שנה מה היו נתוני ההגירה בזמן מסוים. לכן, כשמתבוננים על נתוני ההגירה של 2024, שהוצגו בכנס השנתי של הלמ"ס בסוף החודש שעבר, הם מתייחסים למה שאירע בפועל בשנת 2023. את הנתונים המלאים על מה שהתרחש בשנת 2024 נקבל, אם כך, רק בסוף שנת 2025. מעתה, לצורכי בהירות, נתייחס לנתונים לפי הזמן אליו הם מתייחסים ולא לפי מתי פורסמו.
ההסבר לא נעוץ בעזיבה הקיצונית באוקטובר
בשנת 2023 התרחשו שני אירועים גדולים: קידום הרפורמה המשפטית, שעוררה חששות רבים והעלתה לשיח הציבורי את ההגירה החוצה, ותחילת המלחמה החל מחודש אוקטובר.
חודש אוקטובר 2023 היה קיצוני במיוחד בכל הנוגע להגירה החוצה עקב מתקפת חמאס ופתיחת המלחמה, ומאזן ההגירה הבינ"ל של ישראלים הגיע אז ל־12.6 אלף עוזבים נטו (פחות ישראלים שחזרו באותו חודש), לעומת 1,300 בלבד באוקטובר בשנה שעברה. אך הנתונים האלה, גבוהים ככל שיהיו, לא יכולים להסביר את הקפיצה השנתית החדה במספר העוזבים שהסתכם ב־59 אלף ישראלים נטו - זאת לעומת 27.5 אלף בלבד בשנת 2022. גם לפני פרוץ המלחמה הייתה עזיבה גדולה מהרגיל.
אז מה כן יכול להסביר זאת? לפחות חלק מכך הוא אירוע שהקשר שלו לישראל הוא יחסית מקרי. בפברואר 2022 רוסיה פלשה לאוקראינה, ורבים נאלצו להימלט מאזורי הקרבות. אוקראינה הכריזה על גיוס מילואים נרחב, ובספטמבר 2022 רוסיה הכריזה על גיוס מילואים חלקי כדי למלא את השורות בעקבות הכישלון של הפלישה הראשונית. בנוסף, המצב הכלכלי ברוסיה הלך והידרדר. מיליונים ברחו משתי המדינות לכל יעד אפשרי, וזכאי חוק השבות שבהם הגיעו גם לישראל. ואכן, ב־2022 מאזן ההגירה הבינלאומית לישראל עמד על 81.2 אלף יותר נכנסים מעוזבים, זינוק ניכר לעומת 30.2 אלף ב־2021.
כעת עולה מהנתונים החדשים שרבים מהם בחרו שלא להישאר בישראל לאורך זמן ועזבו בשנה לאחר מכן, כנראה למדינות אחרות במערב. מבין אותם 82.7 אלף עוזבים בשנת 2023, כ־26.3 אלף הם עולים חדשים שהגיעו לישראל בשנתיים עד אז, ורובם מרוסיה ומאוקראינה.
אם נוציא את העולים העוזבים מהחישוב, נגלה שמאזן ההגירה הבינ"ל שהגיע למינוס 18.8 אלף הופך לפתע לפלוס 8,000. כלומר, הרבה פחות גרוע ממה שניתן לחשוב. עם זאת, לא כדאי לשמוח כל כך מהר: בשנים 2010 עד 2021, מאזן ההגירה הבינ"ל עומד על בין 16.6 אלף ל־38.1 אלף. כלומר אפילו בחישוב שלא כולל את העולים העוזבים, מדובר בצניחה של עשרות אלפים. חלק בשל השפעות המלחמה, וחלק בשל נסיבות אחרות שהתרחשו בשנת 2023.
בנוסף, לא בטוח שכדאי להכריז על פליטי הפלישה הרוסית לאוקראינה כלא רלוונטיים. אילו ישראל הייתה יעד הגירה מושך יותר, רבים יותר מהם היו בוחרים להישאר בישראל ולהשתקע בה, כפי שעשו רוב העוזבים את ברית המועצות לשעבר בשנות ה־90.
צעירים ומשכילים: מה מאפיין את העוזבים
מבט מעמיק יותר אל הנתונים מראה שמרבית העוזבים הם צעירים בתחילת הקריירה שלהם, כאשר בני 20-40 הם 40% מהעוזבים -בעוד שהם מהווים רק 27% מהאוכלוסייה הכללית. עוד עולה מהמספרים כי תושבי מחוזות המרכז ותל אביב הם חלק ניכר מהעוזבים, כאשר גם במקרה זה מדובר בייצוג יתר לעומת חלקם באוכלוסייה. למחוזות הצפון, הדרום ויו"ש לעומת זאת יש ייצוג חסר בקרב היוצאים מן הארץ לעומת חלקם באוכלוסייה. במחוזות ירושלים וחיפה הייצוג יחסית קרוב לחלקם באוכלוסייה.
מבחינת השכלה, ל־53.7% מהעוזבים את הארץ יש 13 ומעלה שנות לימוד, לעומת 45.2% בכלל האוכלוסייה. כך שבסך־הכול, מדובר על אוכלוסייה צעירה, משכילה וניידת יחסית, שהסיכויים שלה להצליח בקריירה בחו"ל גבוהים וייתכן ששווה לה לקחת את הסיכון שנוצר מהגירה למדינה חדשה.
בסיכומו של דבר, ניכר שהמציאות בישראל מורכבת כרגיל. אכן יש עזיבה גדולה, אך יש לשים לב מי עוזב ולמה. ככה או ככה, המצב הרבה פחות טוב מאשר בשנים רגילות. מה קרה למי שעזב במהלך שנת 2024? את זאת נגלה רק בסוף 2025.