גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

היום שאחרי: מה ההיסטוריה יכולה ללמד אותנו לגבי הפתרונות המוצעים לעזה?

המצב בעזה לא פשוט ומחייב פתרונות יצירתיים ● מי שמציעים אותם מסתמכים על תקדימים היסטוריים, אך ההשוואות לעתים לוקות בחסר ● מה שהתאים לגרמניה ויפן לא בהכרח יתאים לעזה, השליטה המצרית ברצועה לא היטיבה עם ישראל, והתוכנית לעידוד הגירה מהאזור לא עבדה ● המשרוקית של גלובס

יאיר לפיד, יש עתיד (פוסט באיקס, 25.2.25) / צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת
יאיר לפיד, יש עתיד (פוסט באיקס, 25.2.25) / צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת

פתרונות שונים ומשונים מוצעים ל"היום שאחרי" ברצועת עזה, כדי לא לחזור ל־6 באוקטובר. חלק סבורים שיש להביא לשם כוח רב־לאומי, הבנוי מכוחות מערביים וערביים מתונים, שישלוט ברצועה וישקם אותה. אחרים מאמינים שאם רק נפתח את גדר הגבול עם מצרים, הפלסטינים כבר יעזבו מרצונם ויחסכו את הצורך בפתרון ארוך טווח. וראש האופוזיציה יאיר לפיד הציע בשבוע שעבר פתרון אחר: שליטה מצרית בעזה, תמורת מחיקת החובות של מצרים. לדבריו, היא כבר שלטה בעבר ברצועה, כך שלא מדובר בתקדים. וזה הוביל אותנו לשאלה: האם ההיסטוריה יכולה לספק לנו פתרון למשבר הזה?

המשרוקית|מה עשו ממשלות ישראל לגבי גיוס חרדים בעשורים הראשונים של המדינה?
המשרוקית| חקלאים רוצים שלישראל תהיה עצמאות בייצור מזון. האם זה אפשרי?

כוח רב־לאומי

ניסיונות עבר: הדוגמה ההיסטורית שמועלית כראיה לכך שכוח מערבי או סוני מתון יכול להצליח היא הכיבוש של גרמניה הנאצית ויפן לאחר מלחמת העולם השנייה. בניגוד למלחמת העולם הראשונה - שסיומה הגיע עם הסכם כניעה משפיל למדינות המפסידות, אך כזה שלא כלל התערבות חיצונית - הפעם בעלות הברית הנחילו שלטון כיבוש בשתי מדינות הציר. גרמניה נחלקה בין ארבעה שלטונות: ברית־המועצות שלטה במה שנודע לימים כגרמניה המזרחית, וגרמניה המערבית חולקה בין ארה"ב, בריטניה וצרפת. ביפן שלטון הכיבוש היה אמריקאי במלואו. כיום, שתי המדינות מהוות חלק בלתי נפרד מהמערב.

מסמך מדיניות שנועד לספק מתווה ליום שאחרי - עליו חתומים פרופ' נטע ברק־קורן, פרופ' דני אורבך, ד"ר נתי פלמר וד"ר הראל חורב, ושמקדם בניהול הרצועה על ידי כוח רב־לאומי במעורבות ישראלית או על ידי ישראל - מספק מידע על האופן בו התנהלו הכיבושים בשתי המדינות. בגרמניה משטר הכיבוש כלל שלוש פאזות: כיבוש ישיר (1945־1949), כיבוש עקיף (1949־1955) ובמקרה המערבי החל מ־1955 עצמאות תוך שמירת קשרים עבותים עם המערב, בעיקר דרך נאט"ו. ביפן הכיבוש היה עקיף מהרגע הראשון, שכן ממשלת יפן המשיכה לכהן והקיסר הירוהיטו נשאר על כסאו ובכך סיפק לגיטימציה לכוחות האמריקאים.

לשני המקרים ניתן לשייך כמה מאפיינים משותפים, שעזרו להם להפוך לסיפור הצלחה. ראשית, תבוסה צבאית מוחלטת של שתיהן. שנית, משפטים לפושעי המלחמה, שסייעו להנחיל בקרב הגרמנים והיפנים שהמשטר הישן אחראי לאסון שנפל עליהם. שלישית, ניסיון לטהר את המערכת מאנשים שהיו מעורבים מדי במערכת השלטונית המובסת (דה־נאציפיקציה בגרמניה ודה־מיליטריזציה ביפן). רביעית, תוכנית לשיקום כלכלי שהתבססה על תשתית כלכלית איתנה. חמישית, תהליכי דמוקרטיזציה שבאו לידי ביטוי באמצעות חוקה חדשה, רפורמות חינוכיות שהוקיעו את פשעי המשטרים תוך כדי שהם משמרים עוגני המשכיות בתרבות של אותן מדינות, ובנייה של טכנוקרטיה מודרנית שנשענה על אנשי המקום.

"זה לא שהגרמנים והיפנים נהיו דמוקרטים וליברלים פתאום", אומר פרופ' עזר גת מביה"ס למדע המדינה באוניברסיטת תל־אביב, שנמנה על מבקרי המסמך. "הם הכירו בכך שיש מציאות חדשה, שעתיד גרמניה ויפן הוא בעולם המערבי, ובגלל שהם היו פטריוטים הם התנהגו בהתאם. לקח עוד 25 שנה עד שהגיע דור חדש עם אוריינטציה ליברלית".

לקחים להיום: האם מה שעבד בגרמניה ויפן יעבוד בעזה? מחברי המסמך מזהירים שלא בהכרח, ומביאים כדוגמה את כישלון הכיבוש האמריקאי באפגניסטן ועיראק. לדבריהם, הכישלונות שם נבעו מחוסר התייחסות לסכסוך העדתי, גילוי יחס משפיל לאוכלוסייה המקומית והתמהמהות בביצוע השיקום - מה שהביא לכך שהוא בוצע "תחת אש". אבל לפרופ' גת יש טענה אחרת: "גרמניה ויפן היו מדינות מודרניות, תעשייתיות ומפותחות, בעוד במזרח התיכון ברובו מדובר בחברות אגרריות ומסורתיות. וגם, בשתי המדינות האלו היה את החשש מהקומוניזם, בעיקר בגרמניה המערבית שבה האיום שכן מעבר לגבול. בעזה יהיה צורך בשינוי שייקח עשורים אם לא דורות".

אבל לא רק זה. גת מזכיר שבגרמניה ויפן לא היה כיבוש של צד שלישי, אלא של בעלות הברית ישירות. ויש לזה משמעות: "ראשית, הכוחות הזרים לא ירצו להיכנס לעזה. שנית, הם לא יילחמו בחמאס כמו שכוחות האו"ם לא נלחמו בחיזבאללה בדרום לבנון. שלישית, הם יפריעו לנו להילחם בחמאס, כי לא יעלה על הדעת שנילחם מעל הראש של המערב או המפרציות. רביעית, זה יגרום לפגיעה ביחסים עם אותן מדינות".

אז אולי ישראל צריכה לשלוט בעזה ישירות? "תפישת הביטחון של ישראל, שפיתח בן־גוריון, אומרת שישראל אינה מעצמה ולכן לא יכולה לכפות שלום על היריבות שלה", מסביר גת. "לכן צריך להסתפק בניצחון צבאי מהיר שיסיר את האיום. בכל פעם שניסינו להנדס את החברה לא הצלחנו".

האופציה המצרית

ניסיונות עבר: מאז תום מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים, רצועת עזה הייתה תחת שלטון צבאי מצרי (מלבד תקופה קצרה מסוף 1956 לתחילת 1957, אז ישראל השתלטה על הרצועה בעקבות מלחמת סיני ונסוגה בלחץ בינלאומי), עם מושל צבאי מצרי שהוצב שם מטעמה. תושבי עזה והפליטים החדשים שנמצאו שם לא קיבלו אזרחות מצרית או זכויות אזרח מצרי.

בעשור הראשון, תחת הכרת הליגה הערבית, המצרים עזרו לייצר בעזה את "ממשלת כל־פלסטין". ממשלה זו הוקמה ב־1948 ופעלה למען מדינה פלסטינית ריבונית. אך למרות שהמצרים הצהירו על תמיכתם בתוכנית, בפועל הם גם חתרו תחתיה. ממשלת כל־פלסטין הייתה רק סמלית, מנהיגיה ישבו הרחק בקהיר, והמצרים לא הכירו בעזתים כאזרחי מדינתם, עד כדי יצירת דרכון כל־פלסטין נפרד עבורם. כך נשמר השלטון הצבאי באזור, עד שב־1959, עם התוכנית לרפובליקה ערבית מאוחדת בין מצרים וסוריה, הנשיא המצרי דאז גמאל עבד אל־נאצר פירק את הממשלה הכל־פלסטינית.

הדרכון מבפנים / צילום: טל היגן

דרכון שהנפיקה ממשלת כל־פלסטין, אותה הקימה מצרים בעזה / צילום: טל היגן

אל"מ (במיל') דוד חכם, ששירת כראש המנהל האזרחי בעזה לעניינים ערביים בזמן האינתיפאדה הראשונה, נציג מערכת הביטחון בהסכמי אוסלו ויועץ לשבעה שרי ביטחון לעניינים ערביים, מסביר: "בשנים 1958־1962 מצרים ניסתה לקדם מדינה פלסטינית. הוקמה ממשלה פלסטינית ופרלמנט פלסטיני כחלק מניסיון לאוטונומיה פלסטינית, אך כל המערכת הזאת הייתה בפיקוח האח הגדול: היא הייתה תלויה, מפוקחת ומושפעת על ידי המצרים".

השלטון המצרי היה אמור להיות זמני, כביכול, עד להקמת מדינה פלסטינית עצמאית ברצועה. אך קשה להבחין אם המצרים באמת רצו לקדם מדינה פלסטינית ובכך להוריד מעצמם את החסות, או שמא חתרו והשפיעו על הממשלות הפלסטיניות הסמליות במטרה לקדם את מטרותיהם שלהם. מעבר לכך, ב־1953 מצרים שקלה להעביר 12 אלף פליטים מעזה לסיני באמצעות תוכנית של אונר"א - בניגוד לעמדתה המוצהרת של מצרים כיום נגד עקירת עזתים. לבסוף התוכנית בוטלה בעקבות מהומות אלימות של פלסטינים, שהבינו כי היא תחתור תחת הלאומיות שלהם ותפגע בזכות השיבה.

לאחר תום הכיבוש המצרי, הזרם המרכזי בעזה היה אש"ף (פת"ח), שלא רצה קשר למצרים. חכם מסביר שהיו אז עדיין זרמים שוליים אך חשובים באוכלוסיית עזה - ביניהם הזרם המצרי - שראה במצרים כלי חשוב שכדאי להשתמש בו במאבק הפלסטיני נגד ישראל. זרם זה הצטמצם עם השנים, במיוחד לאחר שמצרים הראתה שאינה מעוניינת להשתתף בסכסוך, ובקמפ דייוויד הנשיא המצרי סאדאת אפילו לא רצה לקחת את עזה בחזרה.

לקחים להיום: ראשית, חשוב לזכור כי בעשורים הללו לא היה שלום בגבול הישראלי־עזתי (אז מצרי). מעבר לכך שבתקופה זאת התחוללה מלחמת סיני, אל"מ (מיל’) חכם גם מוסיף: "בשנות ה־50, תחת שלטון מצרי, התקיימה פעילות 'פדאיונים' (שכונו בעברית 'המתאבדים'). אלה היו מחבלים מעזה שהסתננו לישראל כדי לבצע פיגועי טרור. על רקע זה ישראל פעלה בעזה נגד מוצבים מצריים ומחבלים עזתים. דוגמאות בולטות למבצעים אלו הם חץ שחור נגד יעדים מצריים של הפדאיון, ומבצע אלקיים שפעל נגד משטרת חאן יונס".

אז כשלפיד טוען ש"לפתרון הזה יש תקדים היסטורי: מצרים שלטה בעזה בעבר, הדבר נעשה בתמיכת הליגה הערבית, בהבנה שמדובר במצב זמני" - האם ניסיון העבר מלמד שהוא באמת ישפר את המצב ברצועה ובגבולותיה עם ישראל? או שהוא רק יוריד מישראל את האחריות למתרחש שם?

עזה תהיה תחת שלטון מדינה אחרת עם אינטרסים משלה, שאולי יחפפו לאינטרסים הישראליים ואולי יהיו מנוגדים להם כמו בעבר. ואם הרצועה תהיה לגבול ישראלי־מצרי, זה יכול לחמם את יחסי ישראל־מצרים כל עוד יש כוח עוין בצד השני, כמו שהפלישות של ישראל לעזה בשנות ה־50 גרמו למצרים לתמוך בפדאיון. לכן, הפתרון של לפיד לא בהכרח יביא להיעלמות הבעיה הביטחונית שמעבר לגדר.

הגירה מרצון

ניסיונות עבר: כפי שהראה ד"ר עמרי שפר רביב במאמר שפרסם בכתב העת "הזמן הזה" מבית מכון ון ליר, לאחר שישראל השתלטה על רצועת עזה ב־1967, ממשלת אשכול שאפה לצמצם את מספר התושבים שם, במטרה לספחה. המהלך שנבחר הושתת בעיקר על אמצעים כלכליים, ולא לחץ צבאי. המטרה הייתה לגרום לעזתים לעבור לגדה המערבית מתוך תקווה שמשם ימשיכו לירדן.

בין נובמבר 1967 ליולי 1968 יצאו מעזה בחודש ממוצע כ־2,800 איש. בנוסף, נרשם גם ניסיון נפל לעודד הגירה מעזה לפרגוואי, שהסתיים בירי שביצעו שני פלסטינים בתוך השגרירות הישראלית במדינה. בסופו של דבר, הירדנים שמו סוף לתוכנית ואסרו על כניסת עזתים לשטח המדינה.

אבל האם יש דוגמאות אחרות מהעולם? ד"ר יניי שפיצר, היסטוריון כלכלי מהאוניברסיטה העברית, הזכיר לנו כמה כאלה. המקרה המוכר ביותר של הגירה בעקבות מצוקה כלכלית הוא סביב "רעב תפוחי האדמה הגדול" שהתרחש באירלנד באמצע המאה ה־19, אז רבים היגרו לבריטניה וארה"ב. אלא שלפי שפיצר, "אחרי כמה עשורים אוכלוסיית אירלנד התכווצה ב־25% בלבד, בין השאר הודות לשיעורי הילודה הגבוהים".

מקרה אחר שמציין שפיצר הוא רעידת האדמה שהתרחשה במסינה שבאיטליה ב־1908. ההערכה היא שבין 60 ל־90 אלף איש נהרגו ברעידת האדמה הזו, ולפי שפיצר מדובר ב"רעידה ההרסנית ביותר בהיסטוריה של אירופה המודרנית". אלא שגם כאן, "למרות העובדה ששערי ארה"ב היו פתוחים אז, ולנפגעים היו קרובים שיכלו לתמוך בהם שם - הדבר לא דחף רבים מהם לעזוב". לדבריו, קצב ההגירה השנתי מהאזור עמד לפני רעידת האדמה על 2.5%־3.5%, ונותר דומה גם בשנים שלאחר מכן.

לקחים להיום: אף שניסיונות העבר יכולים ללמד אותנו לא מעט, ההשוואה רחוקה מלהיות מושלמת. לטענת שפיצר, "בדרך כלל מקובל שהדברים העיקריים שמשפיעים על כמויות ההגירה הם התנאים הכלכליים בארץ המוצא ובארצות היעד, משטר ההיתרים והאיסורים להגירה אל הארצות הקולטות, והמידה שבה ישנן כבר פזורות מבוססות של מהגרים ממקום המוצא בארצות היעד. כיום המקרה של עזה נראה חריג מאוד ומקשה לחזות מה בדיוק יקרה אם, למשל, תיפתח להם האפשרות להגר לארצות המערב או המפרץ הפרסי".

הקושי להסתמך על תקדימים אלו, כך שפיצר, נובע מכך ש"בשנה וחצי האחרונות ההרס לתשתיות בעזה הוא בקנה מידה כמעט חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית", וגם כי בניגוד לעבר, "בעזה קשה לראות איך בעתיד הנראה לעין מוקמות מחדש תשתיות המאפשרות לאוכלוסייה להתפתח ולהתפרנס ולא רק לשרוד על בסיס העברות משאבים מחוץ לטריטוריה". "מכל מקום", הוא מסכם, "אם תהיה הגירה המונית כזו, היא תהיה תוצאה של האסון הגאו־פוליטי שהופך את התקווה לשיקום משמעותי לחלום רחוק. האם אפשר לקרוא להגירה כזו 'הגירה רצונית'? אני חושב שמדובר כאן על משהו אחר לגמרי".

עוד כתבות

מימין לשמאל: אוטו פון ביסמרק, ולדימיר פוטין והמלכה אליזבת' הראשונה / צילומים:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב; AP - Mikhail Klimentyev; ויקיפדיה

מיוון העתיקה ועד פוטין: מדינות חתרו זו תחת זו משחר ההיסטוריה

אליזבת' הראשונה מימנה בחשאי מורדים נגד ספרד וביסמרק שילם לעיתונאים כדי לשנות את דעת הקהל בצרפת: ההיסטוריונית ד"ר ג'יל קסטנר מגלה בספר חדש שפוטין לא המציא את מבצעי ההשפעה ● בראיון לגלובס היא מסבירה למה דמוקרטיות לא צריכות להיבהל אבל כן להגן על עצמן ● ואף מילה על קטאר

''מגדלי הקצינים'' בלוד. ''זה כלי מצוין של צה''ל'' / הדמיה: 3 Dvision

צה"ל משווק דירות לאנשי קבע: כמה הן עולות ומי יכול לרכוש?

עמותות המגורים החלו לאחרונה לשווק כמעט 500 דירות בשישה פרויקטים ברחבי הארץ עבור אנשי כוחות הביטחון ● מה גובה ההנחות ומי יכול לקנות

חדר מיון בקליפורניה, ארה''ב / צילום: ap, Ashley Landis

כך הפכו חוליי מערכת הבריאות בארה"ב לשוק שמושך חברות ישראליות

ב־15 השנים האחרונות גילו סטארט־אפים ישראליים שיש להם יתרון בשוק שמנסה לפתור את חוליי מערכת הבריאות האמריקאית בעזרת ביג דאטה ● איך הם עושים את זה, והאם היתרון הזה הולך ונשחק?

אילוסטרציה: Shutterstock

התחרות של המותגים היא על 6 שעות מדיה ביום. כך הם יוכלו לנצח

צפייה בטלוויזיה, גלישה ברשתות החברתיות ובאינטרנט לצד האזנה למוזיקה - כל אלה מתכנסים כיום לשש שעות בממוצע של צריכת מדיה, שבהן למפרסמים יש הזדמנות להגיע לכיס של הצרכנים ● הדוח השנתי של חברת הייעוץ דלויט מציע כיצד לעשות את זה

ג'ונתן גריי / צילום: Reuters

חבר של ביל אקמן, האיש הטוב של עולם ההשקעות: הכירו את המיליארדר שמאחורי תרומת הענק

המיליארדר היהודי ג'ונתן גריי, נשיא חברת ההשקעות בלקסטון, עומד מאחורי תרומת העתק בהיקף 125 מיליון דולר לאוניברסיטת ת"א - הגדולה ביותר שקיבלה מעולם ● גריי הצטרף לבלקסטון כשהיה בן 22 בלבד, אחראי במידה גדולה להצלחתה ונחשב ל"איש הטוב" של קרנות ההון סיכון ● וגם: הקשר עם ביל אקמן ומה הוא חושב על מכסי טראמפ ● פרופיל

דגל ברה''מ על בניין הרייכסטאג / צילום: יבגני חאלדיי

ברה"מ לא ניצחה לבדה את גרמניה הנאצית בחזית המזרח. מי עזר לה?

מי ניצח את גרמניה הנאצית בחזית המזרחית? ברית המועצות, אבל לא בלי עזרה מערבית

רוני אשורי (מימין), שי כהן, רענן גבירצמן, אוולין לנדמן, קית' מורטון. הנהלת פרוטאנטקס / צילום: איל יצהר

החברה של יוצאי מלאנוקס מגייסת לפי שווי של יותר מחצי מיליארד דולר

פרוטאנטקס, שמנכ"ל אינטל העולמית נמצא בדירקטוריון שלה, מייצרת רכיב להוזלת עיבוד ה־AI ומגייסת כ־50 מיליון דולר לפי שווי של מעל ל־600 מיליון דולר ● אנבידיה במו"מ לרכישת מוצריה

טיל JASSM-ER בבסיס חיל האוויר האמריקאי / צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב (חיל האוויר האמריקאי)

"יוכל לשמש לתקיפה באיראן": חשיפת גלובס מעוררת סערה בעולם

המשא ומתן בין ישראל לארה"ב על רכישת טילי שיוט מסוג JASSM, שנחשף בגלובס השבוע, מכה גלים בתקשורת העולמית ● רבים מכלי התקשורת בתחום התעשיות הביטחוניות הבליטו את יתרונותיהם של הטילים בתקיפת יעדים ארוכי־טווח, וציינו באופן ספציפי כי הם עשויים לשמש את ישראל לתקיפה באיראן

גן החשמל בת''א / צילום: תמר מצפי

אחרי הכישלון: עיריית תל אביב מציבה רף מינימום גבוה ל"גן החשמל"

העירייה יוצאת בניסיון נוסף לשיווק הקרקעות להקמת כ-60 דירות ● קובעת רף של כ–102 מיליון שקל, למרות שההצעות הקודמות היו נמוכות בהרבה

השופט בדימוס אשר קולה / צילום: ראובן קסטרו

השופט בדימוס אשר קולה, המזוהה עם הממשלה, נבחר לנציב תלונות הציבור על שופטים

קולה, ששימש כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת וישב בהרכב שזיכה את רומן זדורוב, הוא הנציב הראשון שלא כיהן כשופט בבית המשפט העליון ● מאז פרישתו הביע עמדות המזוהות עם הרפורמה המשפטית וקבע כי פיטורי היועמ"שית "זה לא קץ הדמוקרטיה" ● הוא נבחר ע"י ועדה שבשליטת הקואליציה ובהתאם לחוק אשר בג"ץ צפוי לדון ביולי בעתירות נגדו

האפיפיור החדש, ליאו ה-14, היום / צילום: ap, Alessandra Tarantino

האפיפיור החדש: הקרדינל האמריקני רוברט פרנסיס פרבוסט

האפיפיור החדש צפוי לצאת למרפסת מעל כיכר פטרוס ולהציג עצמו להמונים שממתינים במקום • שאגות שמחה ובכי: הקהל הגדול מתרגש מהבשורה בוותיקן • מותו של האפיפיור פרנציסקוס נכנס הוותיקן למצב חירום, ובמהלכו ביצע שורה של פעולות ופרוטוקולים – שעיקרם הוא בחירתו הטובה ביותר של האפיפיור החדש

מניות השבבים / עיבוד: טלי בוגדנובסקי, צילומים: יח''צ, Shutterstock

טראמפ מתכנן לבטל את הגבלות יצוא השבבים שקבע ממשל ביידן

לפי דיווח בבלומברג, ההגבלות החדשות על יצוא שבבי בינה מלאכותית שקבע ביידן, שאמורות להיכנס לתוקף ב-15 במאי לא ייאכפו, ובמקומן תפותח מערכת פיקוח פשוטה יותר ● לאחר הדיווח, מניית אנבידיה עלתה ב-3.1%

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

הבורסה בת"א ננעלה בעליות; המדדים המרכזיים עלו השבוע ב-4%

מדד ת"א 35 עלה ב-1% ● טבע בלטה בזינוק של כ-6% בעקבות המלצה של לידר באפסייד של 48% ● דלק עתה בעקבות המלצה של בנק אוף אמריקה על חברת הבת איתקה ● עליות בוול סטריט לאחר שטראמפ הודיע על הסכם סחר ראשון מאז תוכנית המכסים

בניין האיחוד האירופי / צילום: Shutterstock

המדינה שנחשבה תומכת של ישראל וכעת יוצאת נגדנו

שר החוץ ההולנדי הודיע במכתב רשמי לאחראית על יחסי החוץ של האיחוד האירופי כי הולנד תסרב לקדם את היחסים עם ישראל מעתה והלאה ותדרוש לדון אם היא נשארה מחויבת לעקרונות החוק הבינלאומי ● האיחוד הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, עם סחר שנתי של יותר מ-50 מיליארד אירו

מנכ''ל אנבידיה, ג'נסן הואנג / צילום: Associated Press, Nic Coury

"תזנק ב-40%": האם אנבידיה תחזור להיות הכוכבת הלוהטת בוול סטריט

לאחר פתיחת שנה עגומה, מניית אנבידיה מציגה התאוששות בחודש האחרון ● במקביל, הדיווחים כי טראמפ מתכנן לבטל את הגבלות יצוא השבבים בארה"ב צפויים לתת רוח גבית למניה ● ב-FactSet מעריכים כי לאנבידיה יש פוטנציאל אפסייד עצום ● ואילו עוד מניות טכנולוגיה צפויות לעלות?

יונדאי סנטה פה הייבריד 2025 / צילום: יח''צ

לשלם 400 אלף שקל על יונדאי? הרכב שמציג עיצוב נועז אך תג מחיר מאתגר

הדור החדש של יונדאי סנטה פה מציג עיצוב נועז, שמהווה מחווה לשוק האמריקאי ● יש לו תא נוסעים איכותי ומרווח, יכולות דינמיות טובות ומנוע די חסכוני ● אבל המחיר דוחק את גבולות התדמית העממית של המותג ומציב אותו בתחרות קשה

קמפיין בזק / צילום: צילום מסך מתוך הקמפיין

פרסומת ה-AI של בזק היא הזכורה ביותר השבוע, החתונה של הוט - האהובה ביותר

הפרסומת של הוט היא האהובה ביותר בפעם הרביעית, כך עולה מדירוג הפרסומות הזכורות והאהובות של גלובס וגיאוקרטוגרפיה ● טורנדו מתברגת במקום השני בזכירות עם "טכנאי תוך יום", הפרסומת השנויה במחלוקת שבה מככב אליהו יוסיאן עלתה לאוויר לאחר ביצוע הסקר ● הפרסומות הזכורות והאהובות

נראה כי התוכנית תימשך בפריפריה ובמעגל השני והשלישי לאזורי הביקוש / צילום: Shutterstock

הקרב על "דירה בהנחה": התוכנית תימשך, אבל ללא אזורי הביקוש

אחרי מחלוקת ממושכת, משרד הבינוי והשיכון קיבל את מבוקשו - והתוכנית הממשלתית לסבסוד מחירי הדירות תימשך ● בערים שבהן המחיר למ"ר גבוה מ־20 אלף שקל, נראה כי היא לא תתקיים ● עוד סוכם כי הממשלה תקדם "תוכנית להאצת ענף הנדל"ן" ב־3 מיליארד שקל ● ההחלטות הסופיות בעניין יתקבלו ביום חמישי הבא

גם זה קרה פה / עיבוד: טלי בוגדנובסקי, צילומים: שלומי יוסף

תיקון בשווקים? חלק מהמשקיעים הבינו, וחלק עדיין תופסים את הראש

מה אפשר ללמוד מפסק הדין של חניון הברזל ● בהסתדרות המורים העדיפו את הוותיקים על הצעירים ● והתשואות לא התרגשו מהטלטלה ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

טיל JASSM-ER בבסיס חיל האוויר האמריקאי / צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב (חיל האוויר האמריקאי)

1.5 מיליון דולר לטיל שיוט: ישראל בדרך לעסקת ענק שעשויה לסייע בתקיפת איראן

הכתבה הזו הייתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● כשברקע תקיפה אפשרית באיראן, לגלובס נודע כי משרד הביטחון נמצא במשא־ומתן לרכישת טילי שיוט מתקדמים של לוקהיד מרטין ● טיל JASSM-ER נמצא בשימוש בצבאות ארה"ב ואוסטרליה, והוא מאפשר למטוסי קרב לתקוף מטרות בעומק שטח האויב, בלי להיכנס אליו