''אנורה''. הגיבורה נותרת לכודה / צילום: באדיבות בתי קולנוע לב
1
"אנורה" סחף את טקס האוסקר שנערך השבוע עם חמש זכיות עבור סרט, במאי, שחקנית ראשית, תסריט מקורי ועריכה. אלה הפכו את שון בייקר לאדם היחיד מאז וולט דיסני שלוקח הביתה 4 אוסקרים על שמו בערב אחד. ההצלחה הסוחפת מרשימה במיוחד כי מדובר באחד מזוכי האוסקר הזולים ביותר להפקה (6 מיליון דולר בלבד), ועוד אחד הכי פחות מצליחים בקופות אי פעם - עם רק כ-40 מיליון דולר עד כה. הסתירה לכאורה הזו אינה אירוע בודד, היא חלק מטרנד שהולך וגובר ב-20 שנה האחרונות, של היפרדות "סרטי היוקרה" או "האיכות" מהקהל המיינסטרימי. המגמה הזו מציפה את השאלה, האם הקהל מתרחק מסרטי האיכות, או שהוליווד היא זו שמתרחקת מהקהל?
● על המשמעות האדירה של כדורגל עבור חטופים ואוהדים
● על קבוצת הפוטושופ בפייסבוק שהפכה לאמצעי הנצחה
2
בשנות השיא של הוליווד ניכרה תאימות גבוהה בין הצלחה באוסקרים להצלחה קופתית. בשנות ה-70 כל זוכי פרס הסרט הטוב ביותר היו ברשימת 10 המרוויחים של השנה, "הסנדק" ו"רוקי" הובילו אותה. בשנות ה-80 וה-90 חלה היחלשות קלה, אך עדיין רוב הסרטים זוכי האוסקר הגיעו לטופ-10, ובלטו להיטים כמו "פורסט גאמפ", "איש הגשם" ו"טיטאניק", שהצליחו לתפוס את המקומות הראשונים, ו"שר הטבעות: שיבת המלך", שזכה באוסקר והיה גם הסרט הקופתי ביותר ב-2004, סימן את סופה של התקופה הזו.
מאז גובר הניתוק בין האוסקר לקופות. "אופנהיימר" בשנה שעברה היה חריג שזכה גם להצלחה קופתית אדירה וגם בפרס הגדול, אך בעשורים האחרונים רשמו כמה מזוכי האוסקר הכנסות נמוכות ביותר. עם אלה נמנים "ספוטלייט", "מונלייט", "בירדמן", "12 שנים של עבדות" ו"מטען הכאב''.
3
שון בייקר טוען שלא היה ער לדמיון הרב בין הסיפור בסרט שלו ל"אישה יפה" (גארי מרשל, 1990) עד שלב מאוחר בהפקה. אך כשמשווים את אנורה לסרט ההוא, שהזניק את הקריירה של ג'וליה רוברטס, ניכר כמה הוא מאפיין את השינוי שעברה הוליווד. בשניהם עובדת מין היא הדמות המרכזית; בשניהם היא נקלעת למערכת יחסים עם עשיר שמתאהב בה; אולם הגישה של שני הסרטים והפתרונות התמטיים שלהם לסיפור לא יכולים להיות שונים יותר. "אישה יפה", הפקה של דיסני, לקחה תסריט אפל ומורכב - שעסק בדינמיקות הכוח בין גברים עשירים לנשים בזנות - והפכה אותו על ראשו כדי לייצר אגדה הוליוודית, סיפור סינדרלה אופטימי, ארוז בתועפות של רומנטיקה וצ'ארם. על הסרט לא הורעפו אוסקרים, רק מועמדות לרוברטס, אבל הקהל נהר והסרט שגרף יותר מ-430 מיליון דולר (מול תקציב צנוע של 14) היה השלישי הכי קופתי של אותה שנה.
אנורה אמנם שומר על טון משועשע ואווירת "פיל-גוד" ברובו, אך הוא קרוב הרבה יותר בגישתו לתסריט המקורי והקודר של "אישה יפה" מאשר לקומדיה רומנטית שובת לב. בניגוד לדמותה של ויויאן (רוברטס), אנורה (זוכת האוסקר מייקי מדיסון) אינה חיננית במיוחד, גם לא בעלת חוכמת רחוב; הסיפור שלה לא מציע לצופים קתרזיס מהסוג המקובל בז'אנר, אלא מאתגר את האפשרות לבריחה מגורל באמצעות כסף. כך הוא סוחף רגשית אבל מאתגר מסחרית, ובמקום פנטזיה מעצימה, הוא מציע מציאות אפורה. הגיבורה שלו נותרת לכודה בעולם אפל, ולמרות אופי לוחמני, בשום שלב אין לה סוכנות על גורלה.
4
התזוזה של זוכי האוסקר מסרטי אולפנים מצליחים לסרטים עצמאיים ופחות נגישים, לא קרתה בן לילה. בשנות ה-2000 המודל העסקי של הוליווד החל להשתנות, והאולפנים היום שופכים יותר ויותר כסף על פרנ'צייזים שאמורים לייצר מיליארדים. סרטים בתקציבי ביניים - שפעם שלטו בטקס האוסקר - נותרו להיאבק על הרלוונטיות שלהם. האקדמיה אמנם מקפידה להציב שובר קופות-שניים במועמדים לפרס הסרט (אולי כדי לוודא שהרייטינג של השידור לא ייפגע מדי), אך ממשיכה לחפש סרטים "רציניים יותר" לתגמל בפרסים. לכן היא נוטה יותר ויותר לקולנוע העצמאי, להפקות קטנות עם סיפורים ריאליסטיים וביקורת חברתית.
זכייה בפרס הסרט הטוב ביותר לא רק שאינה מחייבת אפיל מסחרי, היא במידה רבה מנוגדת לו. האולפנים הגדולים וורנר, קולומביה, פאראמונט, יוניברסל ופוקס (היום דיסני), שפעם הפיקו את הרוב המוחץ של הסרטים הזוכים, פשוט כבר לא מתעסקים עם סוג כזה של קולנוע. הזירה נותרה לאולפנים עצמאיים כמו מירמקס (בניינטיז ובתחילת המילניום), והיום A24 וניאון. אם פעם אוסקר לסרט עצמאי הפתיע, היום זו הנורמה. אנורה הוא עוד סרט ברשימה הולכת ומתארכת שזכה ב"זהב" מבלי לזכות בלב הקהל.
ועוד שינוי מהותי. בעשורים קודמים, סרט שגרף אוסקרים היה צפוי לקפיצה בפדיון הקופתי, כשצופים שהסתקרנו מההצלחה בטקס נהרו לבתי הקולנוע לצפות בו. היום, מרבית המועמדים מגיעים לטקס כשכבר השלימו את הסיבוב הקולנועי שלהם, והם זמינים לצפייה בפלטפורמות הדיגיטליות הביתיות. גם אם נוצרת סקרנות אצל הקהל לגבי הזוכה, לרוב יצפו בו בבית - והאוסקר כבר אינו הגיים צ'יינג'ר הקופתי שהיה.
5
יש שיטענו שסרטי "האיכות" מדלגים על המיינסטרים. הם דורשים סבלנות, מעורבות אינטלקטואלית ומוכנות לאי נוחות רגשית - לא בדיוק החומרים שמהם עשויה הצלחה קופתית. אחרים יטענו שלקהל, שמופצץ בספקטקלים מבוססי פרנצ'ייז, כבר אין סבלנות לנרטיבים מבוססי דמויות. התוצאה: ההפרדה בין סרטים שמקבלים כבוד מהתעשייה לאלה ששולטים בשיח המיינסטרימי מעולם לא הייתה גדולה יותר.
בעודה מציבה עצמה כשומרת הסף של מצויינות קולנועית, האקדמיה מתרחקת מהקהל. אם "אישה יפה" סימל עידן שבו הוליווד ידעה לאזן בן איכות לפופולריות, ייתכן שאנורה תהיה הסימן ליציאה סופית מהאיזון הזה. וללא שינוי תפיסה משמעותי של האולפנים, הפער הזה רק יגדל.