הבניין בלילינבלום 31 בת''א, שבו נמצא אחד המשרדים של החברה / צילום: איל יצהר
עיריית תל אביב ביקשה לחייב את חברת מובאו (Moveo), המתמחה בפתרונות טכנולוגיים לעסקים ומחזיקה כמה נכסים בתל אביב, בארנונה לפי תעריף "משרדים" - הגבוה פי 2.5 מתעריף "בית תוכנה". ועדת הערר לענייני ארנונה, שאליה הגיעה המחלוקת, קבעה כי חברת הטכנולוגיה תשלם ארנונה לפי התעריף הנמוך, שכן עיקר עיסוקה הנו "ייצור תוכנה" ולא מתן שירות ללקוחות כפי שנדרש כדי לחייבה בארנונה לפי סיווג "משרדים". בעקבות ההחלטה, תשלם החברה כ-750 אלף שקל פחות ארנונה.
● מכה לעיריית ירושלים: לא תגבה היטל על תוכנית התחדשות עירונית ברחביה
● בקומה 44: בכמה נמכר פנטהאוז בפרויקט פארק בבלי בת"א?
● לקראת נתוני האינפלציה בישראל: מה צופים הכלכלנים?
תשעה משרדים בתחומי העיר הלבנה
מובאו מחזיקה בלא פחות מתשעה משרדים במרכז תל אביב, בתחום העיר הלבנה - באחד העם 21 (בניין לשימור), באלנבי 105, חמישה משרדים ברחוב הר סיני 1 ומשרד בלילינבלום 31. שטח המשרדים הכולל הוא יותר מ־3,000 מ"ר.
לפני כשנה הודיעה העירייה לחברה כי בכוונתה להתחיל לחייב את החברה בארנונה לפי תעריף "משרדים", העומד על כ-442 שקל למ"ר בשנה, במקום בתעריף "בית תוכנה" שהוא כ-193 שקל למ"ר בשנה.
המחלוקת, ששווה כאמור כ-750 אלף שקל בשנה עבור מובאו, הגיעה לוועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב. בערר שהגישה, באמצעות עוה"ד מוטי איצקוביץ ושלי יעקובי ממשרד כץ, גבע, איצקוביץ (KGI), טענה החברה כי היא חברה העוסקת בפיתוח מוצרים טכנולוגים ותוכנות, היא איננה עוסקת במתן שירותים, ולכן אין לחייב אותה בתעריף של משרדים.
"העוררת מתמחה באיפיון, בעיצוב ובפיתוח מוצרים טכנולוגיים", נכתב בערר. "בין המערכות שפיתחה: דשבורדים, מוצרים שמתרגמים דאטה שמתקבל מחיישני LoT למידע עסקי, מוצרי מציאות רבודה ומדומה, אפליקציות מובייל, מערכות שליטה ובקרה מרובות הרשאות ועוד".
לטענת החברה, כל שלבי הפיתוח נעשים על ידי מפתחים שיושבים בנכסים שהיא מחזיקה, לרבות שלב התכנון, שלב האפיון, שלב הפיתוח, שלב בדיקות ומסירת גרסא אלפא, שלב גרסת הבטא ועדכוני הגרסאות.
נוסף לכך טענה החברה כי 159 מתוך 217 עובדיה הם מומחים לתוכנה, שעיקר עיסוקם הוא בכתיבת תוכנות.
על כן, טענה החברה, כי יש לסווגה כבית תוכנה לצרכי ארנונה.
פעילות ייצור התוכנה היא העיקרית
מנגד טענה העירייה כי מובאו אינה עוסקת רק בפיתוח תוכנה אלא שעיקר עיסוקה הוא מכירת מוצרים ומתן שירות ללקוחות וכי בנכסים המדוברים יושבות גם חברות בנות נוספות, שעליהן לא דיווחה מובאו. העירייה טענה כי החברה מעורבת באופן הדוק בשיתוף פעולה עם לקוחותיה, וכי התשלום לחברה מבוצע תמורת שירות ומוצרים שמספקת העוררת המוזמנים מראש על ידי הלקוח - שם נמצא מרכז הכובד של פעילות החברה. לכן, נטען, יש לחייבה בתעריף של משרדים ולא של בית תוכנה.
ההחלטה: חברי ועדת הערר, ברוב של שניים נגד אחד, דחו את טענות העירייה. יו"ר הוועדה עו"ד אפרת קפלן וחבר הוועדה עו"ד ראובן הרן קבעו כי הוכח שעיסוקה העיקרי הוא ייצור תוכנה ולא מכירה ומתן שירות לקוחות. רו"ח יעקב ישראלי, בדעת המיעוט, סבר כי מדובר בשירותי כוח אדם.
יו"ר הוועדה קפלן ועו"ד הרן ציינו בהחלטה כי על פי מבחני הפסיקה, סיווג בית תוכנה כולל שני שלבים: האם הפעילות בנכס עונה להגדרת "ייצור תוכנה" ובמידה והתשובה חיובית - האם פעילות הייצור היא העיסוק העיקרי של החברה בנכס.
על שתי השאלות הללו השיבו בחיוב. "ברשימת לקוחות חברה גופים רבים כגון בנק הפועלים, בנק לאומי, חברות ביטוח, גופים וחברות בתחום הביטחון והמודיעין, חברות תקשורת, חברות סייבר, תאגידים כמו אוסם, אסותא, נסטלה, גופים רפואיים כמו אסותא ועוד", ציינו חברי הוועדה בדעת הרוב והוסיפו כי "הוכח כי העוררת אינה מעניקה שירותים ללקוחות על דרך תשלום דמי מנוי או עמלות, כפי שמעניקות חברות המעניקות שירותים המבוססים על תוכנה שפיתחו, אלא עוסקת בייצור תוכנה עבור אחרים, אשר מוכרים את שירותי התוכנה ללקוחותיהם/לציבור".
עוד נקבע, כי 159 מתוך 217 עובדי החברה הם אנשי תוכנה ומוצר וכי הוכח שהחברה עומדת במבחנים המובילים למסקנה כי עיקר פעילותה בנכסים היא פעילות ייצור תוכנה.