תשע שנים חלפו מאז אישרה הכנסת, ללא מתנגדים, את החוק להגבלת שכר הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח. חוק שהעלים באחת את מנכ"לי הגופים הפיננסים הגדולים בישראל מצמרת שיאני השכר בבורסה בתל אביב, שאותה איכלסו עד אז דרך קבע.
● 2 מיליון שקל לחודש: זה שיאן השכר החדש בבורסה בתל אביב
● יום האישה 2025: רוב המנהלות לא מרוצות מהשכר שלהן
בימים אלה, כשהבנקים שוברים שיאי רווח, דיבידנדים ותשואה לבעלי המניות, חזרנו אל החוק שרבים התריעו מהשלכותיו. היום, נאלצים מנכ"לי הבנקים והביטוח לראות כיצד מנהלי גופים פיננסיים קטנים מהם בהרבה, חלקם אף של חברות בנות שלהם עצמם, שאינן כפופים לחוק (חיתום, סוכנויות ושלוחות בחו"ל) - מרוויחים שכר גבוה משמעותית, לעיתים כפול, מזה שלהם.
החקיקה, שיצאה לפועל בשנת 2016, הגיעה לא הרבה זמן אחרי המחאה החברתית נגד יוקר המחיה. התדמית של הבנקים הייתה בשפל, והתסיסה בציבור על מנכ"לי הגופים הפיננסים החזקים במשק גאתה. ערב החקיקה, שכרם של מנהלי הבנקים הגדולים (לאומי והפועלים) עמד על כ־8 מיליון שקל כל אחד.
השילוב בין תסיסה ציבורית מחד והתנפחות שכר מנכ"לי הבנקים וחברות הביטוח מאידך, הפכה קרקע פוריה עבור פוליטיקאים לקידום חקיקה שתגביל את שכרם. את החוק יזמה ח"כ שלי יחימוביץ (מפלגת העבודה) והוא קודם בהמשך ע"י שרי האוצר יאיר לפיד ומשה כחלון, שבקדנציה שלו אושר החוק.
בבנק ישראל ציינו אשתקד כי חוק שכר הבכירים בפיננסים הוא חוק "ייחודי ומרחיק לכת ביחס לרגולציות מקבילות שנחקקו בעולם, מכיוון שהוא החוק היחיד הקובע תקרה מחייבת על סך התגמול של מנהלים בחברות שאינן בבעלות המדינה".
ח"כ יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה שהיה שר האוצר בתקופת קידום החוק, אומר לגלובס: "הובלתי את המהלך למרות שבדרך כלל אני נגד התערבות ממשלתית בשוק הפרטי. חשבתי שהבנקים מהווים קטגוריה בפני עצמה - עסק פרטי שמנהל כספים של אזרחים, כלומר זה איזשהו תחום אמצע בין השוק הפרטי לציבורי שבו משכורות הבכירים הן על חשבון אזרחים שהכסף שלהם מופקד".
עיוות גדול או תיקון חשוב?
לפי נוסח החוק, תגמול מנהלי התאגידים הפיננסיים הוגבל לפי 35 מהתגמול של העובד בעל השכר הנמוך ביותר בחברה. כמו כן, נקבעה תקרה של 2.5 מיליון שקל לצורכי מס, אשר כל חריגה ממנה תחייב את החברה במס עודף של 17% מס רווח ו־25% מס חברות.
בעקבות יישום החקיקה, נעלמו כאמור בכירי הבנקים וחברות הביטוח מאז 2017 מצמרת שיאני השכר בבורסה, שם ניתן למצוא כיום מנהלים שמרוויחים 10 מיליון שקל ויותר. יתרה מכך, יישום החוק מייצר מצבי קיצון מוזרים. קחו למשל את עלות שכרו של חנן פרידמן מנכ"ל בנק לאומי, הבנק הרווחי והגדול בישראל (שווי שוק של 77 מיליארד שקל). פרידמן זכה אשתקד לשכר בעלות של 4.4 מיליון שקל. למרות שמדובר בתגמול נאה לכל הדעות, אפילו בבנק שהוא מנהל יש מי שמרוויח יותר - רון בן חיים, מנכ"ל החברה הבת לאומי פרטנרס, שעוסקת בהשקעות ריאליות ולכן אינה כפופה לחוק, שהרוויח אשתקד 5.7 מיליון שקל.
שכרו של פרידמן, כמו גם של יתר מנהלי הבנקים הגדולים, נמוך מהשכר שקיבלו אשתקד מנהלי חברות כרטיסי האשראי, שפעילותן מצומצמת בהרבה. אפילו בחברת מימון חוץ בנקאי קטנה יחסית - מניף שירותים פיננסיים, זכה אשתקד המנכ"ל, מאור דואק, לתגמול שנתי של כ־10 מיליון שקל. לצורך ההשוואה מניף הרוויחה אשתקד 151 מיליון שקל לעומת כמעט 10 מיליארד שקל שהרוויח בנק לאומי - יותר מפי 60.
מנהל בכיר במערכת הבנקאית אומר לגלובס כי "החוק הזה הוא עיוות גדול שמהווה סיכון משמעותי לכלכלה הישראלית. ברגע שאתה חוסם שכר בסקטור מסוים ומתיר לסקטורים אחרים לעשות ככל העולה על רוחם, בסוף תהיה זליגה של מנהלים אליהם. ואני לא מדבר על הבנקאים 'הזקנים' שלא יכולים כבר לשנות קריירה ולעבור למשל להייטק. אני מדבר על מנהלים המוכשרים שנמצאים בתחילת דרכם. דווקא אותם מנהלים עם פוטנציאל, יעזבו אותנו בעשורים המוקדמים לחייהם, ויכולה הייתה להיות להם תרומה חשובה בהמשך.
"כבר כיום הבנקים צריכים לשלם יותר ויותר בדרגים הנמוכים יחסית לעובדים משום שהם מתחרים מול גופים אטרקטיביים אחרים במשק. אבל חוק שכר הבכירים גורר מבנה שכר לכל אורך התאגיד, הוא משפיע גם על שכר הסמנכ"לים ומתחתם על שכרם של מנהלי האגפים. המנהלים שמתחת למנכ"ל, לא יכולים לשלם שכר מספיק אטרקטיבי".
על כך מגיב ח"כ לפיד כי "אומרים את זה כבר עשר שנים בלי שיש שום אינדיקציה שזה המצב. אנשים שעובדים בבנק ואנשים שעובדים בהייטק הם אנשים שונים לגמרי. בהסתכלות לאחור כל נבואות הזעם על זה שהאנשים הטובים יברחו מהתחום התבדו לחלוטין. אני חושב שזה היה צעד נכון שהגביר את האמון במערכת הפיננסית כי הדיונים התקשורתיים הקבועים על שכר הבכירים היו אסון לאמון זה".
הביצועים של הבנקים לא השתנו
קריאות שבר ונבואות זעם נשמעו כבר לפני תשע שנים. בכירי הבנקים הזהירו כי הגבלת תגמול המנהלים הבכירים תוביל לפגיעה באיכות המנהלים שיסכימו לקחת על עצמם את התפקיד בשכר מופחת ותוביל לפגיעה בתוצאות העסקיות.
המפקחת על הבנקים באותה עת, ד"ר חדוה בר, שלחה באפריל 2016 מכתב ליושבי הראש והמנכ"לים של הבנקים ובו דרשה לבדוק את האפשרות לעזיבת אנשי מפתח בדרגי הניהול השונים. היא אף דרשה מהבנקים לבדוק את ההשלכות ארוכות הטווח לביצוע תוכניות התייעלות כתוצאה מהחקיקה.
יו"ר בנק דיסקונט דאז, יוסי בכר המנוח, התייחס לסוגיה במסיבת עיתונאים שערך הבנק לסיכום הדוחות לשנת 2017, ואמר כי "בדירקטוריון הבנק הובע תסכול שאין לנו יכולת לתגמל את המנכ"לית (לילך אשר טופילסקי, ח"ש) על ההישגים שהיא הביאה את הבנק". בכיר בקבוצת ביטוח אמר לגלובס באותה עת כי "הגבלת השכר מקשה על מציאת מנהלים טובים".
אלא שבקיץ שעבר פרסם בנק ישראל ממצאי מחקר שקבע כי הגבלת שכר הבכירים לא פגעה בביצועיהם של הבנקים או גרמה לשינוי בסיכונים שלקחו מאז. המחקר מצא כי הירידה המשמעותית בתגמול המנהלים שנבעה מהחוק, "לא לוותה בירידה בביצועי הגופים".
המנכ"לים עושים סיבוב ועוזבים
מה שכן, החוק העלה את תדירות תחלופת המנהלים בצמרת של אותם מוסדות. כיום, מנהלי הבנקים נשארים לתקופות קצרות יותר, כשברוב המקרים קורצות להם משרות בכירות מחוץ לבנק, בקרנות השקעה או גופים ריאלים, שם הם יכולים להרוויח הרבה יותר ואף להפוך לשותפי הון. אם בעבר הכרנו מנהלים שנשארו יותר מעשור בתפקידם, כמו גליה מאור בבנק לאומי (1995־2012) עמירם סיון ז"ל בהפועלים (1986־2002) או גיורא עופר בדיסקונט (2001־2011), כיום הקדנציות התקצרו משמעותית.
אורי לוין למשל, שניהל את בנק דיסקונט עד לאחרונה, סיים את כהונתו לאחר 4 שנים בלבד ועבר לנהל את חברת הנדל"ן הפרטית תדהר. לילך אשר־טופילסקי, מי שניהלה את דיסקונט למשך חמש שנים, עברה בשנת 2019 לשמש כשותפה בקרן ההשקעות הפרטית הגדולה בישראל, פימי של ישי דוידי. ממחקר בנק ישראל עלה כי בשמונה שנים מאז נחקק חוק שכר הבכירים התחלפו 11 מנכ"לים בחמשת הבנקים הגדולים (3 בדיסקונט ופועלים, 2 בלאומי והבינלאומי ו־1 במזרחי טפחות).
אז החוק הגביר כנראה את תחלופת המנהלים בבנקים, אך כאמור לא השפיע על תוצאותיהם העסקיות (שהגיעו לשיא חדש אשתקד). היום, משרת מנכ"ל בנק או חברת ביטוח היא מהיוקרתיות שיכול המשק להציע (וגם התגמול לא רע בכלל - ראו מסגרת). אז איפה הבעיות?
הבכיר במערכת הבנקאית סבור שהללו יגיעו: "כולם יכולים להגיד לי מהבוקר עד הערב - הנה עבר כמעט עשור ולא קרה כלום. ואני אומר זה יקרה (התממשות הסיכון למשק, ח"ש) - ביג טיים. לא יבואו אנשים טובים לבנקים. וכאמור אנחנו כבר מתחילים לראות את זה. בבנקים בארה"ב, אין מגבלת שכר ומשלמים שם יפה. מנהל של בנק אזורי בארה"ב, עם מאזן של 15 מיליארד דולר, משתכר 3 מיליון דולר בשנה. בארץ, מנהל בנק עם מאזן גדול פי כמה, מוגבל לקצת יותר משליש מזה".
גורם בכיר אחר שכיהן בתפקידי מפתח במערכת הבנקאית לא מתרגש יותר מדי מהחוק, אבל כן מוצא נזקים עקיפים שנוצרו ממנו. "בסוף עשו כאן איזושהי סגרגציה (הפרדה). לקחו סקטור מסוים ובאו ואמרו לו: 'אנחנו מכים אותך'. המערכת הבנקאית יכולה הייתה להיות יותר נבונה, ולעשות מהלכים כדי למנוע את החוק הזה. אבל הבנקים חשבו שהם מספיק חזקים ואף אחד לא יעז לגעת בהם.
"הבנקאים אמרו ערב החקיקה שזה פוגע בהון האנושי שיגיע לבנק ועוד הסברים. הייתה עלייה לרגל לירושלים, והגיעו לרגולטורים, בבקשה, כמעט תחינה, שישכבו עבורם על הגדר. פגשתי פעם רגולטור שאמר: יש לי דרכים אחרות להתאבד".
לדבריו, "עבור המנכ"לים של היום - השכר הוא לא הסיבה היחידה לתפקיד. יש עוד שיקולים כמו יוקרה, ניסיון, הישג בקריירה ועוד. לדעתי גם למישהו צעיר שנכנס היום בשערי הבנק, הוא לא אומר לעצמו: באסה, אני אשתכר רק 4 מיליון שקל כשאהיה מנכ"ל יום אחד. אני לא קונה את הטיעון הזה. אבל זה מקצר את משך משרת המנכ"לים. הם רואים שמקביליהם בענפים אחרים מרוויחים פי ארבעה. אז הם עוזבים ומרוויחים יותר". לדבריו, "השכר של המנהלים בבנקים הוא שכר הולם. להגיד שאם זה היה 1־2 מיליון שקל יותר בשנה, היו באים בנקאים הרבה יותר טובים - אני לא קונה את זה".
