כשא' הגיע לתפקידו הראשון באלביט, הוא היה הדרוזי היחיד במתקן ● זה לא עצר אותו מלטפס למעלה ולהתמנות לראש תחום, במחלקה שהגבירה את פעילותה מאוד במלחמה: "כל מה שהיה לנו בייצור הופנה לטובת צה"ל. עבדנו 24 שעות ביממה" ● את כל זה הוא עשה במקביל לשירות מילואים אינטנסיבי במודיעין
א' (32) הוא דמות יוצאת דופן בתעשיות הביטחוניות הישראליות. הוא גדל במשפחה מסורתית מיישוב דרוזי שמאופיין בקהילה סגורה. אמו סיימה שש שנות לימוד אבל עודדה אותו לרכוש השכלה. אביו, יוצא מערכת הביטחון, היה מנהל בכיר בחברת טקסטיל ששוכנת סמוך למתקן של אלביט. "הייתי רואה את המתקן מבחוץ ושואל: אבא, מה זה אלביט? הוא השיב: צריך ללמוד ולעבוד קשה כדי להשתלב כאן". היום, כשלושה עשורים מאוחר יותר, א' הוא ראש תחום ייצור חימוש מדויקים במתקן של אלביט באזור הצפון.
הדרך לשם עברה בשירותו בחיל המודיעין. "נחשפתי לעליונות שמערכות מודיעיניות שמייצרת אלביט מעניקות", הוא מספר על החברה. "לאחר השחרור ידעתי שאני רוצה להגיע לחברה, אבל לא היה לי מסלול ברור או דמויות להשראה".
הוא הצליח להיכנס לחברה בשלב הראשון כראש צוות של קבלן משנה. כשהגיע, הוא לא זיהה במתקן שבו הוא נמצא בצפון דרוזים נוספים, אף שא' מציין כי הוא "מכיר את יכולות הדרוזים ויודע מהו הדנ"א". היום, לעומת זאת, במחלקה שלו עובדים כ־17 דרוזים.
"נדרשתי להתמיד כדי להגיע למקום שאני נמצא בו כיום. כעבור שנתיים הפנמתי שאני נדרש לקחת את עצמי בידיים במטרה לצמוח בחברה", הוא מספר. לשם כך הוא החליט ללכת ללמוד תואר ראשון בניהול עם התמחות בלוגיסטיקה.
"כולם נכנסו מתחת לאלונקה"
כמו כל אזרחי ישראל, ב־7 באוקטובר א' מצא את עצמו בהפתעה גדולה. באותו היום הוא טייל עם בנו בטבע, לא קרא חדשות, ובהתחלה לא זיהה שינוי במתרחש כי לא היו אזעקות בצפון. אבל אז החל לקבל התראות מיחידת המילואים. "הבנתי שמשהו גדול קורה, שונה וקיצוני. מיד תקשרתי את זה לעובדים, בגלל ההבנה שבתחום של החימוש המונחה אנחנו נדרשים לעמוד לצדו של צה"ל - וכל מה שהיה לנו בייצור הופנה לטובתו. עבדנו 24 שעות ביממה, תוך שאני עומד בקשר רציף עם מי שמקבל את החימושים".
במקביל הוא זומן למילואים, ורעייתו, שעובדת במשרד ממשלתי, נדרשה לעבוד בקצב גבוה בהרבה. "שנינו לא היינו הרבה בבית, והשתדלנו ליצור קשר זה עם זה בנסיעות ולתמוך. מי שסייעו רבות הם חמי וחמותי והוריי. כולם היו באתגר, ונכנסו מתחת לאלונקה".
א' מספר כי במשך תקופה עבד באלביט ושירת במילואים לסירוגין, מה שהעניק לו זווית מקצועית על הפעילות. "הרגשתי איך המוצרים הקריטיים שלנו נותנים עליונות מבצעית לצה"ל". ניהול ייצור הוא תמיד מרכיב קריטי בחברה, אך התקופה הזאת חידדה אצלו את האחריות שלו כלפי המדינה והמשפחה: "ההרגשה היא שאתה משפיע על כל חייל, ילד ואזרח, כמו המשפחה שלי".
"ההצלחה שלי לא אישית"
בתשעת החודשים הראשונים של 2024 מכירות אלביט בישראל הסתכמו בכ־1.4 מיליארד דולר, לעומת 730 מיליון דולר בתקופה המקבילה ב־2023. במפעל שבו א' עובד מייצרים אמצעים שונים לצה"ל וללקוחות הזרים, שמהווים את עיקר ההזמנות. חשיבות פעילותו של א' בתחום ייצור החימוש המדויקים משתקפת מהיקף הפעילות של חיל האוויר במלחמה. "האנשים הם שעושים את ההבדל", אומר א', "התפקיד שלי חשוב, קריטי, אבל ההצלחה שלי היא לא אישית. הצוות הוא הכוח האמיתי, אנשים חדורי שליחות עם חברה שדוחפת למצוינות".
א' מסב גאווה גדולה למשפחתו, שכן במשך שנים רבות לא תפסו הדרוזים עמדות מפתח רבות בתעשיות הביטחוניות. כראש תחום ייצור חימוש מדויקים הוא חש את המשמעות האישית בכל יום. אף שהוא שב ומדגיש את האתגר וההצלחה המשפחתית, א' מספר כי ביומיום הוא ממעיט מאוד לספר בבית מה הוא עושה. עם זאת, אבא שלו כבר אמר לו במהלך המלחמה: "זוכר את ימי שישי שבהם הייתי לוקח אותך לעבודה והיית שואל אותי על אלביט?".
"אני רואה את הגאווה הגדולה בעיניו", א' מסכם. "הוא יודע שכל החלטה שאני עושה משפיעה על ביטחון המדינה".