מקרה רפואי שלא הצליחה לפתור גרם לד"ר עדי צורף-לורנץ לשנות כיוון, לקצר את ההתמחות ולעבור באוהיו ● מחקר פורץ דרך שערכה שם הפך אותה לאחת המומחיות הגדולות בעולם למחלה הנדירה שנלווית לסרטן
מסלול חייה של ד"ר עדי צורף-לורנץ השתנה בעקבות חולה אחת. היא הייתה רופאה פנימית, מתמחה בהמטולוגיה, ללא שאיפות מיוחדות לעסוק במחקר, כשלמרפאתה הגיעה חולת סרטן כרוני של תאי הלימפה. "זו אמורה להיות מחלה 'טובה', שמאפשרת תפקוד ותוחלת חיים סבירה", היא אומרת. "אבל יום אחד היא הגיעה עם HLH, תופעת לוואי של סרטן הדם, שבה מערכת החיסון פועלת ביתר. טיפלנו בה חודש וחצי אינטנסיביים מאוד, הייתי קוראת מאמרים בלילה, ניסינו הכול. היו רגעי תקווה, ואז בסוף בום - היא הלכה בסערה".
צורף-לורנץ לא הצליחה להרפות מהשאלות. מדוע הופיע ה-HLH דווקא אצל אותה החולה? ומה בכל זאת אפשר היה לעשות? "העליתי בפני מנהל המחלקה שלי את הרעיון שאערוך מחקר בתחום, והוא במהירות חיבר אותי עם מרכז המצוינות המוביל בעולם ל-HLH, בבית החולים לילדים בסינסינטי".
כך היא יצאה לדרך חדשה. "הייתי צריכה לקצר את ההתמחות ולהשיג מימון לדבר הזה". כאן נסגר מעגל: "הבן של אותה המטופלת עזר לממן את הנסיעה".
אל המרכז ל-HLH היא כבר הגיעה מוכנה, עם נתונים ורעיונות למחקרים ב-HLH במבוגרים, לעומת התמחות המרפאה שהייתה אז רק בילדים. "התופעה הפכה פתאום מאזוטרית למאוד חמה, כשהתברר כי זו תופעת לוואי אפשרית של הטיפולים האימונותרפיים בסרטן (תרופות המפעילות את מערכת החיסון, ששינו את הטיפול במחלה ב-15 השנים האחרונות - ג"ו)".
היא פיתחה אינדקס בשם OHI, המאפשר לראשונה לאבחן את המחלה על בסיס שתי בדיקות דם. "היום משתמשים בזה בכל העולם", היא מספרת. באמצעות הבדיקה נמצא כי גם ללא אימונותרפיה, אצל 3%-5% מחולי סרטן הדם יש HLH ברמה גבוהה, ואצל 20%-30% ברמה נמוכה. "גילינו כי אפילו הרמה הנמוכה מובילה לקיצור תוחלת החיים בחולי סרטן. כבר היום ניתן להשתמש בבדיקה כדי לתכנן את הטיפול".
רשמתם פטנט על הבדיקות?
"הבדיקות הן חלק מהמחקר שלי ונתנו אותו לעולם. האימוץ של ה-OHI בעולם מאוד קידם והקל את המחקר בתחום".
אלא שאחרי שנה נגמר המימון למחקר. "זה היה בקורונה, ועד הרגע האחרון לא ידענו אם אקבל תקציב נוסף, כי אז עוד לא היו לי תוצאות. בסוף התייאשתי והחלטתי לחזור לארץ, עם בעלי ושלושת ילדיי. התשובה החיובית הגיעה כשהארגזים כבר היו כאן, אז היינו חייבים לחזור להביא אותם".
אחרי שלוש שנים פוריות בסינסינטי חזרה צורף-לורנץ לדוקטורט באוניברסיטת תל אביב, שם זיהתה הזדמנויות לטיפול ב-HLH באמצעות תרופות שכבר נמצאות בשוק. שלא כמו לגבי הבדיקה, "ייתכן שנקים סביב הפתרון הזה חברה", היא אומרת. לאחר סיום הדוקטורט היא הצטרפה לבית החולים מאיר והקימה שם מעבדה לחקר פעילות יתר של מערכת החיסון בסרטן. מעבדה זו כבר ממומנת היטב, בין היתר באמצעות תוכנית "מבריא" לרופאים חוקרים.
"אנחנו בוחנים אם התופעה קורית בסוגי סרטן נוספים, ומנסים להבין מדוע זה קורה דווקא אצל אנשים מסוימים. בינתיים אנחנו מוצאים אותה במגוון סוגי סרטן הדם ובוחנים אותה בגידולים נוספים". במקביל היא מקימה יחידה רב-תחומית בבית החולים שתבחן HLH לא רק בסרטן.
החלטה רגעית ללמוד רפואה
צורף-לורנץ גדלה בהרצליה להורים רואי חשבון. בנעוריה לא היו לה שאיפות אקדמיות מיוחדות. "קצת מרדתי בהישגיות של ההורים", היא אומרת. בצבא עשתה קורס הכשרה להדרכה בשדה בוקר, שכלל גיאולוגיה, זואולוגיה, אסטרונומיה והיסטוריה ישראלית, ועורר אצלה תאווה לידע. היא מספרת כי נרשמה ללימודי רפואה בהחלטה רגעית, אך במחשבה שנייה אומרת: "כילדה הייתי נפצעת המון. אמא שלי אומרת שזה התיקון שלי".
את בעלה ליאור הכירה בצבא. "הוא היה חובל והגיע להתאמן לקראת ההתנתקות. לא נעים לומר שבזכות ההתנתקות, אירוע קשה להרבה אנשים, הכרתי אותו. הוא מאוד משמעותי בהצלחה שלי כי הוא מאוד תומך ומעורר השראה, ויחד אנחנו אוהבים לחלום ולפרוץ גבולות. הוא איש חינוך ומקים בית ספר חדש בפרדסיה".
היום קל לך יותר להתמודד עם מות חולים?
"לא ממש. יש לנו חולים צעירים מאוד, ואי אפשר להישאר אדישים. אבל אם אני חוקרת, אני בעצם אומרת שאני לא מקבלת את זה שאין לי תשובה. אני אלמד, אבין ואיישם את זה על המטופל הבא".