עמיר מנחם זוכר רגע מכונן בחדרו של הרמטכ"ל בני גנץ, שבו התלבט אם הגיע הזמן להשתחרר מהצבא: "משהו בי אמר לי אז שהתשובה היא חינוך" ● מאז הקים את תנועת חמש אצבעות, ששואפת להפוך בני נוער למנהיגים הבאים
עמיר מנחם, מייסד ומנכ"ל תנועת חמש אצבעות, ידע שיש לו משהו מיוחד בידיים כבר מההתחלה. "הכרתי את אשתי רותם חודש אחרי שהקמתי את התנועה ב־2014. עד היום היא צוחקת על הדייט הראשון, ומספרת שדיברתי על התנועה כאילו זה הולך לשנות את המדינה. היו בה אז רק 19 ילדים".
חמש אצבעות הוקמה בספטמבר 2014 על ידי מנחם, אז משוחרר טרי מהשייטת, ואביו יורם, מאמן כושר מוכר ששימש בין השאר כמאמן הכושר הראשי של נבחרות ישראל בכדורסל. המטרה העיקרית של התנועה היא לספק לחניכים (בני 18-12) מסגרת שדוחפת למצוינות ותרומה. החניכים נפגשים פעמיים-שלוש בשבוע ל"אימון פיזי-מנטלי" מיוחד שבנו מנחם ואביו במטרה לפתח עבודת צוות, כישורי חיים ומנהיגות. נוסף על כך, התנועה מפעילה מכינה קדם־צבאית בזכרון יעקב (אליה מתקבלים מדי שנה עשרות מתוך אלפי מועמדים), ובימים אלה מוקם במקום גם קמפוס, לזכר בוגריה שנהרגו במלחמה.
פגישה אצל הרמטכ"ל והכרעה
"אחרי שש שנים בשייטת, הייתי בצומת דרכים משמעותי. זכור לי רגע מכונן בחדרו של הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, כשדובר על המשך שירותי הצבאי. אבל משהו בתוכי אמר שזה לא הכיוון שלי", מספר מנחם. "ידעתי שאני חייב לעסוק במשהו שאני מתלהב ממנו, שאקום אליו בבוקר עם תחושת שליחות ושיתרום למדינה ולחברה. אחרי התבוננות פנימית, הבנתי שהתשובה היא חינוך - השפעה על דור העתיד". שם התנועה מבוסס על מושג מהשייטת: "באימונים הראשונים הייתי אומר רוצו ותיגעו בקיר עם חמש אצבעות, הכוונה היא שאם התחלת משהו, תסיים אותו בצורה הכי טובה. אחד החניכים הציע שכך נקרא לתנועה, וזה נשאר".
היום יש בחמש אצבעות יותר מ־3,000 בני נוער (רבים מהם הצטרפו מאז תחילת המלחמה), כ־3,000 בוגרים, 41 מוקדי פעילות, 112 אימונים בשבוע ו־100 אנשי צוות בשכר מלא, אך ההתחלה הייתה צנועה בהרבה. "קיבלתי מספרי טלפון של ילדים מאזור רעננה, והתקשרתי אחד אחד להזמין אותם למפגש הראשון", מספר מנחם. "לאימון הראשון הגיעו 13 ילדים, לאימון השני הם הביאו עוד שניים-שלושה חברים.
"בעשור הראשון שלנו נשארנו יחסית הומוגניים. אני לא רואה בזה כישלון, אלא אתגר שמניע אותנו להתרחב בעשור הקרוב לאוכלוסיות מגוונות יותר".
בשנים הראשונות המימון הגיע מהבית. "בהתחלה אבי עבד בהתנדבות ואני כמעט ולא הרווחתי, כי רצינו לבנות בסיס איתן. כשהקמנו את המכינה ב־2018, השקענו חצי מיליון שקל מהחסכונות שלנו. היום התנועה מחזיקה את עצמה בצורה כלכלית מכובדת, וזה היה חשוב לי מההתחלה - להיות כמה שפחות תלויים בגורמים חיצוניים". התקציב מגיע מתשלומי החניכים, שיתופי פעולה עם חברות במשק, מערכת החינוך, מכינות קדם־צבאיות אחרות ויחידות בצה"ל לצד תרומות ומענקים מהמדינה.
7 באוקטובר הבהיר למנחם את החשיבות הגדולה בתנועה, והציב אתגרים חדשים. לצד זינוק במספר המשתתפים, שני שליש מעובדי חמש אצבעות נקראו למילואים. "נתנו הרבה מאוד אחריות לנוער", מסביר מנחם. "גם הרבה מאוד בוגרים, שלא היו בצבא, התייצבו".
התנועה נאלצה גם להתמודד עם נפילתם של 17 מבוגריה. "זה קשה לי גם ברמת האישית, כי הכרתי את רובם טוב, ואנחנו מלווים את המשפחות ורואים עד כמה זה מורכב", מספר מנחם בכאב. "אבל נוצרה גם הרבה תקומה בתנועה, מוטיבציה, מחויבות ותקווה קדימה".
בימים אלו שוקדת התנועה על הקמת קמפוס בזכרון יעקב כהנצחה לנופלים. "הקמפוס יהיה בית התוכן של חמש אצבעות, שיחידות צבאיות יוכלו להגיע ולהיחשף לתכנים שלנו וגופים חינוכיים יוכלו להגיע לסדנאות וקמפינג".
איפה אתה מצפה שהתנועה תהיה בעוד עשור והאם עדיין תעמוד בראשה?
"בעוד חמש עד עשר שנים, אני מקווה שכשידברו על חינוך, יפנו לחמש אצבעות כמודל. אנחנו מזהים בדור הנוכחי פוטנציאל עצום. הם פשוט זקוקים לגישה חינוכית שונה - כזו שמתמקדת בהיבטים רגשיים, במתן אחריות ובחוויות משמעותיות מחוץ למסך. השאיפה היא לא להתחרות בתנועות נוער גדולות, אלא להוות מודל חינוכי שישפיע על מערכת החינוך כולה.
"כל עוד אני האדם המתאים ביותר להוביל את הכיוון, אשמח להמשיך בתפקידי. אם אעזוב, זה יהיה רק לטובת תפקיד ציבורי שיאפשר לי להשפיע אף יותר על עיצוב הדור הצעיר".