את המיזם הראשון, שעסק בצורך בחיבור בין-דורי, יובל סימן טוב הקים בכיתה י"א ● העמותה שייסד בהמשך, עם אותה המטרה, הפכה בשבילו לתרופה כשאיבד חברים במסיבת הנובה: "זה החזיר לי את החיים" ● היום היא מסייעת לכ-800 קשישים בהפגת הבדידות
"כשהייתי בן 15 אני וסבא שלי היינו החברים הכי טובים. היה בינינו קשר מדהים", מספר יובל סימן טוב (24). שם גם נולד הניצוץ שיהפוך לימים לעמותת ג'סטה, אותה הקים עם חבר הילדות רון לוי, שמחברת בין בני נוער לקשישים ודואגת לסייע להם ולהפיג את בדידותם.
כבר בכיתה י"א פתח סימן טוב מיזם בשם דור פוגש דור. "זה נוצר מהרצון להכיר סבא וסבתא לאנשים צעירים, גם אם הם לא סבא וסבתא שלהם. אחרי השחרור מהצבא, הרגשתי שאני מתגרד כי לא עזרתי לגיל השלישי - זה היה בקורונה כשמבוגרים נפגעו חברתית ונשארו לבד. אז יצרנו עמותה שמסייעת לקשישים בודדים, 95% מהם מתחת לקו העוני, ושורדי שואה. בהתחלה זה היה רק בעיר רחובות, וממאי 2023 החלטנו להתרחב".
התפנית הגדולה, בחייו ובמסלול העמותה, הגיעה ב־7 באוקטובר. סימן טוב, שבילה במסיבת הנובה, נפצע ואיבד חברים טובים. העמותה הפכה מסיפור אהבה - ל"סיבה לחיות". "זה הפך למתנה שהחזירה לי את החיים הנפשיים. הבנתי שאני צריך לעמוד על הרגליים ושיש כאן אוכלוסייה שזקוקה לנו. החיבור עם בני הנוער מציל חיים. בג'סטה קטנה - ההשפעה עצומה. לכן קראנו ככה לעמותה.
"נפצעתי בנובה בגוף ובנפש. זה הגיע עד רמה שמצאתי את עצמי מבקש מבת הזוג שלי שתשמור על הדלת בלילה. אמרתי לעצמי שאולי כדאי שאתרכז בעצמי ואעזוב את העמותה. יום אחד התקשרה מבוגרת מדהימה בשם רחלי - שביקשה שמישהו יסגור לה את חלון הממ"ד. אמרתי לה שאני חולה אבל בסוף באתי וסגרתי את זה. זה לקח לי שנייה וחצי, והיא אמרה 'בשבילי זה הצלת חיים'. ברגע הזה הרגשתי שאני משמעותי בשביל מישהו, וזה גרם לי להרגיש כל כך טוב.
"ככה נסחפתי עם זה. אמרתי לרון לוי, שמנהל איתי את העמותה מהרגע הראשון, בוא נטרוף את זה. הוא סיים מילואים במגלן ויחד פתחנו עוד סניפים במזכרת בתיה, בראשון לציון, בשדרות, בנס ציונה, בתל אביב ובכפר סבא. עכשיו נפתח בפרדס חנה סניף חדש. אנחנו מסייעים ל־864 מבוגרים, יחד עם 842 מתנדבים ומתנדבות בני נוער, בעלי מקצוע ובעלי מלאכה. אנחנו מסייעים להם בהפגת בדידות ופתרון בעיות היום־יום".
איך מגייסים בני נוער לעזור לקשישים?
"מדברים איתם בגובה העיניים לב אל לב. אנחנו מנגישים להם התנדבות בזוגות, כך כיף להם ללכת ביחד. עושים את זה לפי הדרך שלהם, משתדלים להתאים אותם למישהו שמתאים לפי האופי ותחומי העניין. למשל, אוהדי אותה קבוצה שרואים משחקים ביחד".
"אתם חמודים, אבל תתקדמו"
כיום סימן טוב הוא סטודנט לפסיכולוגיה וקרימינולוגיה בבר אילן, "בלימודי ערב בשביל לשלב את העמותה". הוא מספר כי האתגר המרכזי הוא "לרכוש את האמון של אחרים. הגענו לאגף הרווחה ברחובות, והסתכלו עלינו, טוב אתם חמודים, אבל תתקדמו. אמרנו להם נתחיל עם שני מבוגרים כל פעם".
אתגר נוסף לדבריו הוא החיבורים בין בני נוער לקשישים. "בסוף באה מבוגרת שאומרת מה יש לי לדבר עם ילדה בת 16 או צעיר שאומר מה יש לי לדבר עם מבוגר בן 92. זה היה לא קל - זה עדיין לא קל. אבל אנחנו מצליחים בזה".
איפה אתה רואה את העמותה בעוד עשור?
"אני מאמין שהיא תהיה בכל רחבי הארץ, עם מרכזים שלנו והדרכות דיגיטליות, להכשיר בני נוער לעשות קורסי הנדימן בעצמם. אני רואה אותנו עוזרים למבוגרים בעוד דברים, ניידות לרפואת שיניים, לדאוג למעברי דירות. לסייע למבוגרים לשנות את חייהם. אני מאמין שנוכל להגדיל את הדבר הזה בישראל ובסופו של דבר מחוצה לו אם תהיה לנו את ההזדמנות".
ואיפה אתה רואה את עצמך?
"לפני שלוש שנים הייתי ברמן והדבר היחידי שעניין אותי זה אם האדם רוצה עוד שוט של טקילה. כל כך הרבה דברים השתנו ואירועים טלטלו את החיים שלי. אז אני לא יכול להגיד שיש לי מושג, אבל אני בטוח שאני רוצה להיות בתחום חברתי. אני חושב על שיקום אסירים, על התעסקות בגיל השלישי, על ילדים ויתומים, ועל המון תחומים חברתיים נוספים".