עד 7 באוקטובר עדי כ"ץ עסקה בעיקר במספרים ונתונים במשרד הבינוי והשיכון ● היום היא מסייעת בשיקום נפגעי המתקפה במסגרת מנהלת תקומה, ומתמודדת עם שאלות שנותנות בוקס בבטן: "הרגשתי שזו קריאה למילואים, רק באזרחות"
בחודשים שאחרי מתקפת 7 באוקטובר עדי כ"ץ מצאה את עצמה במקום שלא דמיינה. היא התעסקה עד אז בעיקר במספרים וניתוחים כלכליים כמנהלת אגף הכלכלה במשרד הבינוי והשיכון - ונזרקה למרכזו של משבר לאומי שבו אנשים נותרו חסרי בית, חסרי ודאות ובעיקר עם צלקות ופציעות. תפקידה החדש היה הכלכלנית הראשית של מערך בינוי, דיור ותשתיות במנהלת תקומה.
"אחד הרגעים שלא אשכח היה כשהגעתי ללוות את כניסת התושבים הראשונים של כפר עזה לקרוואנים בשפיים", היא מספרת. "דיברתי עם אחת התושבות שעברה חוויות שהלב לא יכול להכיל. היא אמרה לי שעכשיו, כשיש לה סוף סוף מקום להניח את החפצים, אולי היא תמצא גם מקום להניח את הנפש. באותו רגע העבודה האינטנסיבית הפכה למוחשית והבנתי כמה הבית הוא בסיס לשיקום".
מנהלת תקומה, שהוקמה במהירות שיא כדי לתת מענה למפונים, עבדה בתחילת המלחמה מסביב לשעון. "הימים הראשונים היו כאוטיים", היא אומרת. "לא היה שום ניסיון קודם, היינו צריכים לסלול את הדרך תוך כדי תנועה. אבל היה לנו ברור שכל עיכוב הוא עוד יום שבו משפחות נשארות בחוסר ודאות או נאלצות להישאר במלון.
"העיסוק שלי נע בין סוגיות רחבות - כמו איך לבנות מודלים לשיקום היישובים או לצמיחה דמוגרפית, איך לחלק את התקציבים בין כל המשרדים שעובדים איתנו בהתאם לחלוקת האחריות ביניהם, ועד סוגיות נקודתיות יותר - האם עובד זר מקבל דמי כלכלה כמו כל תושב אחר, ולדאוג לביטוח עד אחרון המבנים".
לדבריה, בתחילת הדרך המיקוד היה במציאת פתרונות זמניים, שכללו זיהוי של מלאי הדירות במדינה וייצור הקלות רגולטוריות כדי לזרז תהליכים. בחודשים הראשונים נשכרו ונבנו יותר מ־1,600 דירות לתושבים שפונו. כיום לכל 13 היישובים שעדיין לא חזרו לבתיהם יש מענה קבוע לתקופת הביניים.
לאחר שלב החירום, עברו בתקומה לתהליכים ארוכי טווח. "היה ברור שצריך מענה שיקום רחב יותר ממה שמס רכוש נותנים לפי החוק, שלא מתאים לסיטואציה קיצונית כזו. נתקלנו בשאלות קשות ורגישות - איך מגדירים מה עושים מעבר לתיקון הנזק? איך נכון לבצע ביישובים האלו שימור ומורשת? והאם בכלל אפשר לקבוע קריטריונים לדבר כל כך אישי?.
"למדנו משיקומי אסונות בעולם שהקהילה והחוסן שלה הם מקור כוח מהותי להצלחה, ולכן השיח עם הקהילות הפך להיות חלק משמעותי באופן שבו מתקבלות החלטות. הבנו שאין למדינה כלים לתת פתרון אחיד, ולכן במקום להכתיב כללים מלמעלה, בנינו מודל שמעניק גמישות. היישובים קיבלו תקציב משמעותי שמאפשר להם לבנות את תוכנית השיקום שלהם".
המפגש עם התושבים לא פעם הביא איתו סיטואציות מורכבות. "אנחנו פוגשים אותם ברגעים קשים, ברגעי חוסר ודאות ואחרי או במהלך טראומה. לפעמים השאלות שהם שואלים הן בוקס בבטן, וגם לנו אין תמיד תשובה. זה לא רק על שיקום בתים, זה על שיקום אמון".
פרופסור בתורנויות רפת
כ"ץ נולדה וגדלה בקבוצת יבנה, קיבוץ דתי ושיתופי, "שבו חיי הקהילה, תחושת האחריות ההדדית והפשטות היו ערכים מובהקים". היא מתארת ילדות שבה כולם לקחו חלק בעבודה. גם אביה, שהיה פרופסור באוניברסיטה, מצא את עצמו בתורנויות ברפת. האווירה הזו עיצבה את תפיסת עולמה גם בדרכה המקצועית.
הדרך המקצועית שלה החלה בלימודי כלכלה באוניברסיטה העברית, במקביל לניהול סניף של ארגון פעמונים, שם עסקה בסיוע למשפחות בהתנהלות פיננסית והובילה תוכנית לליווי כלכלי לנערים בסיכון. משם המשיכה לעבוד בכנסת, ללוות חבר כנסת בוועדת הכספים, ולאחר מכן למשרד ראש הממשלה, שם עסקה בשיתופי פעולה בין המגזר הציבורי, העסקי והחברה האזרחית.
במקביל המשיכה כ"ץ לתואר שני במדיניות ציבורית במסגרת תוכנית הצוערים לשירות המדינה, והקימה את היחידה הראשונה לרכש חברתי בממשלה במסגרת עבודתה במשרד הרווחה.
תפקידה הבא היה ניהול אגף הכלכלה במשרד הבינוי והשיכון, שם עסקה במדיניות דיור, דיור ציבורי וניתוחי רגולציה. לאחר 7 באוקטובר, כאמור, הצטרפה למנהלת תקומה. "הרגשתי שזה כמו קריאה למילואים, רק באזרחות, שזו משימה לאומית, ושאני חייבת להיות שם".