בנייני דירות במצפה רמון - היישוב המושכר ביותר בישראל, נכון להיום / צילום: Shutterstock
מצפה רמון, חריש, תל אביב וגבעתיים, הם היישובים המושכרים ביותר בישראל - כך עולה מסקר בעלות על דירה שמפרסמת היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מהסקר עולה כי מספר הדירות המשמשות לשכירות עלה בעשור האחרון ב-44%, והוא הגיע בשנה שעברה ל-852 אלף. עוד עולה מהנתונים, כי הפקדת השכירות בישראל בידי חברות פרטיות על חשבון משקיעים - אינה מעלה עד כה פירות משמעותיים, וכי הדיור הציבורי ממשיך להידלדל מבחינת מספר הדירות שבו.
● ניתוח גלובס | נתוני הלמ"ס שהיכו בהלם את ענף הנדל"ן: כמה מבצעי מימון על דירות באמת יש?
● עם עלייה של מעל 10% זה המחוז שהוביל את הקפיצה במחירי הדירות
● מה אפשר ללמוד ממדד מחירי הקרקעות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
שיאנית השכירות בישראל היא המועצה המקומית הדרומית, מצפה רמון. כ-56% מהדירות ביישוב הקטן מושכרות; אחריה במדרג, מגיעה העיר החדשה חריש, שהפכה מאז הקמתה לעיר שנשכה משקיעים ושוכרי דירות; 52% מהדירות בעיר משמשות לשכירות. במקום השלישי, מצויה תל אביב, ש-47% מהדירות שבה מושכרות, אחריה קרית ארבע (44%) וגבעתיים (42%).
מבחינת מספר דירות בכל יישוב, תל אביב היא העיר המובילה - 104 אלף דירות בתוכה מושכרות; אחריה ירושלים (79 אלף), חיפה (46 אלף) רמת גן (29 אלף) באר שבע (28 אלף) נתניה (26 אלף) ופתח תקווה (25 אלף).
הממצא המשמעותי הנוסף בסקר מורה על גידול מהיר של מספר הדירות בשכירות: כאמור, בין 2014 ל-2024, מספר הדירות בשכירות עלה ב-44%. זאת, בעוד מספר הדירות בבעלות עלה בעשור הזה ב-15% בלבד. הדבר מעיד על ביקושים גדולים מאוד לשכירת דירה בישראל.
והיכן השוכרים מעוניינים להתגורר? מתברר כי שוק השכירות הוא שוק ריכוזי למדי. הבאנו את הערים המובילות בדירות להשכרה, אך בסך הכל, ניתן לראות כי כ-61% מכלל הדירות בשכירות מצויות ב-19 ערים גדולות, בהן 100 אלף תושבים ויותר.
אחת השאלות החשובות עליהן עמדה הלמ"ס היא שאלת הגורם המשכיר. המדינה שמה דגש בעשור האחרון על העברת משקל המשכירים ממשקיעי הדירות הפרטיים לחברות, מתוך מגמה להעביר חלק גדול יותר של השוק לגורמים מוסדיים ולשכירות ארוכת־טווח.
אולם, הנתונים מאכזבים ומעלים תהיות על נכונות הצעד הזה. התפלגות הגורם המשכיר מעלה כי 81% מהמשכירים הם בעלי דירות פרטיים, 7% על־ידי חברות לדיור ציבורי, 4% על־ידי קיבוצים ומושבים, ורק 4% על־ידי חברות פרטיות (היתר הם גורמים שונים, כגון מעונות סטודנטים, דיור ממשלתי, עמותות, מוסדות דת ועוד).
כלומר, בסך הכל, משכירות חברות פרטיות באמצעות "דירה להשכיר" ובצורות אחרות, רק 34 אלף דירות בישראל. זהו מספר דל ביותר, שגם משתקף בנתונים מקומיים: בתל אביב, 6.3% מהדירות המושכרות משתייכות לחברות פרטיות, אך עדיין מדובר ב-6,552 דירות; בירושלים מושכרות 2,750 דירות (3.5%), בחיפה 1,930 דירות (4.2%) ובהרצליה 1,330 דירות. יש להעיר כי בהרצליה, אחוז הדירות בשכירות שמצויות בידי חברות פרטיות הוא הגבוה ביותר, ככל הנראה, עקב הפרויקטים של "דירה להשכיר" בגליל ים, והוא מגיע ל-9.5% מכלל הדירות המושכרות בעיר.

הדיור הציבורי סובל מבעיות קשות
נתון השוואתי מעניין בודק את מצבה של ישראל מבחינת אחוז משקי הבית המתגוררים בה בשכירות, לעומת מדינות האיחוד האירופי. מתברר כי לפי נתוני 2023 (לא היו בנמצא עדיין נתונים ל-2024 ברוב המדינות), ישראל עומדת במקום טוב באמצע, בהשוואה ל-27 מדינות האיחוד האירופי. אמנם היא לא מתקרבת לשוויץ ולגרמניה, בהן רוב משקי הבית מתגוררים בשכירות, אך היא רחוקה מאוד ממדינות שהיו מזוהות עם הגוש הסובייטי בעבר (אלבניה, רומניה, סלובקיה, סרביה, הונגריה, ליטא, פולין, בולגריה ועוד), ברובן אחוז משקי הבית המתגוררים בשכירות נמוך מחמישית, ואצל חלקן הוא חד־ספרתי באחוזים.
הדיור הציבורי בישראל סובל מבעיות שמחריפות והולכות - ממש ביחס הפוך לכמות הדיבורים הממשלתיים שמורעפת עליו. בשנה שעברה, הגיע מספר הדירות בדיור הציבורי ל-60 אלף דירות (45.5 אלף דירות ועוד 14.6 אלף דירות בדיור המוגן הציבורי), לעומת 67.1 אלף דירות בשנת 2013 (56.5 אלף דירות ועוד 10.6 אלף דירות בדיור המוגן הציבורי). כלומר, בין השנים 2024-2013, נגרעו ממלאי הדיור הציבורי (ללא דיור מוגן ציבורי) כאלף דירות בממוצע מדי שנה.
מדובר בנתונים חמורים, אליהם מתווספים נתונים נוספים של מיקומי הדירות בדיור הציבורי, שאינן תואמות את הצרכים: הערים המובילות במספר הדירות בדיור הציבורי הן באר שבע (5,800), אשדוד (3,400) ואשקלון (3,100); בתל אביב ובירושלים, יש 2,000 דירות כאלה בכל אחת.