בית הדין הארצי לעבודה מבצר את ההגנה על הזכות לפרטיות במקום העבודה. בפסק דין תקדימי שפורסם היום (ד') עם פרישתה של נשיאת בית הדין, השופטת ורדה וירט-לבנה, פסק בית הדין כי עובדת שהתפטרה אחרי שהמעסיק הציב מצלמות בסמוך לעמדה שלה, זכאית לפיצויי פיטורים בגלל ההרעה בתנאיה.
● מי ישלם לעובדי סטודיו פאשה בתקופת הביניים? בית המשפט הכריע
● "נהג בכספים כבשלו": עורך דין נטל שלא כדין 1.3 מיליון שקל מעיזבון חמותו
השופטת וירט-לבנה, ואיתה השופטות לאה גליקסמן וחני אופק-גנדלר, פסקו כי הצבת מצלמות במקום העבודה מהווה פגיעה קשה בפרטיות העובדים. עם זאת, עובדים לא יהיו זכאים לפיצויים בכל מקרה שבו המעסיק הציב מצלמות. לפי בית הדין, השימוש במצלמות עשוי להיות לגיטימי במובן זה שהוא נועד למנוע גניבות ופריצות - ואף להגן על העובדים באמצעות תיעוד והרתעה מפני אלימות והטרדות מיניות.
השופטות קבעו כללים לצורך ההכרעה בשאלה עד כמה פגעה הצבת המצלמות בעובדים. כך, בית הדין ישקול האם הסיבה להצבתן היא לגיטימית, ועד כמה הפרטיות נפגעה. מידת הפגיעה תתבסס, בין היתר, על הנסיבות האישיות של העובד - לדוגמה, אם מדובר בעובד ותיק, אז הפגיעה קשה יותר.
עוד התחשב בית הדין בשאלה עד כמה המעסיק נהג בשקיפות ושיתף את העובד בהתקנת המצלמות. ככל שהפגיעה בפרטיות קשה יותר - כך נדרשת הסכמה מפורשת מצד העובד להתקנת המצלמות.
ביקורת על המעסיק שלא יידע מראש
התובעת בתיק עבדה במשך 17 שנים במשרדו של ד"ר מרק פרידמן, העוסק בעריכת פטנטים ובקניין רוחני. זה טען כי הוא הציב 9 מצלמות ברחבי המשרד בעקבות תלונה על הטרדה מינית מצד עובדת אחרת כלפי אחד העובדים. התובעת הסבירה כי שתי מצלמות הוצבו בסמוך לעמדה שלה וצילמו את העמדה במשך 24 שעות ביממה. העובדת לא עודכנה מראש לגבי התקנת המצלמות, וגילתה זאת רק כאשר הגיעו המתקינים.
בית הדין האזורי קיבל את תביעת העובדת וקבע כי הצבת המצלמות אומנם הייתה לגיטימית ונועדה למנוע הטרדות מיניות, אך למרות שנעשתה ממניעים ענייניים, היא עדיין מקנה לעובדת זכות לפיצויי פיטורים. זאת, בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, המאפשר לעובדת שהתפטרה בגלל "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" לזכות בפיצויים כאילו פוטרה.
טענות נוספות של העובדת לגבי התעמרות, אי-תשלום בונוס והלנת פיצויים - נדחו.
בית הדין הארצי דחה את הערעור שהגיש פרידמן בנושא הפגיעה בפרטיות, וצידד בעובדת. השופטת וירט-לבנה מתחה ביקורת על כך שהמעסיק לא יידע מראש את העובדת לגבי התקנת המצלמות ואף סירב לבקשתה להזיזן.
פגיעה משמעותית בתנאי העסקתה של העובדת
עוד נקבע כי הוותק של העובדת הוסיף לפגיעה: "אין ספק בליבנו כי הצבת מצלמות, בהן מצולמת עמדת העבודה של עובדת המועסקת פרק זמן כה ארוך, מהווה פגיעה משמעותית בתנאי העסקתה, ולכל הפחות מהווה שינוי נסיבות אשר בגינן לא ניתן היה לצפות ממנה להמשיך במקום העבודה".
לאור זאת מצאה וירט-לבנה כי הפגיעה בפרטיות העובדת הייתה במידה גבוהה, וכי נדרשה ההסכמה המפורשת שלה להתקנת המצלמות. עם זאת, בית הדין הארצי דחה את יתר טענות העובדת, כפי שעשה כאמור גם בית הדין האזורי.
עוד הביא בית הדין מהנחיות שפרסמה הרשות להגנת הפרטיות בנושא. ההנחיות מחייבות מעסיקים לפרסם מדיניות מפורטת בנוגע לשימוש במצלמות, אחרי שהתייעץ עם העובדים לגביה. הרשות אף מדגישה כי אסור למעסיקים להתקין מצלמות נסתרות במקומות פרטיים - אפילו אם העובדים הסכימו לכך.
ההסתדרות הגישה את עמדתה בתיק, ובו צידדה בתשלום פיצויי פיטורים לעובדים שהתפטרו בגלל התקנת מצלמות. נשיאות המגזר העסקי, שהגישה אף היא עמדה, סברה מנגד כי אין לפסוק פיצויים כאלה במקרה שהמצלמות שימשו למטרה לגיטימית.
בית הדין הארצי חייב את משרד ד"ר פרידמן לשלם לעובדת פיצויי פיטורים בגובה של כ-420 אלף שקל, ובנוסף הוצאות משפט בגובה 10,000 שקל.
העובדת יוצגה על-ידי עו"ד דוד בכור. משרד עו"ד פרידמן יוצג על-ידי עו"ד אבנר רון, שמסר בתגובה: "אנחנו מכבדים את פסק הדין. לטעמנו נדרש איזון במקרים מסוג זה, אשר בו המעסיק מצוי בסכסוך עם עובד שמבקש להתפטר. במקרים כאלה יש להקל על המעסיק, ולא סביר כי תידרש הסכמת העובד להתקנת המצלמות. עוד יש לזכור כי המצלמות במקרה זה הותקנו במבואה של המשרד. מדובר בשטח ציבורי, ולפי הרשות להגנת הפרטיות, מותר להתקין בו מצלמות".
"בית הדין מגדיר כללים שמאזנים בין זכויות העובד לבין סמכויות המעסיק"
עו"ד גיא גולן, שותף וראש מחלקת משפט העבודה (משותף) במשרד פירון, מציין כי "פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה מגדיר את הגבולות בין זכותו של המעסיק לפקח על העובדים ולנהל את עסקו לבין זכותו של העובד לפרטיות - גם במרחב העבודה הציבורי. כך, על אף שבית הדין קיבל את עמדת המעסיק כי הצבת המצלמות נעשתה למטרה ראויה לצורך בירור תלונה בדבר הטרדה מינית, הרי שיישומה היה בלתי מידתי והיווה משום פגיעה בפרטיותה של העובדת".
עו"ד גולן מוסיף: "פסק הדין מנחה את המעסיקים כי אף אם יש מצבים בהם ראוי ונכון להציב מצלמות לטובת ניהול מקום העבודה (מניעת גניבות, בדיקת תלונה בדבר הטרדה מינית ועוד), הרי שעליהם לבצע בחינות מקיפות טרם הצבת המצלמות על-מנת לעמוד במבחני הפסיקה, ובכלל זאת לבחון שאלות בדבר מיקום המצלמות, מספר המצלמות הנדרש לאירוע, שאלת יידוע העובדים אודות הצבן הצבתן ועוד".
לדבריו, "פסק הדין ממשיך קו פסיקתי עקבי, כמו במקרה קודם של כניסה לתיבת דואר אלקטרוני של עובד. בית הדין מגדיר עתה כללי-אצבע אשר מאזנים בין זכויות העובד לבין סמכויות המעסיק".
