דאגלס אדלמן / עיבוד: מתוך כתב האישום האמריקאי
אדלמן בילה את 4 ביולי בכלא איביזה, במכנסיים קצרים שלבש בחופזה כדי לפתוח את הדלת למשטרה ביום הקודם. בספטמבר הוסגר לארה"ב, שם הוא כפר בהאשמות נגדו. הוא שוחרר בערבות בהתחייבות עצמית של 12.9 מיליון דולר למעצר בית בדירה בקומה ה־22 באלכסנדריה, וירג'יניה. בדצמבר שחרורו בוטל והוא הוחזר לכלא לאחר ששלח הודעות לעדים פוטנציאליים נגדו בתיק. לשופט הוא אמר שהוא בודד. בבית המשפט הוא חלק על טענת הממשלה שלפיה הוא הקים נאמנות על שם אשתו כדי להסוות את בעלותו ואת השליטה שלו בנכסי הנאמנות. לה־דיין (59) הייתה אמורה להצטרף לבעלה בדירה באוקטובר. היא ברחה לצרפת ולא השיבה לאישומים.
התיק של בני הזוג הוא אחד הגדולים בהעלמת מס לכאורה, עם מסים אבודים של 129 מיליון דולר לפחות, לפי הערכות התובעים, לפני ריבית או קנסות. התובעים אמרו כי עונשו עשוי לעמוד על עשור או יותר בכלא.
"אדלמן התעשר על גב משלמי המסים האמריקאים במאמץ המלחמתי שלאחר 11 בספטמבר, ואז עסק במשך עשורים במזימה להתחמק מתשלום המסים שלו עצמו", נטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט בדצמבר.
מעבר לאישומים של העלמת מס ומצג שווא, עורכי דין ורואי חשבון עוקבים אחרי התיק כדי להבין את ההשלכות על אזרחים אחרים החיים מחוץ לארה"ב.
ארה"ב היא יוצאת דופן בהטלת מס על אמריקאים שחיים בחו"ל. כמעט בכל מדינה אחרת ממשלות מטילות מסים על סמך תושבות, ולא אזרחות. ככלל, אמריקאים משלמים מסים במדינה שבה הם גרים, וחייבים גם להגיש דוחות בארה"ב, עם זיכוי מס זר כדי להימנע מכפל. אך בני זוג זרים לרוב לא משלמים מסים בארה"ב אם הם אינם חיים בה.
עבור אמריקאים שעברו להתגורר בחו"ל ההחלטה המובנת מאליה - והחוקית לגמרי - היא לרשום בתים והשקעות על שם בן או בת הזוג הזרים. המקרה של אדלמן עשוי לגרום לנוהג זה להיבחן ביתר קפדנות.
בינתיים מאמץ בן עשרות שנים להקל את הכללים החלים על מי שחיים מחוץ למדינה צובר תאוצה. בדצמבר הגיש חבר הקונגרס דרין לאהוד מאילנוי (רפובליקני) הצעת חוק להפסקת חבות מס ההכנסה של אמריקאים החיים מעבר לים, שתאפשר להם לשלם מסים רק במקום שבו הם גרים. הנשיא טראמפ הבטיח במסע הבחירות שלו לשים קץ למיסוי עולמי על אמריקאים, נוהג שהחל בשנות השישים של המאה ה-19 כדי לסייע במימון מלחמת האזרחים.
דיווח זה מבוסס על מסמכים משפטיים, מסמכים פיננסיים והתכתבויות וכן על ראיונות עם אנשים המכירים את בני הזוג ואת הונם.
הבהלה לזהב
אדלמן נחת במוסקבה כדי לסחור בנפט בתחילת שנות התשעים, בערך בעת שמלאו לו 40. הוא עזב את אשתו האמריקאית, את שלושת ילדיהם וקריירה של מסחר בתרכיז מיץ תפוזים ובשמן צמחי, שהייתה כרוכה בנסיעות לחו"ל.
מוסקבה הייתה בעיצומה של בהלה לזהב, ואדלמן רקם עסקאות עם אוליגרכים טריים ועם מערביים אחרים שהיו רעבים להזדמנויות. הייתה לו חברה רוסייה יפה, והם חגגו במקומות בילוי ליליים עם חברים וסלבריטאים שבאו לבקר. חברים אמרו שאדלמן אהב להאזין למוזיקת ג'אז חיה ולעשן ג'וינט פה ושם.
אחרי כמה שנים, אדלמן עבר לבישקק, בירת קירגיזסטן שבאותם ימים התעוררה לאחר השלטון הסובייטי. כדי לשחזר קצת מן האווירה של מוסקבה הוא פתח בר וגריל אמריקאי בתיאטרון ישן. עיתונאית צרפתייה שהייתה שם במשימה, לה-דיין, התאהבה בו בשל אופיו הנינוח, לדברי חברים, והם נישאו בשנת 2000. מאחר שהוא שילם מזונות בארה"ב, היא שילמה את רוב הוצאות החתונה.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב הסכימה קירגיזסטן לארח בסיס אווירי אמריקאי במאנאס, נמל התעופה הראשי שלה, כדי להטיס משם חיילים לאפגניסטן. אדלמן כבר סיפק שם עסקאות דלק. הוא ושותף עסקי קירגיזי הפכו לקבלן הראשי של משרד ההגנה האמריקאי, והזרימו דלק מרוסיה, שהותר למכירה לתעופה אזרחית, אל מטוסים צבאיים.
דולרים אמריקאיים זרמו אל החברות שלהם - בעיקר אל שתי חברות אחיות, Mina Corp ו-Red Star Enterprises.
אדלמן ולה-דיין עברו בתחילת שנות ה־2000 ללונדון, בה התקבצו אוליגרכים ממדינות ברית המועצות לשעבר כדי לבזבז את הונם הטרי. מאוחר יותר שדרגו בני הזוג את מגוריהם לבית רחב ידיים, מול מעונו של הממונה על היחסים מטעם ארה"ב במדינה. בעבר הבית היה בבעלותו של איל העיתונות הקנדי קונרד בלאק ובבעלותו של איש העסקים האוסטרלי אלן בונד. שניהם בהמשך ישבו מאחורי סורגים לאחר הרשעות בגין הונאה.
אדלמן חקר את הצד היצירתי שלו, ומילא משרד מרווח ברובע מייפייר בתסריטאים. עם חברים מהוליווד הוא מימן סרט ביוגרפי משנת 2008 על הכומר האוונגליסטי בילי גרהאם (לאחת מבנותיו מנישואיו הראשונים היה תפקיד בסרט, ואחרת שרה בפסקול). הוא שרף כ־90 מיליון דולר בהשקעה בפרויקטים שונים ברחבי העולם. חברים התרגלו לעובדה שהוא משלם עבורם על השהות במלונות ואת החשבון בבר.
לזוג נולדו שלוש בנות. לה-דיין הייתה אחראית על חינוכן ועל ניהול הבתים וצוות העובדים של המשפחה, שמספרו הלך וגדל. היא קנתה אמנות והתכרבלה על ספות לשיחה עם חברים על פוליטיקה והיסטוריה אירופית.
החוג החברתי המועדף על בני הזוג היה אינטלקטואלים, במאי קולנוע ואריסטוקרטים. צאצא של הלורד הראשון של האוצר של המלכה אליזבת הראשונה, מהמאה ה-16, עבד עבור אדלמן. בן סנדקות של המלך צ'ארלס עזר לאדלמן לספק חיבורי אינטרנט לחיילים באפגניסטן.
חשבונות בינלאומיים
העושר זרם לחשבונותיו, טוענים התובעים, ואדלמן עבד עם עורכי דין, יועצי עושר ורואה חשבון לונדוני מהימן כדי לנהל את כספיו, ופתח חברות זרות עם חשבונות בנק בשווייץ.
מאז 1970 אמריקאים מחויבים לדווח על חשבונות כאלה, אך במשך עשרות שנים רק מעטים עשו זאת, והאכיפה של מס הכנסה לא הייתה קיימת כמעט. אך בסוף שנות ה־2000 חקירות פליליות מצד ארה"ב בנוגע לבנקים שוויצריים הגבירו את המיקוד באמריקאים מעלימי מס. בנק קרדיט סוויס ויתר על אדלמן כלקוח, וכתב לו ב-2008 שעליו לדווח על חשבונות חברה לארה"ב או להעביר את הכסף למקום אחר.
בנקים שוויצריים אחרים מילאו את מקומו, וחבר אמריקאי לעסקים, בעל דרכון אירי, עזר להעביר את הכספים של אדלמן לחשבונות בסינגפור, באיי הבהאמה ובאיחוד האמירויות הערביות, על פי מסמכי בית המשפט.
בתחילת 2010 חוזי הדלק של שדה התעופה מאנאס עם Mina ועם Red Star נבחנו בקפידה. ועדת משנה של הקונגרס לפיקוח על ביטחון לאומי וענייני חוץ חקרה אם משרד ההגנה העלים עין מהדגלים האדומים בחוזים משום שנזקק נואשות לדלק.
עורך דין של חברות קבלנות הדלק שהקימו אדלמן ושותפו הקירגיזי, שנחקר בידי הוועדה, אמר שהחברות מעדיפות לוותר על החוזים שלהן, בהיקף של מיליארדי דולרים, מאשר לחשוף בפומבי את הבעלות עליהן. החברות שיתפו בסופו של דבר חלק מן המידע. אדלמן הצליח להתחמק מזימון.
הדוח של ועדת הקונגרס מדצמבר 2010, שכותרתו "תעלומה במאנאס", הגיע למסקנה שמשרד ההגנה לא הצליח להעריך באופן מלא את הסדרי ההתקשרות שלו, וכי אדלמן היה שותף לבעלות על החברות הקבלניות באמצעות נאמנויות הרשומות על שמה של לה-דיין. לפי הדוח, האינטרסים "נקברו תחת כמה שכבות של בעלות-קש במקומות הידועים בסודיות התאגידית שלהם". למרות שהוועדה אמרה שהטענות לשחיתות בחוזים תרמו לשתי מהפכות בקירגיזסטן, ב-2005 וב-2010, היא לא מצאה כל עדות לשחיתות.
חברים אמרו כי נעשה קשה ליצור קשר עם אדלמן, שהיה לפני כן רגוע תמיד, וכי הוא נראה פרנואיד. הוא החל להשתמש בכתובות דוא"ל בדויות ולארגן שיחות טלפון באמצעות הודעות טקסט. הוא הזהיר את משפחתו בארה"ב שלא לפרסם את תמונתו ברשת.
הוא כתב לרואה החשבון שלו במאי 2010, "בעיקרון אני רוצה וצריך שהשם שלי לא יוזכר בשום מקום".
אדלמן ורואה החשבון שלו ארגנו מחדש את החברות, והפעם שכרו עורכי דין מנוסים במשרד הלונדוני Mishcon de Reya. הם הקימו נאמנויות חדשות, שבהן לה-דיין ובנותיהם של בני הזוג הן המוטבות. המשפחה קנתה נכסים פיזיים, לרבות בקתת סקי באוסטריה ושתי יאכטות, אחת מהן עגנה באיביזה.
במייל משנת 2012 הוא נתן עצות לשותף עסקי. "גבר חכם מתמודד עם הכספים שלו בדרכו שלו בכל הנוגע לדיבור עם נשים. לדלפין באמת לא היה אף פעם שמץ של מושג מה הרווחתי או לא הרווחתי ולפעמים אפילו מה עשיתי. היא פשוט צריכה לציית".
פשיטה של המשטרה
לאחר שרשם את רוב נכסיו על שמה של לה-דיין, החליט אדלמן ב-2015 שהגיע הזמן ליצור קשר עם רשויות המס. ה־IRS השיקה תוכנית גילוי מרצון כדי לעודד אמריקאים עם חשבונות בבנקים בשווייץ לחשוף זאת.
בדוחות על שמונה השנים האחרונות הצהיר אדלמן כי הרוויח לא יותר ממיליון דולר בשנה, והגיש למשרד האוצר האמריקאי גילוי בדבר חשבון בנק זר אחד.
מישהו שאדלמן עבד איתו הדליף לרשויות המס כי הסיפור שונה. בקרב שותפיו העסקיים והנספחים הרבים היו מי שהרגישו כי נדחקו מעסקאותיו או שנאלצו להמתין זמן רב מדי לתגמול שהובטח. חבר ושותף עסקי ותיק, שהיה שותף בבעלות על בקתת הסקי באוסטריה, הגיש תביעה אזרחית ב-2020, בטענה שהפר הסכם שותפות וכי הוא מסווה את בעלותו ושליטתו על חברותיו באמצעות אשתו. בסופו של דבר השניים הגיעו לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.
באותה השנה פשטה המשטרה הבריטית על משרדו של אדלמן במייפייר, על האחוזה הכפולה ועל ביתו של רואה החשבון שלו. חקירה שפתחה ה־IRS כללה כעת גם את רשויות המס בבריטניה ובשלוש מדינות נוספות, שיחד הרכיבו את Joint Chiefs of Global Tax Enforcement, או J5, מעין ליגת-על בינלאומית של אוכפי מס. הם אספו אלפי מיילים, מסמכים והקלטות.
אדלמן מכר את אחזקתו בחברת קבלנות הדלק לשותפו העסקי הקירגיזי תמורת 40 מיליון דולר, לפי כתב האישום. בדוח המס שלו לשנת המכירה, 2020, הוא דיווח על הכנסה של 455,508 דולר.
המשפחה מכרה את הבית הלונדוני לזוג רוסי תמורת 38 מיליון דולר ועברה בין מעונות בוורבייה שבשוויץ ובקומפורטה שבפורטוגל. אך לה־דיין העדיפה יותר ויותר לשהות בבית הנופש של המשפחה באיביזה, שעוטר באמנות של הזייפן הידוע לשמצה אלמיר דה הורי, שהתגורר באי.
התיק של אדלמן התקדם לאט. בשנים 2022 ו-2023 השיג משרד המשפטים הודאות באשמה והסכמי שיתוף פעולה, בנוגע לענייני המס שלהם, מחמישה אמריקאים שעבדו עם אדלמן.
במאי 2024 הוא שלח הודעה לשותף העסקי שלו נתן עצה פיננסית ב-2012. "קשה להאמין לכוח העומד מאחורי ממשלה וחוקה שכביכול סיפקה זכויות במקום פחד ושכחה מחף מפשע עד שתוכח אשמתו… והורסת אינספור חיים בינתיים".
אדלמן לא ידע זאת, אך שבועיים לפני לכן חבר מושבעים פדרלי בוושינגטון הבירה האשים אותו ואת לה-דיין בקשירת קשר להונאת ארה"ב, בהעלמת מס, בהצהרות כוזבות ובהפרות של דיווח על חשבון בנק זר, במסמך שעליו הטיל בית המשפט חיסיון. האינטרפול, ארגון השיטור העולמי, פרסם הודעה שלפיה יש לעצור את אדלמן.
הוא היה במעצר בית בווירג'יניה בסתיו שעבר, כששלח הודעות לשני העדים הפוטנציאליים, שניהם לכאורה שותפים להונאות. אחד מהם היה החבר לעסקים בעל הדרכון האירי, שאדלמן ידע כי עמד להעיד נגדו במסגרת הסדר טיעון בגין העלמת מס. אדלמן אמר שעברו עליו כמה חודשים מוזרים. במהלך השבועות הבאים הם התכתבו בנוגע למשפחה, חלקו חדשות אישיות ודנו בחשבונות חשמל של הבית באיביזה - דבר שהחבר נהג לטפל בו. החבר ביקש מאדלמן עזרה בגישה לכמה השקעות משותפות בחשבון בנק שוויצרי באיי הבהאמה.
עורכי הדין של העדים הפוטנציאליים דיווחו על הקשר שנוצר. "אני מתנצל. אני חושב שהייתי בודד", אמר אדלמן לשופט בדיון לביטול שחרורו בערבות.
בצרפת לה-דיין - עבריינית מבוקשת לאחר שלא נסעה לארה"ב עם בעלה - התקשתה לקבל תשובה מהגורמים השוויצרים שטיפלו בנאמנות המשפחתית שממנה ביקשה למשוך כסף מזומן. המזומן ממכירת הבתים בלונדון שימש להחזרי המשכנתה וכן לתשלום ההוצאות המשפטיות של אדלמן. היא לא הצליחה להחליט אם להסגיר את עצמה או לא, לדברי אנשים שקרובים אליה ומכירים את המקרה.
משפטו של אדלמן אמור להיפתח באוקטובר. במסמכים שהוגשו לבית המשפט לאחרונה נאמר כי מתקיים משא ומתן להסדר טיעון. באחת מהודעות הטקסט שלו לעד פוטנציאלי אמר שהוא חש ברע בגלל אשתו וילדיו וכלב המשפחה: "דל כל כך לבד והיא אומרת שאין אף אחד שישמור על הבית ואפילו מוסרת את צ'רלי. זה הדבר הכי גרוע".