מייקל רוג'רס / צילום: באדיבות Team8
במשך 37 שנה שירת האדמירל בדימוס מייקל רוג'רס במערכת הביטחון של ארה"ב, כולל בתפקידים הבכירים ביותר - ראש הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) ומפקד פיקוד הסייבר של צבא ארה"ב. הוא כיהן תחת שני נשיאים שונים מאוד במדיניותם ובאופיים, ברק אובמה ודונלד טראמפ, והיה האיש עם הגישה למידע הסודי ביותר של המעצמה הגדולה בעולם.
● המייל לא מת: השימוש בדואר האלקטרוני הולך ומתגבר. בדקנו למה
● האם זה אחד ממעלימי המס הגדולים של ארה"ב?
כמי שליווה את ארה"ב בסוגיות מודיעיניות מכריעות רוג'רס יודע דבר או שניים על חיים בעולם של אי־ודאות. אבל התמודדות כמו שהוא פוגש בעם הישראלי, כך הוא מעיד, הוא לא ראה בשום מקום. "זה באמת יוצא דופן איך שהמדינה מתפקדת גם במצבים כאלה", הוא אומר בראיון לגלובס בעת ביקורו בישראל. "הייתי בפגישות עבודה בתל אביב כשנשמעה אזעקה. כולנו ירדנו למרחב המוגן, בלי לחץ, בלי דרמה, פתחנו את הלפטופים והמשכנו את הישיבה מתוך המקלט, כאילו כלום לא קרה. אני כאמריקאי הייתי המום. אצלנו זה היה נגמר בפאניקה, פינוי, ועדת חקירה. כאן חוזרים לעבוד אחרי 20 דקות. כאילו כלום. זה סוריאליסטי - אבל זו גם עוצמה. החברה כאן למדה להמשיך לתפקד בתוך כאוס".
לצד זאת, כמי שמגיע לפה כמה פעמים בשנה, במסגרת היותו שותף בקבוצת ההון סיכון הישראלית Team8 ויו"ר הוועדה המייעצת של יוניקורן הסייבר Claroty, הוא ער לייאוש ולתסכול: "הביקור הקודם שלי היה בינואר השנה, וכבר עכשיו אני מזהה שינוי. אנשים שואלים: מתי זה ייגמר? איך זה ייגמר? יש עייפות, תחושה שאנחנו תקועים בלופ.
"זה אולי לא ייחודי לישראל, אני רואה את אותה תחושת אי־בהירות גם בארה"ב, באירופה, אפילו באוסטרליה ובמזרח אסיה. אנחנו בעידן שבו מתערערות ודאויות ישנות - פוליטיות, טכנולוגיות, גיאו־פוליטיות - והמערב מתקשה להגיב. אבל בישראל יש לזה עוצמות אחרות, כי כאן מדובר במלחמה ממשית".
"במודיעין צריך דיאלוג"
רוג'רס סבור ש־7 באוקטובר הוא לא רק טרגדיה ישראלית - אלא לקח עולמי על מגבלות מערכות ביון ועל החשיבות של ענווה מקצועית. "כשאתה במודיעין", הוא מסביר, "אסור לך אף פעם להאמין שיש לך ידע מושלם. אתה יכול להיות בעל ביטחון גבוה מאוד, אבל אסור לך לחשוב שאתה יודע הכול. זה הרגע שבו אתה מתחיל להיכשל".
בהקשר לדיווחים בדיעבד על התרעות שספגו התעלמות לכאורה, כמו זו של נגדת 8200, רוג'רס מציין כי בארה"ב וב־NSA "יש פרוצדורות שמאפשרות לאנליסט להגיד: אני מרגיש שלא מקשיבים לי". אבל הוא מדגיש: "איש מודיעין אמיתי צריך לפעול מתוך דיאלוג, גם עם אנשים שלא מסכימים איתו".
אבל לדבריו זו לא בעיה ישראלית בלבד. "גם בארה"ב נתקלתי במצבים שבהם הנשיא בעצמו אמר לי: מייק, אני לא רואה את הדברים כמוך. זה קורה. אבל תמיד ניסיתי להבין - למה? מה הוא רואה שאני לא רואה? מה חסר לי?".
הוא מוסיף שהבעיה הפכה חמורה עוד יותר בעידן של פייק ניוז, דיסאינפורמציה ורשתות חברתיות. "היום קשה מאוד לדעת מה אמיתי. כשאנשי מודיעין מסתמכים על מקורות פתוחים - עיתונות, רשתות, מדיה - הרבה מהמידע הוא שקרי או מוטה. ואז אתה שואל את עצמך: למי אני מאמין? מה באמת קורה? זו דילמה שמדינות רבות נאבקות בה".
רוג'רס נולד וגדל בשיקגו וכבר בחטיבת הביניים הצטרף לצוערי הים של ארה"ב, ארגון בחסות הצי. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת אובורן ב־1981 התגייס לצי האמריקאי והחל את הקריירה שלו כקצין קרבי. הוא השתתף בפלישה לגרנדה, בכוח הרב לאומי שנועד לפקח על נסיגת אנשי אש"ף מביירות ובפעולות פיקוח ימי סמוך לאל סלבדור. ב־1986 עבר לתחומי המודיעין ומונה לתפקיד קצין קריפטולוגיה (תורת הצפנים).
הוא שירת בתפקידים שונים וב־2003 הצטרף למטות המשולבים כמפקד זרוע תקיפת/הגנת רשתות מחשבים. בשנת 2009 מונה לראש המודיעין של המטות המשולבים, ובהמשך למפקד הצי העשירי של ארה"ב, כוח המודיעין ופיקוד הסייבר של הצי. ב־2014 מינה אותו הנשיא אובמה לראש ה־NSA ומפקד פיקוד הסייבר של צבא ארה"ב.
הוא בעל תואר שני בביטחון לאומי, בוגר מצטיין של המכללה הלאומית למלחמה ובוגר בהצטיינות יתרה של המכללה ללוחמה ימית. כמו כן, הוא עמית בתוכנית Seminar XXI של MIT ובוגר תוכנית ההנהגה הבכירה בביטחון לאומי של אוניברסיטת הרווארד.
"לאן העזתים אמורים ללכת?"
בזמן ביקורו הנוכחי ישראל חידשה את התקיפות האוויריות ברצועת עזה. "כמי שעוקב אחרי הדפוסים", מעריך רוג'רס, "נראה לי שזה יותר לחץ, מסר לחמאס שאומר: אם לא תחזרו לשולחן המו"מ, נעלה מדרגה. זה לא נראה כמו תחילתו של מבצע רחב כרגע".
הוא מזהה גם את הקשר הישיר לממשל החדש בוושינגטון. "אנחנו רואים עכשיו שיח של תמיכה כמעט בלתי מסויגת בישראל - גם פוליטית, גם כלכלית וגם ביטחונית. הנשיא טראמפ והבית הלבן פרסמו הודעה ברורה על 100% תמיכה בישראל והעבירו חבילות נשק שהממשל הקודם עצר.
"כשמזהים בוושינגטון שהלחץ מתחיל להזיז את חמאס, זו אינדיקציה שלתמיכה האמריקאית יש משמעות לא רק סמלית. אבל השאלה היא - האם זה יספיק כדי להגיע להסדרה, או שהפערים העקרוניים בין הצדדים ימשיכו למנוע פתרון?".
מה אתה חושב על פתרון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, שטראמפ הכריז עליו כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים?
"הדבר הראשון שצריך לשאול הוא - אם מוציאים אוכלוסייה גדולה כל כך, לאן בדיוק היא אמורה ללכת? איזו מדינה ריבונית תקבל מאות אלפים, אולי יותר, של פלסטינים משטח לוחמני, שברירי, ללא תשתיות מתפקדות?
"כבר ראינו מקרים רבים שבהם אוכלוסיות הועברו ממדינה למדינה, וזה לא נגמר טוב. מדינות רבות מביעות חשש, בצדק מבחינתן, מהשלכות של תנועות אוכלוסין כאלה - גם הומניטריות, גם ביטחוניות.
"גם אם תושבי עזה עצמם יאמרו שהם רוצים לעזוב, עדיין יש שאלות של תשתיות, ביטחון, מזון, דיור, כסף. אל תשכח שמי שאומר 'אני מוכן לעזוב את עזה' לא בהכרח מתכוון לעבור אלפי קילומטרים משם, למקום שאין לו בו משפחה, שפה, תרבות או חיבור רגשי.
"זה רעיון שמדברים עליו עכשיו יותר בגלוי, וזה כשלעצמו שינוי דרמטי בנוף המדיני. אבל בין דיבורים לבין מימוש המרחק עצום".
איראן נחשפה בחולשתה
אחת הנקודות המרתקות בשיחה עם רוג'רס היא האופן שבו הוא רואה את השינוי הדרמטי במאזן האסטרטגי באזור מאז 7 באוקטובר. לדבריו, בניגוד לאופן שבו נתפסה ישראל ביום שאחרי, כמדינה שנפגעה אנושות, כיום, שנה וחצי אחרי, המצב הפוך לחלוטין.
"מה שקרה מאז הוא מדהים. החוליות המרכזיות בשרשרת של איראן - חיזבאללה, חמאס ואפילו החות'ים בתימן - ספגו מכות קשות. נוסף על כך, היכולת של איראן להגן על עצמה נחשפה כחלשה. היא שיגרה טילים לעבר ישראל, פעמיים, וזה הסתיים בשום דבר. היו פיצוצים באוויר, ראינו את יירוטי כיפת ברזל ופטריוט - אבל לא היה נזק, לפחות לא בחיי אדם.
"יותר מזה, ישראל הצליחה לפגוע בעומק איראן, במתקני נ"מ מתקדמים, ולהוכיח שיש לה את היכולת לחדור ולצאת - בלי להיענש".
מה חושבים בטהרן נוכח הכישלונות האלה?
"זו שאלה טובה. כרגע יש להם שלוש אפשרויות. הראשונה היא להכפיל את המאמצים, לשלוח עוד נשק, עוד כסף, לעוד ארגוני פרוקסי. השנייה היא לרוץ למסקנה שנשק גרעיני הוא הפתרון היחיד שיכול לאזן את העוצמה של ישראל. השלישית היא לשנות כיוון ולנסות להגיע להסדר עם המערב".
לפי הדיווחים, האיראנים כבר השיבו בשלילה, או לכל הפחות בהסתייגות משמעותית, להצעה אמריקאית לחזור למו"מ. רוג'רס מזהיר מפני פער בין לוחות הזמנים של הצדדים: "האמריקאים מנסים להפעיל לחץ כלכלי - סנקציות ובידוד. זה תהליך שלוקח לו שנים להשפיע באופן משמעותי. אבל לפי הסוכנות לאנרגיה גרעינית, לאיראן יש מספיק חומר בקיע בשביל להגיע לנשק כזה בתוך שבועות. זה חוסר סימטריה בעייתי מאוד".
מכאן, הוא מסביר, נולדת ההבנה של ישראל: "אם לא תהיה דרך דיפלומטית - הפתרון היחיד הוא פעולה צבאית".
אתה חושב שישראל יכולה, טכנית, להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני?
"זו משימה קשה מאוד לעשות לבד. יש שלושה אתגרים עיקריים. ראשית, התוכנית האיראנית פזורה גיאוגרפית. זה לא אתר אחד, אלא אתרים רבים, רחוקים זה מזה. שנית, חלק גדול מהמתקנים קבורים עמוק באדמה, מחוזקים במיוחד, כאלה שדורשים חימושים מתקדמים מאוד. שלישית, מדובר בכמויות גדולות של תחמושת שצריך לשגר בו־זמנית".
לדבריו, הצבא האמריקאי כן בנוי לכך. "יש לנו מפציצים כבדים שמסוגלים לשאת עשרות טילים חודרי בונקרים. זו בדיוק המשימה שלשמה נבנה צבא ארה"ב. אני לא אומר בוודאות שישראל לא מסוגלת לעשות את זה, אבל זה לא היה דפוס הפעולה המרכזי שסביבו נבנה הצבא שלה".
ארה"ב הובילה את הסדר העולמי אחרי מלחמת העולם השנייה, אך בשנים האחרונות רבים שואלים אם המעצמה מתנתקת מהעולם. האם תחת הנשיא דונלד טראמפ היא מאמצת מדיניות בדלנית ומסתגרת? רוג'רס לא חושב כך. "אני לא רואה ממשל שאומר: אנחנו רוצים להפסיק להתערב. אני כן שומע בוושינגטון משהו אחר: אנחנו לא יכולים לשאת לבד את כל העול. העולם כולו, אירופה, אסיה, המזרח התיכון, צריך לקחת יותר אחריות. אנחנו לא נהיה תמיד הכתובת הראשונה והיחידה".
לטענתו, יש נקודה רגישה בהרבה והיא העייפות ממלחמות בלתי נגמרות. "ההיסטוריה מראה שלדמוקרטיות קשה להחזיק קונפליקט מתמשך. לא כי הן חלשות, אלא כי הציבור הדמוקרטי שואל: למה? עד מתי? מה ההישג? זה קרה לנו באפגניסטן, זה קרה בעיראק. בהתחלה הייתה הסכמה רחבה, אבל ככל שהשנים עברו והמחיר עלה, התמיכה הציבורית נשחקה".
רוג'רס מדגיש שהשאלה המרכזית שמרחפת מעל כל פעולה צבאית בדמוקרטיה היא פשוטה: איך זה נגמר? "כשהמנהיגים לא מספקים תשובה ברורה, התמיכה נשחקת. ראינו את זה בארה"ב, אבל אני מזהה את אותה הדינמיקה גם בישראל. הציבור שואל: מה היעד? מה התוכנית? לאן כל זה הולך?".
האם כל זה מוביל לבדלנות מסוכנת?
"לא. אבל זה בהחלט מחייב את המערב, ואת ישראל, להיות הרבה יותר ברורים, גם פנימה וגם החוצה, לגבי מטרות, אופק ואיך בונים יציבות. בלי זה החברה הדמוקרטית פשוט לא תוכל להחזיק לאורך זמן".
אסטרטגיית רוסיה מול המערב
אחת התובנות המרכזיות של רוג'רס נוגעת למגרש שקט ומסוכן במיוחד: לוחמת סייבר, דיסאינפורמציה והשפעה על דעת קהל, שרוסיה היא שחקנית ראשית בו. "רוסיה לא מנסה תמיד להשיג ניצחון ברור - לפעמים כל מה שהיא רוצה הוא לייצר כאוס פנימי, לגרום לחברות חופשיות לריב עם עצמן. זה מה שהיא עשתה בבחירות בארה"ב, וזה מה שהיא עושה באירופה. היא תומכת גם בשמאל וגם בימין, יוצרת פרופילים מזויפים, מפיצה פייק ניוז - כל מה שמערער את האמון של האזרחים במערכות שלהם".
לדבריו, הקונספט פשוט: "ככל שיש יותר קונפליקטים פנימיים - כך קשה יותר למערב להגיב כלפי חוץ. האנרגיה הולכת לוויכוחים פנימיים, לא לאתגרים אסטרטגיים. האסטרטגיה ברורה - להחליש את הדמוקרטיות מבפנים".
ומה לגבי יכולות הסייבר הרוסיות עצמן?
"הן חזקות - אבל מעניין לראות שבמלחמה באוקראינה, הרוסים לא מימשו את כל מה שיש להם. זה לא בגלל שאין להם - אלא כי הם כנראה חוששים שהפעלת עוצמת סייבר הרסנית תוביל לתגובה קשה מהמערב. זו 'אסטרטגיית האפור': לעשות, אבל לא יותר מדי; לפגוע, אבל לא לעבור קו אדום. הם טובים בזה מאוד".
רוג'רס גם מציין לטובה את אוקראינה עצמה: "הם מפתיעים בעמידות הסייבר שלהם. אפילו כשיש תקיפות - הם משיבים לפעולה מהר מאוד. לפעמים אפילו מונעים את הפגיעה מראש. זה מראה איך מדינה יחסית חלשה טכנולוגית יכולה ללמוד ולהסתגל תחת לחץ".
כשרוסיה פלשה לאוקראינה בפברואר 2022, מזכיר רוג'רס, "העיר הייתה ריקה, כולם ציפו לכיבוש - והוא פשוט לא הגיע. ב־90 הימים הראשונים של הלחימה רוסיה איבדה יותר חיילים משהאמריקאים איבדו בעיראק ואפגניסטן גם יחד לאורך שני עשורים. זה נתון מדהים. ומאז זה רק החמיר".
הרוסים נאלצו לגייס חיילים מקוריאה הצפונית, להסתמך על סיוע איראני ולרכוש תחמושת מסין. "כשהמעצמה שחשבת שהיא שנייה בעולם נשענת על מדינות מוחלשות כמו קוריאה הצפונית, זו ירידה דרמטית במעמד".
מה בנוגע לתפיסה העולמית של הסכסוך הזה? לכאורה הם מיצבו את עצמם כאיש הרע של העולם.
"מעניין לראות כמה תפיסת המציאות הגלובלית משתנה מאזור לאזור. במערב, ארה"ב ומערב אירופה רואים ברוסיה תוקפן אכזרי שפלש שלא בצדק למדינה ריבונית. אבל כשאני מבקר באפריקה או במזרח אסיה אני שומע נרטיב אחר: רוסיה רק ניסתה להגן על עצמה מפני ההתרחבות של נאט"ו".
בכל זאת, הוא מסכם, הכישלון של רוסיה חשף את גבולות הכוח שלה. "היא אמנם מדינה גרעינית, עם צבא עצום, אבל מתקשה לנצח מדינה קטנה בהרבה ממנה, שגם לא חברה בנאט"ו. זה משנה את האופן שבו תופסים אותם בעולם, ומקטין את מרחב האיום שלהם בעתיד הקרוב".
לאחרונה דיווחו ממשלות ארה"ב ורוסיה על "הסכמה להפסקת אש חלקית" באוקראינה - מהלך שהפתיע רבים. אבל רוג'רס לא מתרשם. "ההגדרה של הפסקת האש הזאת מוזרה מאוד", הוא אומר. "לפי מה שפורסם, ההסכמה הייתה רק לא לתקוף מתקני חשמל. ומה עם כל השאר? זה נשמע יותר כמו הצהרה ליחסי ציבור".
הוא טוען שהמהלך כולו הוא חלק ממדיניות אמריקאית חדשה ללחוץ על אוקראינה להסכים להסדר. "ארה"ב עצרה לזמן מה את הסיוע המודיעיני והצבאי ואז החזירה אותו, רק לאחר שזלנסקי הביע נכונות להסדרה מסוימת. זו גישה שמנסה לשלוח מסר כפול: לרוסיה 'אנחנו פתוחים לדיאלוג' ולאוקראינה 'אל תצפו לתמיכה בלתי מוגבלת לנצח'".
אבל מה יקרה אם הרוסים ינצלו את זה כדי להרוויח זמן ואז יתקפו שוב?
"זו בדיוק הבעיה. כרגע אין מקל אמיתי בצד הגזר האמריקאי. ארה"ב מדברת על סנקציות נוספות, או על מכסים, אבל רוסיה כבר תחת הסנקציות הכבדות ביותר שהטיל עליה המערב אי פעם. אין לה כמעט יצוא לארה"ב. אז כמה אפקטיביים באמת הכלים האלה?".
הוא מזהיר מאשליה: "אם אנחנו נותנים לרוסים רגיעה, בלי התחייבות מוחשית מצדם - הם עלולים לפרש את זה כחולשה, לא כהזדמנות להסדרה".
כשהממשל האמריקאי מתחלף, גם המדיניות משתנה. אבל לעתים השינוי כל כך חד, שהוא משאיר את בעלי בריתה של ארה"ב מבולבלים ומתוסכלים. "אם אתה זלנסקי", אומר רוג'רס, "אז עד לפני רגע קיבלת מסר אחד ברור: תמשיכו להילחם, נחזיר לכם את כל השטח, נעזור עד הסוף. פתאום ממשל חדש אומר לך: בוא נהיה ריאליים, כנראה שלא תחזירו הכול, לא תיכנסו לנאט"ו, ולא תקבלו את כל מה שציפיתם.
"ביידן הלך עם אידיאל - תמיכה בלתי מסויגת בדמוקרטיה מול עריצות. טראמפ, לעומת זאת, רואה את העולם כעסקת ענק: מה אפשר להשיג, מה המחיר ומה הפרקטיקה הכי משתלמת?
"הבעיה היא לא רק מה אוקראינה תסכים לו - אלא האם אפשר בכלל לסמוך על רוסיה? כל הסכם שייחתם, יש סיכוי לא רע שהרוסים יפרו אותו בתוך זמן קצר, כמו שעשו בעבר. זו הסיבה שזלנסקי כל כך מתעקש על ערבויות, כי הוא לא יכול להרשות לעצמו עוד הפסקת אש זמנית, שתתפוצץ עליו אחרי שנה.
"זו דילמה קשה מאוד. מצד אחד הציבור האוקראיני שחוק, הכלכלה מרוסקת, המדינה מדממת. מצד שני הם לא רוצים להיכנע, כי הם יודעים שזו רק תחנה בדרך למלחמה הבאה".
"ישראל לא רק שורדת"
כשהגענו לדבר על ההייטק הישראלי, משהו בעיניים של רוג'רס השתנה. הוא חייך, התעודד ופתאום דיבר בפשטות כמעט אבהית על יזמים, רעיונות ועל מדינה קטנה שמספקת לעולם את הפתרונות הכי מתקדמים, אפילו כשהיא עצמה תחת אש.
"החיבור שלי לישראל החל כבר ב־1980", הוא מספר. "מאז אני לא מפסיק לבוא - גם מטעמים מקצועיים וגם אישיים. יש לי כאן חברים טובים, ואני מרגיש מאוד מחובר למה שמתרחש כאן".
רוג'רס הוא כאמור שותף תפעולי ב־Team8, שהוקמה ב-2014 בידי יוצאי 8200 נדב צפריר (מפקד היחידה לשעבר וכיום מנכ"ל צ'ק פוינט), ישראל גרימברג (לשעבר מפקד מרכז הסייבר ב־8200) ולירן גרינברג. הקרן, שמחזיקה פורטפוליו מרשים של כמעט 50 חברות, מובילה מודל ייחודי של בניית חברות לצד מודל מסורתי של השקעות הון סיכון, ופועלת בתחומי סייבר, AI, דאטה, פינטק ובריאות דיגיטלית.
"החזון שלנו פשוט", הוא אומר, "לזהות את הבעיות הכי קשות בעולם הסייבר, הדאטה וה־AI, ולבנות סביבן חברות שמביאות פתרון אמיתי. אנחנו לא רק משקיעים, אנחנו שותפים ליצירה. אנחנו מזהים בעיה מהותית, ואז מגייסים את האנשים הנכונים לפתרון, נותנים להם תשתית, גב מקצועי, קשרים גלובליים, ובונים חברה מהיסוד".
הקבוצה מנהלת נכסים בהיקף של 1.2 מיליארד דולר, וחתומה על עשרה אקזיטים, ארבעה מהם יצאו לפועל בשנת מלחמה בשווי כולל של 1.5 מיליארד דולר.
המרכיב שהוא אולי החשוב ביותר, לדברי רוג'רס, הוא התרבות המקומית. "אני לא מכיר מקום אחר בעולם שבו כל כך הרבה צעירים משתחררים מהצבא - וישר רוצים להקים סטארט־אפ. כשהייתי ראש ה־NSA, שאלתי את העובדים שלי: מה תעשו אחרי השירות? רובם ענו שיישארו במערכת. בישראל כמעט כל אחד ענה: אני אקים משהו משלי. זו לא רק יזמות, זו דרך חיים.
"אני מאמין בכוח של המקום הזה. המצב מורכב, כואב, קשה. אבל מתוך זה יוצאים פתרונות, טכנולוגיות, רעיונות - שהופכים את העולם לבטוח יותר, יעיל יותר, צודק יותר. וזה, מבחינתי, העתיד". הוא עוצר לרגע ואז מוסיף: "ישראל לא רק שורדת את המלחמה, היא בונה תוך כדי העתיד שלה. וזה מעורר השראה".
אחת השאלות שנשאלות הרבה מאז הצגת הרפורמה המשפטית היא אם נראה בריחת מוחות מישראל. רוג'רס מכיר את החשש, אבל משוכנע שהוא לא מתממש בפועל. "כן, שמעתי את זה מיד אחרי 7 באוקטובר ואפילו לפני. אנשים שאלו, האם המשקיעים ימשכו את הכסף? האם יזמים יברחו החוצה? אבל בפועל זה לא קרה. לא רק שזה לא קרה, גם ההפך. הסטארט־אפים ממשיכים לגייס, חברות בינלאומיות מחפשות שיתופי פעולה, והיזמים הישראלים נשארים כאן למרות הכול. זה מדהים.
"יש איזו הנחה במערב שחדשנות אפשרית רק בתנאים של יציבות, שלווה, מנוחה. אבל מה שראיתי כאן מפריך את זה. כאן בונים פתרונות עולמיים, מתוך מקלטים, בזמן אזעקות. וזה רק מעצים את הכבוד והאמון שישראל מקבלת בתעשייה הבינלאומית".