צילום: דרור כרם ונינה זיו
דרור כרם (35) תמיד היה מחובר לטבע. בילדותו למד בבית ספר אנתרופוסופי בירושלים, שם נחשף לראשונה לנגרות ולגילוף בעץ: "תמיד אהבתי עבודה עם הידיים ובשיעור הנגרות הראשון שהיה לי, ידעתי שזה הדבר". למרות זאת, כרם החשיב את הנגרות כתחביב ואחרי הצבא החל ללמוד אדריכלות במכללת 'בצלאל'. יעברו שלוש שנים עד שהוא יבין שזה לא המקום שלו: "אני נהנה ממלאכה, מעבודה בידיים. פחות מתאים לי לשבת שעות מול מחשב ולשרטט. ההחלטה לא הייתה לי פשוטה, חונכתי שמה שמתחילים מסיימים, אבל הרגשתי כלוא. פרשתי מהלימודים בין השנה השלישית לרביעית ומשם הדרך חזרה לנגרות הייתה ברורה. בזמנו, כשהשתחררתי מהשירות הצבאי כלוחם ב-669, לקחתי קורס נגרות מסורתית אצל גיל ארד, נגר-אמן ממושב יד השמונה. כשעזבתי את הלימודים לא הייתה לי תוכנית ברורה להמשך, אבל היה לי ברור שאני חוזר לנגרות, ושאני חוזר ללמוד אצל גיל".
כשכרם חזר לנגרייה, הפעם כשוליה, הוא גילה שארד לקח את הנגרות המסורתית עוד צעד קדימה והוציא את כל המכונות, כך שנותרו רק שולחנות עבודה וכלים ידניים, ממש כמו שעבדו פעם. עם הזמן החל כרם ללַמד בעצמו את קורס יסודות הנגרות בסדנה של ארד וגילה אהבה נוספת, הוראה: "נפתח בפניי עולם חדש. הסיפוק העצום מלפגוש אנשים ולהעביר להם את המלאכה הזאת שהיא באמת מופלאה, זה משהו שלא הכרתי. לימדתי אצלו כמה שנים את קורס יסודות הנגרות".

ואז נחשפת לעוד אומנות בעץ.
"נכון. תחום הגילוף בעץ טרי התחיל להתפתח בארץ. זו מלאכה־אחות לנגרות המסורתית, גם היא מלאכה קדומה ומגיעה מארצות סקנדינביות. ברגע שהתנסיתי בזה זה תפס אותי
חזק, נדלקו לי הפנסים בעיניים. בשבילי זה פשוט משלים את התמונה; יש את הנגרות, שהיא מלאכה מאוד איטית, מאוד מדויקת, הכול עם זוויתנים ועם מדידות וחישובים, ויש את הגילוף, שזו מלאכה שאפשר לעשות כמעט בכל מקום. צריך בסך הכול שלושה כלים: גרזן ושני סכינים. אני קורא לה 'מלאכת כיס', כי אפשר לשים את כלי העבודה בכיס ולעבוד בכל מקום". כרם החל ללַמד אצל ארד גם גילוף בעץ, וכשהביקוש גבר ולא נותרו 'חלונות זמן' פנויים לשיבוץ, הבין שזה הזמן שלו לפרוש כנפיים: "הכול קרה נורא מהר, שמעתי על איזה חלל עבודה שהתפנה במושב בית זית וכמה ימים אחרי זה כבר חתמנו על חוזה. החל מנובמבר האחרון אני מלמד במקום שלי נגרות מסורתית וגילוף".


מה זו נגרות מסורתית?
"זו נגרות בעץ מלא, טבעי בלבד, בלי פלטות סנדוויץ', בלי MDF ובלי כל מיני חומרים תעשייתיים, גם חומרי הגמר הם טבעיים. את החלקים השונים מחברים בעזרת מַחְבָּרִים מעץ, כלומר העץ מתחבר לעצמו, עץ עם עץ ודבק, בלי ברגים ובלי מסמרים. זו בדיוק
הנגרות שאהבתי ושרציתי לעסוק בה".
אחד היתרונות בנגרות מסורתית ובגילוף הוא השֶּׁקט שמתאפשר בזכות העבודה בכלים
ידניים: "בנגרות יש איזה קסם. זו מלאכה שאני מאוד אוהב כי היא משלבת המצאה, פיתוח וייצור. וזה שהיא מלאכה יחסית שקטה מאפשר לי לעבור בין האנשים, להראות להם איך עושים ומה עושים ותוך כדי גם להכיר אותם. לפני כל סדנה אני מרגיש כמו ילד שמחכה לפתוח מתנה, סקרן לדעת מי האנשים שיגיעו הפעם. האווירה בעיניי היא קצת כמו לפגוש אנשים בטיול; כולם במצב רוח טוב, אז כולם מאוד נחמדים ופנויים לדבר ולהכיר. זה משהו שפחות קיים ביום־יום. אני נהנה מכל רגע ואני פוגש אנשים מרתקים. היו אצלי אנשי צוות ממרכז שיקומי שמטפלים בנכי צה"ל. פעם בשנה הם מקבלים יום פינוק והשנה הם בחרו להגיע אליי. אנשים מדהימים, מאוד יצירתיים. נורא כיף להיות זה שנותן להם, לאנשים האלה שביום-יום בעצמם נותנים לאחרים".

מאיפה מגיע כל העץ הטבעי אליך לסדנה, ומה אתה עושה איתו?
"לסדנאות הגילוף אני צריך עץ טרי, אז אני פשוט אוסף ערימות גזם שאני רואה. אם אני שומע שהעירייה כרתה עץ אני נוסע לבדוק אם שווה לי לקחת. לסדנאות הנגרות אני קונה עץ שנפרס במנסרות מקומיות (לא עץ מיובא), כך זה גם יותר אקולוגי וגם תומך
בעסקים מקומיים. העץ הזה משמש אותי גם בסדנאות וגם בייצור לפי הזמנה. בסדנאות
אנחנו מכינים מתלה למעילים, מגש יפני, קרש חיתוך, כפות בישול ועוד".

בוא נדבר על השם, 'סוּלְסוּלִים'?
"כן, סוּלְסוּלִים. הייתה תקופה שהובלתי מרחב נגרות במוסד חינוכי בירושלים ובאחד השיעורים איזו תלמידה אספה את 'תלתלי העץ' שהיו על שולחן העבודה ואמרה 'תראו
איזה סוּלְסוּלִים יפים'. המילה המומצאת הזאת מצאה חן בעיניי ושמרתי אותה אצלי בזיכרון. כשהחלטתי לפתוח מקום משלי נזכרתי בה, וזה היה לגמרי בול מבחינתי".

כמו שזה נראה, מצאת את הייעוד שלך. יש לך עדיין חלומות להגשים?
"יש לי תוכניות להמשך שאני שומר כרגע אצלי, אבל אני יכול להבטיח שמדובר בדברים מדליקים. באופן כללי השאיפה שלי היא שכמה שיותר אנשים ייחשפו למקום שלי ולעבודה בעץ טבעי. לאחרונה היו לי כמה הזדמנויות לצאת מהסדנה הפיזית שלי ולהגיע לריטריטים של מיזם בשם 'אברא כדברא' שעשו ללוחמים, לקצינות נפגעים ועוד, ואני רואה איך המלאכה הזאת עושה טוב לאנשים, היא כמו מדיטציה. זה דבר שממש חשוב לי ברמה הערכית, כי זו אוכלוסייה שמאוד יכולה להיתרם מזה".
לפעמים צריך ללכת רחוק, ממש רחוק, שלוש שנות לימודים רחוק, כדי לגלות שהיית במקום הנכון מלכתחילה.